האשם מחאמיד (בערבית: هاشم محاميد; 18 בפברואר 1945 – 3 באפריל 2018) היה חבר הכנסת וראש עיריית אום אל-פחם. נחשב לאחד מחברי הכנסת הקיצוניים ביותר שהיו במשכן.
ביוגרפיה
מחאמיד נולד ב-18 בפברואר 1945 באום אל-פחם. היה בעל תואר ראשון בייעוץ חינוכי ובאנגלית ותואר שני בייעוץ חינוכי, שניהם מאוניברסיטת תל אביב. בנוסף, סיים את לימודיו בסמינר למורים בהדסים. במקצועו היה יועץ חינוכי ושימש כסגן מנהל בית ספר תיכון. בין פרסומיו תיזה ל-M.A בנושא אוטו-סטריאוטיפים והטרו-סטריאוטיפים של מתבגרים יהודים וערבים בתנאי מגע שונים.
בשנת 1984 נבחר לראש המועצה המקומית אום אל-פחם, וכיהן בתפקיד זה עד 1989. במהלך כהונתו, בנובמבר 1985, הוכרזה אום אל-פחם לעיר.[1]
מחאמיד היה חבר מפלגת חד"ש, שימש יו"ר מועצת המפלגה וכיהן כחבר הכנסת מטעמה (החל מ-10 בינואר 1990) בכנסת ה-12 וה-13, בכנסת ה-14 נבחר מטעם סיעת חד"ש-בל"ד. במהלך כהונתו התגלו חילוקי דעות בינו לבין מפלגתו, חד"ש, ובעקבות כך פרש יחד עם עזמי בשארה מהסיעה המאוחדת והשניים הקימו את סיעת בל"ד בכנסת. בכנסת ה-15 כיהן כחבר הכנסת מטעם סיעת רע"מ, ממנה פרש בדצמבר 2002 והקים את סיעת היחיד "אחדות לאומית - הברית הלאומית המתקדמת". במערכת הבחירות לכנסת השש עשרה התמודד ברשימה עצמאית, זכה רק בכ-21,000 קולות ולא עבר את אחוז החסימה.
בין תפקידיו הרבים בוועדות הכנסת השונות, היה יושב-ראש ועדת המשנה למלחמה בנגע הסמים והאלכוהול במגזר הערבי וכן היה החבר הערבי הראשון בוועדת החוץ והביטחון.
במסגרת פעילותו הציבורית היה ראש עיריית אום אל-פחם, וחבר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל.
עמדותיו המדיניות
במהלך מלחמת המפרץ הראשונה הביע מחאמיד את הערכתו לסדאם חוסיין ואמר כי בפלישה לכווית החזיר חוסיין לאומה הערבית את תפארת המסורת המוסלמית.
בהופעה לפני סטודנטים בחיפה ב-1999 הזדהה מחאמיד עם פעולות החזבאללה אותה כינה "תנועת שחרור לאומית מן המדרגה העליונה", ואת אנשיה "לוחמי חופש". לדבריו, "לבנון הפכה לבית קברות גדול של חיילי הכיבוש".
בראיון עמו בשנת 1993 אמר מחאמיד כי "הוא מוכן להציל כל נפש מכל צד שלא תמות", וכי אינו מבדיל בין דם לדם, "גיניתי ואגנה כל רצח, כל הרג של אנשים חפים מפשע". עם זאת בראיון אחר תיאר את תגובתו לרצח של משתף פעולה עם ישראל באום-אל-פאחם בשנת 1989: "באתי וראיתי אדם מת על הרצפה. שאלתי: מה קרה? אמרו לי: זה משת"פ. אני אומר לך באופן גלוי - לא הרגשתי כלפיו כלום. הדם שלו לא שווה... ישבתי ושתיתי קפה... אם מישהו אחר היה נהרג, יכול להיות שהייתי צם יום שלם, כי אני לא יכול לאכול כשהאדם מת. אבל זה פשוט לא הזיז לי. אלה אנשים שפעלו נגד האינטרסים של העם שלהם".
בנאום שנשא ב-1992 בעזה בעת ביקור משלחת של ערביי ישראל, קרא מחאמיד לעם הפלסטיני "לנקוט בכל האמצעים כדי להיאבק בדיכוי ובכיבוש - לא די באבן, לא די באינתיפאדה". בריאיון עיתונאי הסביר מחאמיד מדוע לא יתקומם כנגד פגיעה באוטובוס של מתנחלים, גם אם יש בו ילדים. לדבריו, "אם ילד יושב בתוך אוטובוס של מתנחלים, או חיילים חמושים של הכיבוש, אז אתה רוצה שלא יילחמו בהם בגלל ילד אחד שאולי יושב שם ואולי ייפגע?".[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
