עיקר המידע המצוי בדף זה עדכני ל־31 ביולי 2024, ומאז אירעו מאורעות הדורשים את עדכונו. אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עיקר המידע המצוי בדף זה עדכני ל־31 ביולי 2024, ומאז אירעו מאורעות הדורשים את עדכונו. אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
לאחר הבחירות לפרלמנט הצרפתי ב-2022 איבדה הקואליציה של הנשיא מקרון את הרוב המוחלט שלה באספה הלאומית. בין המפלגות החברות בקואליציה הייתה מפלגתו של הנשיא עמנואל מקרון, רנסאנס (לשעבר La République En Marche!) - לראשונה מאז 1997, הנשיא המכהן לא הצליח להשיג רוב מוחלט באספה הלאומית. כשבמקביל שני גושי האופוזיציה העיקריים, איגוד העם החדש האקולוגי והחברתי השמאלני (NUPES) והאיחוד הלאומי הימני פופוליסטי בראשותה של מארין לה פן (RN), קיבלו מספר מושבים גדול יותר בפרלמנט. למרות זאת, אף קבוצה לא זכתה ברוב מוחלט, מה שהביא לפרלמנט תלוי לראשונה מאז 1988.[2]
ב-9 ביוני 2024, מעט אחרי שפורסמו סקרי התוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי בצרפת, עמנואל מקרון הכריז על פיזור הפרלמנט וקביעת מועד לבחירות לפרלמנט הצרפתי. זאת בגלל שמפלגתו, הרנסאנס, חוותה ירידה ניכרת במספר המושבים שהיו לה ולעומת זאת הייתה עלייה ניכרת בכוחו של הימין הקיצוני בראשותה של מארין לה פן.
בנאומו כינה את עליית הלאומיות על ידי התועמלנים איום על צרפת, אירופה ומקומה של צרפת בעולם.[3]
התאריכים לסיבוב הראשון והשני של הבחירות נקבעו ל־30 ביוני, ול־7 ביולי בהתאמה.[4]
נשיא האיחוד הלאומי, ז'ורדן ברדלה, כינה את הפער "התנערות עוקצנית" של מקרון, וקרא לו לפזר את הפרלמנט בעקבות התבוסה שכינה "היום הראשון של העידן שלאחר מקרון".[5]מרין לה פן והמנהיג של מפלגת לה פראנס אינסומיס ז'אן-לוק מלנשון חגגו את תוצאות הסקר ובירכו על הקריאה לבחירות מהירות.[4] פוליטיקאי השמאל הקיצוני פרנסואה רופין קרא לכל מפלגות השמאל, כולל הירוקים, להקים " חזית עממית" כדי למנוע תוצאה "גרועה יותר".[6]
מערכת הבחירות
577 חברי האספה הלאומית, המכונים צירים, נבחרים לחמש שנים על ידי שיטת שני סבבים באזורי בחירה. מועמד המקבל רוב מוחלט של הקולות הכשרים וסך קולות העולה על 25% מכלל הבוחרים הרשום, נבחר בסיבוב הראשון. אם אף מועמד לא מגיע לסף זה, נערכות בחירות חוזרות בין שני המועמדים המובילים בתוספת כל מועמד אחר שקיבל קולות הכוללים יותר מ-12.5% מהבוחרים הרשומים. המועמד שקיבל את מירב הקולות בסיבוב השני נבחר - גם אם לא קיבל למעלה מ-50% מהקולות.[7]
בסיבוב הבחירות הראשון שנערך ב-30 ביוני נרשמה הפתעה דרמטית: מפלגת האיחוד הלאומי של לה פן זכתה ב-33% מהקולות, לעומת 28% בלבד לקואליציית מפלגות השמאל ו-22% בלבד למפלגתו של מקרון. אחוז ההצבעה הכללי היה גבוה ועמד על 66.71%[8] כתוצאה מכך, נרשמה התגייסות של קואליציית השמאל בשיתוף עם מועמדי מפלגתו של מקרון לקראת הסיבוב השני, כדי להסיר מועמדויות חסרות סיכוי ולרכז את מרב המאמץ נגד מועמדים ממפלגת הימין, מתוך מטרה למנוע ממנה רוב פרלמנטרי של 289 חברים.
שיתוף הפעולה הוכיח את עצמו: בסיבוב הבחירות השני ב-7 ביולי, בניגוד לכל הסקרים שצפו הצלחה עצומה למפלגת האיחוד הלאומי, היא סיימה עם 143 מושבים בלבד, לעומת 182 מושבים לחזית העממית של מפלגות השמאל ו-168 נציגים לאיחוד מפלגות המרכז בראשות הנשיא עמנואל מקרון. עם זאת, מפלגתו של מקרון נחלשה ומעמדו הפוליטי התרופף.[9]
