יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חוסר התייחסות למקורות ביהדות. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
ערבי ויהודי בבזאר הערבי, העיר העתיקה בירושלים ילדים יהודים אורתודוקסים בירושלים
גודל האוכלוסיית בירושלים והרכבה (באנגלית: Demographic history of Jerusalem), השתנו פעמים רבות במהלך 5,000 שנות ההיסטוריה שלה.
רוב נתוני האוכלוסייה לפני 1905 מבוססים על אומדנים, לרוב של נוסעים זרים שסיירו בארץ ישראל או ארגונים כגון ארגוני צדקה. נתוני מפקד האוכלוסין הקדומים כיסו בדרך כלל אזורים רחבים יותר מאשר העיר עצמה כמו מחוז ירושלים.[1] הערכות אלו מצביעות על כך שמאז סוף מסעי הצלב, המוסלמים היוו את הקבוצה הגדולה ביותר בירושלים עד אמצע המאה ה-19. בין השנים 1838 ל-1876, קיימות מספר הערכות המתנגשות בשאלה האם היהודים או המוסלמים היו הקבוצה הגדולה ביותר בתקופה זו ובין 1882 ל-1922 ההערכות מתנגשות לגבי מתי בדיוק הפכו היהודים לרוב באוכלוסייה.
בשנת 2020 מנתה אוכלוסייה העיר 951,100 תושבים, מתוכם יהודים 570,100 (59.9%), מוסלמים 353.800 (37.2%), נוצרים 16.300 (1.7%) ו-10,800 לא מסווגים (1.1%).[2]
ההיסטוריה הארוכה של ירושלים של כיבושים על ידי כוחות צבא עוינים ומעצמות שונות הביאה לכך שקבוצות שונות המתגוררות בעיר מעולם לא הזדהו או נטמעו במלואן עם כוח צבאי מסוים, למרות משך שלטונו. אף על פי שייתכן שהם היו אזרחים של הממלכה והאימפריה המסוימת ומעורבים בפעילויות וחובות אזרחיות, קבוצות אלה ראו את עצמן לעיתים קרובות כקבוצות לאומיות מובחנות (ארמנים, לדוגמה). שיטת המילת העות'מאנית, לפיה ניתן למיעוטים באימפריה העות'מאנית סמכות לשלוט בעצמם, אפשרה לקבוצות אלו לשמור על אוטונומיה עצמית ולהישאר נפרדים מקבוצות דתיות ולאומיות אחרות. חלק מתושבי העיר הפלסטינים מעדיפים להשתמש במונח מקדיסי או קודסי (ירושלמי) כשם פלסטיני.[3]
חלוקה היסטורית לפי דתות
הטבלאות להלן מספקות נתונים על השינויים הדמוגרפים לאורך השנים בירושלים, בדגש על האוכלוסייה היהודית. יש להעיר, שגבולות ירושלים השתנו פעמים רבות במהלך השנים וכי ההתייחסות לשם ירושלים עשוי להתייחס לא רק לעיר עצמה אלא גם למחוז ירושלים או אפילו נפה במינהל עות'מאני, בריטי או ישראלי, למשל מחוז ירושלים במנהל הישראלי. לפיכך, השוואות בין שנה לשנה עשויות שלא להיות תקפות בשל האזורים הגאוגרפיים המשתנים המכוסים על ידי מפקדי האוכלוסין.
