דיספוריה מגדרית (באנגלית: Gender Dysphoria) מתארת מצוקה נפשית הנובעת מקונפליקט בין המין הביולוגי או המיוחס לאדם, לבין המגדר שאיתו הוא מזדהה. מתמודדים עם דיספוריה מגדרית עלולים להרגיש תחושה חזקה של אי-נוחות, אומללות או מצוקה ביחס למגדר אליו סווגו, שלפעמים קשורה לאי-נוחות ביחס לגוף שלהם (במיוחד התפתחות בזמן הבגרות המינית) או לאי-נוחות ביחס לתפקידים המגדריים שמצופים מהם.[1] האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, שאחראית לפרסום "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות" (DSM-5: Diagnostic and Statistical Manual), מבהיר כי "נון־קונפורמיזם מגדרי אינו כשלעצמו הפרעה נפשית. האלמנט הקריטי של דיספוריה מגדרית הוא מצוקה משמעותית קלינית הנלווית למצב זה".[2]
המונח דיספוריה מגדרית הופיע לראשונה כקטגוריה אבחונית ב-DSM-5, לאחר דיון ממושך בקרב הקהילה הקלינית והמחקרית בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה. הדיון במונח זה התרחש לאור הביקורת, שהגיעה מהקהילה הטרנסג'נדרית ומאנשי טיפול ומחקר מסוימים, על האבחנה שהופיעה במהדורה הקודמת של ה-DSM, ה-DSM-IV-TR, הפרעת זהות מגדרית (באנגלית: Gender identity disorder, בראשי תיבות: GID), לפיה מצוקות שנובעות מחוויית המגדר מוגדרות כהפרעות נפשיות. למרות השינוי שחל ב-DSM, "הפרעת זהות מגדרית" עדיין מופיעה במדריך האבחנות הנפשיות של ארגון הבריאות העולמי (ICD-10: international classification of diseases).
מאפיינים
אנשים בגילים שונים עשויים לחוות דיספוריה מגדרית כאשר המין הביולוגי שאליו שויכו בלידתם אינו משקף את חוויית המגדר שלהם או את ה"פרפורמנס" המגדרי (באנגלית: gender performance) שלהם (המושג "פרפורמנס" מתייחס במקרה זה לאופן שבו אנשים מבטאים את הזהות המגדרית שלהם). עם זאת, לא כל אדם שחש אי התאמה בין המין שאליו שויך בלידה ובין החוויה או המבע המגדרי שלו, ירגיש בהכרח מצוקה נפשית או יחווה קשיים רגשיים. אחד הגורמים החשובים שמשפיעים על מידת המצוקה הנחווית הוא מידת הקבלה של הסביבה וקיומה של רשת תמיכה חברתית נגישה ופעילה. מי שמתמודדים עם דיספוריה מגדרית, עשויים להזדקק לנטילת הורמונים או להתערבויות כירורגיות שונות כדי להקל על מצוקתם הנפשית.
בהשוואה לקטגוריה האבחונית שהייתה נהוגה בעבר ("הפרעת זהות מגדרית"), הקטגוריה החדשה ("דיספוריה מגדרית") שמה דגש גדול יותר על ההיבטים התיאוריים של התופעה ועל המצוקה והקשיים הפסיכולוגיים. כמו כן, בניגוד לאבחנה הקודמת, "דיספוריה מגדרית" נתפשת כבעיה קלינית ולא כבעיה בזהות הנחווית או המוצגת כלפי חוץ. מדובר בשינוי גישה של הממסד הרפואי והקליני כלפי אנשים שחוויית המגדר שלהם שונה מזו שנחשבת למקובלת חברתית (קרי, "גבר" או "אישה"), מעמדה שרואה בעצם החוויה השונה בעיה או "הפרעה", לעמדה מקבלת יותר, שמכירה במגוון של חוויות מגדר ושאינה רואה בכך פסיכופתולוגיה.
ניתן לקבל את האבחנה על פי המדריך DSM-5, למתבגרים או למבוגרים, כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
קריטריון A: חוסר התאמה בין השיוך המיני בלידה (זכר או נקבה) ובין החוויה או הפרפורמנס המגדריים של האדם. תחושה זו של אי התאמה צריכה להימשך לפחות שישה חודשים ולבוא לידי ביטוי לפחות בשניים מתוך ששת תת-הסעיפים של קריטריון A (תת-סעיפים אלה דומים לאלו שמפורטים בחלק המתייחס לאבחנה של ילדים, אך אינם זהים וגם הם מופיעים ב-DSM-5).
