PROFILBARU.COM

האיש מטולון (בדנית: Tollundmanden) היא גופת כבול של אדם שחי במאה ה-4 לפנה"ס, במהלך תקופה הקרויה בסקנדינביה "תקופת הברזל הקדם-רומאית". הגופה נמצאה בביצת כבול בשנת 1950 בחצי האי יוטלנד שבדנמרק. תכונותיה הפיזיות של הגופה השתמרו בצורה כה טובה, עד כי שבעת גילויה חשבו שמדובר בקורבן שנרצח בעת האחרונה. שתים עשרה שנים לפני שנמצאה גופתו של האיש מטולון נמצאה באותה ביצה גופת כבול אחרת, גופתה של האישה מאלינג.

מציאת הגופה

ב-6 במאי 1950 עסקו ויגו ואמיל מהכפר הקטן טולון בחיתוך כבול בביצת כבול בשם בילדסקובדל, 12 ק"מ מערבית לסקילבורג, דנמרק. במהלך עבודתם הבחינה אחת מנשותיהם שעסקה בטעינת הכבול בכרכרה, בגופה בשכבת הכבול. הגופה נראתה טרייה עד כדי כך שגרמה לעובדים לחשוב שמדובר בקורבן רצח מן העת האחרונה. לאחר לבטים רבים הודיעה האישה למשטרת סקילבורג על מציאת הגופה. הדיווח על הגופה נרשם ביום ב-8 במאי. לאחר שהמשטרה לא הצליחה לקבוע את זמן המוות של הגופה, הובאה הגופה לפרופסור לארכאולוגיה פיטר גלוב. בבדיקה הראשונית הציע גלוב כי הגופה בת למעלה מ-2,000 שנה, והיא ככל הנראה קורבן אדם.

האיש מטולון שכב בגובה של 50 מטרים מקרקע הביצה, והיה קבור תחת שני מטר של כבול, כשגופו מונח בתנוחה עוברית. הוא חבש כובע מחודד עשוי מעור וצמר כבש שהודק מתחת לסנטרו על ידי חוט נסתר. מסביב למותניו הוא היה חגור בחגורה. בנוסף, מסביב לצוואר היה מהודק חבל שירד במורד הגב. מלבד כל אלה, הגוף היה עירום. השיער היה קצוץ כה דק עד שהוא כמעט נחבא על ידי הכובע. על הסנטר והשפה העליונה היו זיפים קצרים (באורך 1 מ"מ), מה שמלמד כי האיש לא התגלח ביום מותו.

חוקרים מאמינים שהאיש היה קורבן אדם ולא נרצח, הן לאור העובדה שגופתו הונחה בצורה מסודרת וכן מכיוון שעיניו ופיו היו סגורים.

מחקר על הגופה

מתחת לגופה נמצאה שכבה דקה של טחב. מדענים יודעים כי הטחב נוצר בכבול דני בתקופת הברזל המוקדמת. לפיכך, משערים כי הגופה הייתה בביצה למעלה מ-2,000 שנה. בדיקות על פי תיארוך פחמן-14 תיארכו את הגופה לתקופה שבין 210-375 לפנה"ס. רקמות רכות שהשתמרו בגופה הם תוצאה של החומצה שבכבול, יחד עם מחסור של חמצן מתחת לפני הקרקע כמו גם האקלים הקר של המדינות הנורדיות. החומצה שבכבול נדרשת על מנת לשמר גופת אדם נגרמת על ידי טחב הנקרא ספגנום. הספגנום נלחם נגד הרס שנוצר כתוצאה מקיומם של תרכובות פנוליות שנמצאת בקירות התא. עם זאת, בגלל החומציות הגבוהה של הכבול העצמות בדרך כלל נמסות ולא משתמרות.

בדיקות וצילומי רנטגן של הגופה הראו כי ראשו של האיש לא ניזוק, וכן הלב, הריאות והכבד השתמרו היטב. מוזיאון סילקבורג מעריך כי גילו היה כ-40 שנה וגובהו היה 161 ס"מ, קומה נמוכה יחסית גם לאותו זמן. אם כי סביר להניח כי הגופה התכווצה במשך שהותה בביצה.

בדו"ח הנתיחה הראשוני משנת 1950 הגיעו הרופאים למסקנה שהאיש מטולון מת בתלייה ולא בחנק. החבל השאיר תלמים גלויים בעור מתחת לסנטר ובצידי צווארו. עם זאת, לא נשאר שום סימן בחלק האחורי של הצוואר שבו היה ממוקם הקשר של עניבת החנק. לאחר בחינה מחודשת בשנת 2002, מצאו מדענים משפטיים ראיות נוספות כדי לתמוך בממצאים הראשוניים. למרות שחוליות הצוואר לא ניזוקו (חוליות אלו ניזוקות לעיתים קרובות כתוצאה מתלייה), בדיקת רדיוגרפיה הראתה כי הלשון הייתה נפוחה - אינדיקציה למוות בתלייה.

תוכנם של הקיבה והמעיים נבדקו, והמדענים גילו כי הארוחה האחרונה של האיש מטולון הייתה סוג של דייסה עשויה מירקות וכן זרעי בר וזרעים מתורבתים: שעורה, זרעי פשתן, קאמילה סטיבה וארכובית.

לא נמצאו עקבות של בשר במערכת העיכול שלו, ומשלב העיכול ניתן היה לקבוע שהאיש חי במשך 12 עד 24 שעות מזמן ארוחתו האחרונה. למרות שדייסות ירקות מסוג זה לא היו יוצאי דופן עבור אנשים מאותו הזמן, צוינו שתי עובדות מעניינות:

המרק הכיל סוגים רבים ושונים של זרעי בר וזרעים מתורבתים. בדרך כלל, זרעים כאלה לא היו זמינים. ניתן להניח שחלק מהם נאספו במכוון לאירוע מיוחד.
המרק היה עשוי מזרעים שהיו זמינים רק בסמוך למעיין שבו האיש נמצא.

הצגת הגופה

הגופה מוצגת במוזיאון סילקבורג בדנמרק, אך רק הראש הוא המקורי. מכיוון שטכניקות לשימור חומרים אורגנים לא היו מתקדמות מספיק בשנת 1950 לשימור הגוף כולו, הציעו הבוחנים המשפטיים לנתק את הראש משאר הגוף ולשמר רק אותו. כתוצאה מכך, הגוף התייבש והרקמה נעלמה. בשנת 1987 שחזר מוזיאון סילקבורג את הגוף כשהוא מתבסס על שרידי השלד. כך שכיום, הראש המקורי מצורף להעתק הלא מקורי של הגוף.

שתי הרגליים והאגודל השמאלי נשתמרו היטב על ידי הכבול, והם נשמרו בפורמלין לבדיקה מאוחרת יותר. בשנת 1976 לקחה המשטרה הדנית טביעות אצבעות מהשרידים, מה שהופך את טביעת האצבע של האיש מטולון לאחת מטביעות האצבע העתיקות ביותר.