במהלך המרד הגדול (66–73 לספירה המלחמה הרומית-יהודית הראשונה), אוכלוסיית ירושלים הוערכה ב-600,000 נפשות על ידי ההיסטוריון הרומי טקיטוס, בעוד שיוסף בן מתתיהו -יוספוס העריך כי היו בירושלים עד 1,100,000 שנהרגו במלחמה - אם כי מספר זה כלל אנשים שלא התגוררו בעיר עצמה.[5] יוספוס כתב גם ש-97,000 יהודים נמכרו כעבדים. לדבריו, לאחר הניצחון הרומי על היהודים, הוצאו משער אחד עד 115,880 גופות בין החודשים ניסן ותמוז.[6]
הערכות המודרניות לגבי אוכלוסיית ירושלים במהלך המצור הרומי האחרון על ירושלים בשנת 70 (לספירה) הן שונות. וילקינסון העריך ב-1974 שמספר התושבים בירושלים היה 70,398,[7] ברושי בשנת 1978 העריך שמספר התושבים עמד על 80,000[8] ולוין בשנת 2002 העריך שמספר התושבים עמד בין 60,000–70,000.[9] לפי יוספוס, התפלגות האוכלוסיות לפי כתות, מלומדים גברים בוגרים היו כדלקמן: למעלה מ-6,000 פרושים, יותר מ-4,000 איסיים ומעט צדוקים.[10][11] חוקר הברית החדשה קוסלנד מציין כי "ההערכות האחרונות של אוכלוסיית ירושלים מצביעות שמספר התושבים עמד סביב מאה אלף".[12] דעה מינימליסטית הנקוטה על ידי הלל גבע, אשר העריך מתוך ראיות ארכאולוגיות שאוכלוסיית ירושלים לפני החורבן בשנת 70 לספירה הייתה לכל היותר 20,000 נפש.[13]
ימי הביניים
אל-מוקדסי, (כנראה 945–1000) יליד ירושלים וגאוגרף מוסלמי, מהמאה העשירית כתב עוד לפני מסעי הצלב (שהתקיימו בין המאה ה-11 למאה ה-13), "בכל מקום ידם של הנוצרים והיהודים על העליונה והמסגד ריק מקהילה".[14]
הנרי לייט (אנ'), קצין תותחנים וממשל בריטי, שביקר בירושלים ב-1814, דיווח שהמוסלמים מהווים את החלק הגדול ביותר של אוכלוסיית ירושלים כ-12,000 הנפשות, אבל היהודים הם בני הדת הגדולה ביותר.[17] בשנת 1818, רוברט ריצ'רדסון, רופא המשפחה של הרוזן מבלמור, העריך את מספר היהודים ב-10,000, פי שניים ממספר המוסלמים.[18][19]
בהתייחס לתקופה שבין השנים 1838 ל-1876, קיימות הערכות סותרות לגבי השאלה, האם מוסלמים או יהודים היוו את "הרוב היחסי" בעיר.
ב-1841, חוקר המקרא אדוארד רובינסון הציג את ההערכות הדמוגרפיות הסותרות שהיו קיימות באותה תקופה לגבי ירושלים וקבע בהתייחס לאומדן משנת 1839 המיוחס למשה מונטיפיורי: "באשר ליהודים, הספירה הנדונה נעשתה מעצמם, בציפייה לקבל כמות מסוימת של נדבה על כל שם שהוזכר. ברור אם כן שהיה להם כאן מניע חזק להגזים את מספרם, כפי שלעיתים קרובות יש להם בנסיבות אחרות להמעיט בערכו. חוץ מזה, המספר הזה של 7000 נשאר רק לצורך הדיווח; סר מוזס עצמו לא פרסם דבר בנושא; גם סוכנו בלונדון לא יכול היה להרשות לי מידע כלשהו כל כך מאוחר מנובמבר 1840."[27] בשנת 1843 דיווח הכומר FC Ewald, שהיה נוסע נוצרי שביקר בירושלים, על נהירה של 150 יהודים מאלג'יר. הוא כתב "שכעת יש מספר רב של יהודים מחופי אפריקה שהקימו קהילה נפרדת".[28]
במפת הקרן לחקר ארץ ישראל, שפורסמה ב-1883, תארה את האזור וציינה כי " בתקופת פרסומה של המפה מספר היהודים גדל בשיעור של 1,000 עד 1,500 בשנה. מאז 1875 גדלה אוכלוסיית ירושלים במהירות. מספר היהודים הוערך בין 15,000 עד 20,000 והאוכלוסייה, כולל תושבי הפרברים החדשים, מגיעה בסך הכל לכ-40,000 נפשות".[52]
בין השנים 1881–82 הגיעה קבוצת יהודים מתימן לירושלים, כתוצאה מ"כיסופים לציון ולהט דתי", בתקופת העלייה הראשונה.[53][54] לאחר שהתגוררו מספר שנים בעיר העתיקה, עברו לגבעות מול עיר דוד, שם התגוררו במערות.[55] בשנת 1884 עברה הקהילה, שמנתה 200 איש, לבתי אבן חדשים שנבנו עבורם על ידי ארגון צדקה יהודי.[56]
בין השנים 1919–1923, בעקבות הצהרת בלפור האוכלוסייה היהודית בירושלים, גדלה עוד יותר במהלך העלייה השלישית. לפני כן, סקר בריטי מ-1919 ציין כי רוב היהודים בירושלים היו ברובם אורתודוקסים וכי מיעוטם ציונים.[57]
הסטטיסטיקה הישראלית הרשמית, המבוצעת על ידי הלמ"ס, מתייחסת לעיריית ירושלים המורחבת. כולל שטחי הרשויות הישראליות והירדניות שלפני 1967, כגון כפרים ושכונות פלסטיניות המרוחקים ממזרח העיר, שלא היו חלק ממזרח ירושלים הירדנית לפני 1967. הנתונים הדמוגרפיים מ-1967 עד 2012 הראו את הגידול המתמשך של האוכלוסייה הערבית, הן במספרים יחסיים והן במספרים מוחלטים, ואת הירידה בנתח האוכלוסייה היהודית בכלל האוכלוסייה בעיר. ב-1967 היוו היהודים 73.4% מאוכלוסיית העיר, בעוד שבשנת 2010 הצטמצמה האוכלוסייה היהודית ל-64%. באותה תקופה גדלה האוכלוסייה הערבית מ-26.5% ב-1967 ל-36% ב-2010[63][64] ב-1999 שיעור הפריון הכולל במגזר היהודי עמד על 3.8 ילדים לאישה, בעוד ששיעור הפריון באוכלוסייה הפלסטינית עמד על 4.4 ילדים לאישה. הדבר הוביל לחששות בקרב האוכלוסייה היהודית, שבסופו של דבר יהפכו הערבים לרוב באוכלוסיית העיר.
