הארמייה השביעית העות'מאנית (בטורקית: 7. Ordu) הייתה ארמיית שדה של האימפריה העות'מאנית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. למרות שיועדה רשמית כארמייה, לפחות עד 1918, היא הייתה בעל כוח של קורפוס בלבד.
הארמייה השביעית הוקמה בשנת 1877 לשירות בערב ובתימן.[1] בשנת 1908 היא כללה את דיוויזיות החי"ר ה-13 וה-14, רגימנט פרשים אחד ורגימנט תותחנים[2] והם היו מעורבים בלחימה באנשי שבטים מורדים בתימן.[3]
בתקופת מלחמת העולם הראשונה פעלה הארמייה על רכס הרי יהודה והרי שומרון בחזית ארץ ישראל כשעד מערכת מגידו (בספטמבר 1918) ישבה מפקדת הארמייה בעיר שכם. בהמשך נסוגה הארמייה צפונה ומזרחה כשרבים מחייליה נכנעו.
באוגוסט 1917 הייתה בנויה הארמייה באופן הבא:[4]
בסוף 1917, בפיקודו של פבזי פאשה, נצטוותה הארמייה השביעית להתקדם ברחבי המדבר על מנת להביא ללחץ על צלעו הפנימית של אלנבי בארץ ישראל. בעוד אלנבי תקף את הארמייה השמינית העות'מאנית, דיוויזיית הרוכבים האוסטרלית שלו נשלחה לעכב את התקדמות הארמייה השביעית. הארמייה השביעית אכן הצליחה לאלץ את האוסטרלים לסגת בכמה קילומטרים אך בסופו של דבר האוסטרלים החזיקו את הקו. לאחר הניצחון הבריטי בהקרב על גבעות מע'אר ב-13 בנובמבר (שלא כלל את הארמייה השביעית ישירות), החליט פבזי להסיג את הארמייה השביעית לשמירה על ירושלים.[5]
בינואר 1918 הייתה בנויה הארמייה באופן הבא:[6]
ביוני 1918 הייתה בנויה הארמייה באופן הבא:[7]
בספטמבר 1918 הייתה בנויה הארמייה באופן הבא:[8]
הארמייה השביעית הושמדה על ידי הפגזה אווירית בריטית במהלך נסיגתה משכם ב-21 בספטמבר 1918.[9]
בנובמבר 1918 הייתה בנויה הארמייה באופן הבא:[10]
{{cite web}}