דיסמנוריאה היא בעיה רפואית גינקולוגית של כאבי הבטן התחתונה והאגן בעת הווסת או מספר ימים לפניה, בעיקר כאבים חמורים המשבשים את אורח החיים התקין. דיסמנוריאה מופיעה לעיתים עם מנורגיה, דימום יתר.
סוגים
תסמינים נלווים לדיסמנוריאה כוללים כאבי ראש, בחילות והקאה, שלשול, עייפות כרונית וכאבים באזור הגב התחתון והירכיים.[1]
שכיחות
שכיחותה של הדיסמנוריאה נעה בין 40% ל-90% מהנשים, דיסמנוריאה ראשונית נפוצה בעיקר בקרב נערות ונשים צעירות עד גיל 25, ואילו דיסמנוריאה שניונית נפוצה יותר בקרב נשים מגיל 30 ומעלה. עישון מהווה גורם סיכון. השכיחות נמוכה יותר בקרב נשים לאחר לידה ונשים הנוטלות גלולות למניעת הריון.[2]
תהליכים בגוף ותסמינים
דיסמנוריאה ראשונית מופיעה בעיקר אצל נערות ונשים צעירות ומתחילה לרוב בשנים הראשונות לאחר תחילת הווסת. הכאבים עשויים להופיע מספר ימים לפני תחילת הדימום או עם תחילתו, ומלווים לעיתים בבחילות, הקאות, שלשול, כאבי ראש או כאבים המקרינים מאזור האגן לגב ולירכיים. הכאבים נגרמים על ידי שחרור פרוסטגלנדינים מרקמת האנדומטריום, אשר גורמים להתכווצויות של שריר ברחם. במחקר שנערך, אספו מדענים שוודים תחבושות היגייניות וטמפונים משומשים וגילו שאצל נשים הסובלות מכאבים חמורים (דיסמנוריאה) נמצאה בדם הווסתי כמות פרוסטגלנדין הגבוהה פי 20 ואפילו פי 30 מאשר אצל נשים שלא דיווחו על כאבים כאלו.
דיסמנוריאה שניונית מופיעה כתסמין של מחלות גינקולוגיות של הרחם ומערכת הרבייה, כאשר הנפוצה מביניהן היא אנדומטריוזיס, גידול של רקמת אנדומטריום בחלל הבטן. הורמוני המין המופרשים במהלך הווסת גורמים לרקמה האנדומטריאלית לדמם, והדם שאינו מתנקז גורם לכאבים ולתסמינים הנלווים. אבחון של אנדומטריוזיס נעשה על ידי בדיקת האגן או על ידי לפרוסקופיה.[3][4]
גורמים אחרים לדיסמנוריאה שניונית: ציסטות על גבי השחלות,[5] מיומות,[6] או דלקת בקטריאלית, ויראלית, פטרייתית או טפילית באגן.[7]
טיפול
טיפול בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות (NSAIDS) ותרופות נוספות ממשפחה זו, יכולות להקל בחלק מן המקרים, כאשר לכאבים חזקים יותר יש לתת לעיתים קודאין להקלת הכאבים.
התרופות הנוספות המקובלות כיום הן:
- אנטי פרוסטגלנדינים- אלו תרופות הניתנות למצבים של דיסמנוריאה. איבופרופן (אדקס, אדוויל, ארטופן, נורופן ועוד) (ממשפחת ה-NSAIDS) היא תרופה יעילה להקלת הכאבים ופועלת להורדת כמות הפרוסטגלנדינים אשר אחראים לתופעה. תרופות מהדור החדש כגון valdecoxib (מעכבי האנזים COX 2) הן יעילות ומביאות להפחתה בתופעות הלוואי הקשורות במערכת העיכול. יש לקחת את התרופות מיד עם תחילת הכאבים ולעיתים אף יום-יומיים טרם מועד תחילת הווסת המשוער, היות שתרופות אלו חוסמות את תהליך יצור הפרוסטגלנדינים, ולקיחתן בזמן הכאב תהיה אפקטיבית פחות.
- גלולות למניעת הריון- גלולות הניתנות במינון נמוך אולם המכילות באופן יחסי יותר אסטרוגן מפרוגסטרון, מונעות במרבית המקרים את הכאב. המכניזם של הכאב קשור ככל הנראה להיעדר תהליך הביוץ או לדיכוי רקמת האנדומטריום המביאים ליצירה מופחתת של פרוסטגלנדינים. טיפול משולב של גלולות יחד עם NSAIDS פועל באופן סינרגיסטי להורדת הכאב.
- טיפול ניתוחי- אצל חלק מהנשים, הכאב הוא כה חמור שתרופות אינן מצליחות לשפר את מצבן. לעיתים מתבצע ניתוח שמטרתו הפסקת שליחת האותות העצביים לכאב- Presacral neuroectomy. לחלופין ניתן לצרוב את רירית הרחם (אצל נשים שלא מעוניינות בהבאת ילדים לעולם).
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