בין 1999 ל-2010, המגמות הדמוגרפיות התהפכו, כאשר שיעור הפריון היהודי עלה ושיעור הפריון הערבי ירד. כמו כן, מספר העולים החדשים היהודים שבחרו להתיישב בירושלים גדל בהתמדה. עד 2010 היה שיעור הגידול היהודי גבוה מאשר הערבי. באותה שנה עמד שיעור הילודה בעיר על 4.2 ילדים לאמהות יהודיות, לעומת 3.9 ילדים לאמהות ערביות. בנוסף, התיישבו בירושלים 2,250 עולים חדשים יהודים. על פי ההערכות, נכון לינואר 2024 שיעור הילודה במגזר היהודי עדיין בעליה, בעוד ששיעור הילודה במגזר הערבי ממשיך בירידה.[65]
Palestinian Academic Society for the Study of International Affairs (2002). "Jerusalem: Special Bulletin"(PDF). אורכב מ-המקור(PDF) ב-4 באוקטובר 2006. נבדק ב-27 בפברואר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
United Nations (1997). "The Status of Jerusalem". UNISPAL. Division for Palestinian Rights. Prepared for, and under the guidance of, the Committee on the Exercise of the Inalienable Rights of the Palestinian People. אורכב מ-המקור ב-25 בנובמבר 2001. נבדק ב-26 בפברואר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
Scholch, Alexander (1985). "The Demographic Development of Palestine". International Journal of Middle East Studies. 17 (4): 485–505. doi:10.1017/s0020743800029445. JSTOR163415.
^Josephus, Flavius. The Wars of the Jews. VI. תורגם ע"י Whiston, William. Tufts. Chapter 9; Section 3. ...the number of those that perished during the whole siege eleven hundred thousand, the greater part of whom were indeed of the same nation [with the citizens of Jerusalem], but not belonging to the city itself...
^Wilkinson, "Ancient Jerusalem, Its Water Supply and Population", PEFQS 106, pp. 33–51 (1974).
^Estimating the Population of Ancient Jerusalem, Magen Broshi, BAR 4:02, Jun 1978
^"According to Levine, because the new area encompassed by the Third Wall was not densely populated, assuming that it contained half the population of the rest of the city, there were between 60,000 and 70,000 people living in Jerusalem.", Rocca, "Herod's Judaea: A Mediterranean State in the Classical World", p. 333 (2008). Mohr Siebeck.
^Avraham Yaari, Igrot Eretz Yisrael, p. 98.(Tel Aviv, 1943)
^ 1234Amnon Cohen and Bernard Lewis (1978). Population and Revenue in the Towns of Palestine in the Sixteenth Century. Princeton University Press. pp. 14–15, 94. ISBN0-691-09375-X. The registers give counts of tax-paying households, bachelors, religious men, and disabled men. These figures show the estimated total population, following Cohen and Lewis by taking 6 as the average household size, which they call "conjectural" and note that other scholars have suggested averages between 5 and 7.
^Light, Henry (1818). Travels in Egypt, Nubia, Holy Land, Mount Libanon and Cyprus, in the year 1814. Rodwell and Martin. p. 178. The population is said to be twelve thousand, of which the largest proportion is Mussulmen: the greatest of one sect are Jews: the rest are composed of Christians of the East, belonging either to the Armenian, Greek, Latin, or Coptish sects.