קריטריון B: מצוקה נפשית ניכרת שקשורה לחוסר ההתאמה בין חוויית המגדר של האדם ובין המגדר הנתפש או המיוחס לו או לה על ידי הסביבה, או פגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, האקדמי או בתחומי חיים משמעותיים אחרים.
דיספוריה מגדרית בילדות
ערך מורחב – דיספוריה מגדרית בילדות
דיספוריה מגדרית בילדות היא מצב בו ילדים חשים אי נוחות משמעותית מהמין הביולוגי שלהם, המגדר שלהם או עם שניהם, והיא נבדלת באבחנתה מדיספוריה מגדרית אצל מבוגרים.
אפידמיולוגיה
בעבר היה קושי להעריך את שכיחות התופעה, ולרוב היא הייתה מוערכת על פי אחוז המעוניינים בהליך להתאמה מגדרית. הקריטריונים העדכניים מקיפים יותר וניתנים לאבחון מוקדם יותר, ומאידך אצל רוב[3] המאובחנים בדיספוריה מגדרית בילדותם, תדעך התופעה עד הגיעם לבגרות.
גורמים משוערים
- גורמים ביולוגיים - טענות מסוימות, שמקורן בחקר התנהגויות מיניות של חיות, ובפרט של חולדות מעבדה, גורסות כי מצב זה נגרם בעקבות השפעות שונות של הורמוני המין על ההתנהגות. כך למשל כמות גדולה של ההורמון טסטוסטרון (ההורמון ה"זכרי") אצל נשים מגבירה התנהגויות "זכריות", כגון אסטרטיביות, ואילו עודף באסטרוגן (ההורמון ה"נקבי") אצל גברים מפחית התנהגויות מסוג זה. מחקרים על תאומים מצביעים על כך שדיספוריה מגדרית תלויה גם בגורמים גנטיים.[4] טענות בדבר ההשפעות הביולוגיות נחשבות שנויות במחלוקת, שכן ההתנהגות האנושית היא מורכבת מאוד ומושפעת מגורמים רבים הקשורים זה בזה. לכן הקביעה שההורמונים הם הגורם העיקרי ל-GID היא פשטנית למדי ואינה יכולה להסביר לבדה את התופעה.
- גורמים פסיכו–חברתיים - תאוריות מסוימות גורסות כי שילוב בין גורמים מורכבים, כגון תכונות המורשות גנטית מההורים, אופן גידול הילדים, המזג שהאדם נולד איתו, והציפיות התרבותיות-חברתיות לגבי תפקידי המגדר, עשוי להשפיע על התפתחותה של GID.
טיפול
הטיפול המקובל הוא טיפול פסיכולוגי, שמטרתו לרוב היא לתמוך באדם ובהתמודדותו עם תחושותיו, ללא ביקורת ושיפוטיות, לעזור לו לחוש בנוח עם הזהות המינית המגדרית הרצויה, וכן ללוות אותו ולתמוך בו במקרה של החלטה על טיפול בבלוקרים (אנ'), טיפול הורמונלי וניתוח להתאמה מגדרית.[5]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ What Is Gender Dysphoria?, The American Psychiatric Association
- ^ Gender Dysphoria, American Psychiatric Publishing
- ^ במחקרי עוקבה שונים נמצאו שיעורים של בין 61% ל-98%. ראו:Ristori, Jiska; Steensma, Thomas D. (2016-01-02). "Gender dysphoria in childhood". International Review of Psychiatry (באנגלית). 28 (1): 13–20. doi:10.3109/09540261.2015.1115754. ISSN 0954-0261. PMID 26754056.
- ^ Heylens G, De Cuypere G, Zucker KJ, Schelfaut C, Elaut E, Vanden Bossche H, De Baere E, T'Sjoen G (March 2012). "Gender identity disorder in twins: a review of the case report literature". The Journal of Sexual Medicine. 9 (3) 751–7. doi:10.1111/j.1743-6109.2011.02567.x. PMID 22146048.
- ^ משרד הבריאות, אגף לבריאות הנפש, הנגשה תרבותית של שירותי בריאות נפש לאנשים על הקשת הטרנסית, באתר מעברים לקשת הטרנסית, 1 בינואר 2021
.jpg)