^Buckingham, James Silk (1821). Travels in Palestine through the countries of Bashan and Gilead, east of the River Jordan, including a visit to the cities of Geraza and Gamala in the Decapolis. London: Longman, Hurst, Rees, Orme and Brown. During our stay here, I made the most accurate estimate that my means of information admitted, of the actual population of Jerusalem at the present moment. From this it appeared that the fixed residents, more than one half of whom are Mohammedans, are about eight thousand; but the continual arrival and departure of strangers, make the total number of those present in the city from ten to fifteen thousand generally, according to the season of the year. The proportion which the numbers of those of different sects bear to each other in this estimate, was not so easily ascertained. The answers which I received to enquiries on this point, were framed differently by the professors of every different faith. Each of these seemed anxious to magnify the number of those who believed his own dogmas, and to diminish that of the professors of other creeds. Their accounts were therefore so discordant, that no reliance could be placed on the accuracy of any of them. The Mohammedans are certainly the most numerous, and these consist of nearly equal portions of Osmanli Turks, from Asia Minor; descendents of pure Turks by blood, but Arabians by birth; a mixture of Turkish and Arab blood, by intermarriages; and pure Syrian Arabs, of an unmixed race. Of Europeans, there are only the few monks of the Catholic convent, and the still fewer Latin pilgrims who occasionally visit them. The Greeks are the most numerous of ail the Christians, and these are chiefly the clergy and devotees. The Armenians follow next in order, as to numbers, but their body is thought to exceed that of the Greeks in influence and in wealth. The inferior sects of Copts, Abyssinians, Syrians, Nestorians, Maronites, Chaldeans, &c. are scarcely perceptible in the crowd. And even the Jews are more remarkable from the striking peculiarity of their features and dress, than from their numbers, as contrasted with the other bodies.
^Fisk and King, 'Description of Jerusalem,' in The Christian Magazine, July 1824, page 220. Mendon Association, 1824. (The figures are preceded by the comment "the following estimate seems to us as probably correct as any one we have heard". The authors also note that, "some think the Jews more numerous than the Mussulmans.")
^Jerusalem Illustrated History Altas, Martin Gilbert, Jerusalem 1830–1850, p.37
^Sephardi entrepreneurs in Jerusalem: the Valero family 1800–1948 By Joseph B. Glass, Ruth Kark. p.174
^Kark, Ruth; Oren-Nordheim, Michal (2001). Jerusalem and Its Environs: Quarters, Neighborhoods, Villages, 1800–1948. Wayne State University Press. pp. 74, table on p.82–86. ISBN0-8143-2909-8. The beginning of construction outside the Jerusalem Old City in the mid-19th century was linked to the changing relations between the Ottoman government and the European powers. After the Crimean War, various rights and privileges were extended to non-Muslims who now enjoyed greater tolerance and more security of life and property. All of this directly influenced the expansion of Jerusalem beyond the city walls. From the mid-1850s to the early 1860s, several new buildings rose outside the walls, among them the mission house of the English consul, James Finn, in what came to be known as Abraham's Vineyard (Kerem Avraham), the Protestant school built by Bishop Samuel Gobat on Mount Zion; the Russian Compound; the Mishkenot Sha'ananim houses: and the Schneller Orphanage complex. These complexes were all built by foreigners, with funds from abroad, as semi-autonomous compounds encompassed by walls and with gates that were closed at night. Their appearance was European, and they stood out against the Middle-Eastern-style buildings of Palestine.
^Ellen Clare Miller, Eastern Sketches – notes of scenery, schools and tent life in Syria and Palestine. Edinburgh: William Oliphant and Company. 1871. Page 126: 'It is difficult to obtain a correct estimate of the number of inhabitants of Jerusalem...'
^The New York Times, February 19, 1869 [2]; See also I. Harold Scharfman, The First Rabbi, Pangloss Press, 1988, page 524 which reports the figure as 3,100.
^Burns, Jabez. Help-Book for Travelers to The East. 1870. Page 75
^Hebrew Christian Mutual Aid Society. Almanack of 1869
^Scholch 1985, p. 486, Table 1 (families): Figures multiplied by 6 to estimate population, following Cohen and Lewis p.14-15
^Great Britain Parliament House of Commons, Parliamentary Papers, H.M. Stationery Office, 1874. (באנגלית)
^Die heilige Stadt und deren Bewohner in ihren naturhistorischen, culturgeschichtlichen, socialen und medicinischen Verhältnissen. Published by Der Verfasser, page 216; 512 pages
^Tudor Parfitt (1997). The road to redemption: the Jews of the Yemen, 1900–1950. Brill's series in Jewish Studies, vol 17. Brill Academic Publishers. p. 53.
^Review Of Reviews. Volume IX. Jan–Jun, 1894. Albert Shaw, Editor. Page 98. "The present population of Jerusalem is not far from forty thousand, and more than half are Jews."
