גרין קארד (באנגלית: Green Card) הוא סרט אמריקאי משנת 1990 שנכתב, הופק ובוים על ידי הבמאי האוסטרלי פיטר ויר בכיכובם של ז'ראר דפארדיה ואנדי מקדואל. הסרט הוא קומדיה רומנטית המתמקדת באישה אמריקאית הנישאת בנישואים פיקטיביים עם צרפתי כדי שהוא יוכל לקבל גרין קארד ולהישאר בארצות הברית. ז'ראר דפארדיה זכה בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר על משחקו בסרט. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי והיה מועמד לפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.
תקציר העלילה
ברונטה פריש (מקדואל) היא הורטיקולטורית וסביבתנית מניו יורק שנישאת בנישואים פיקטיביים עם ז'ורז' פורה (דפארדיה), מהגר בלתי חוקי מצרפת, כדי שיוכל לקבל גרין קארד. בתמורה, עושה ברונטה שימוש בתעודת הנישואין כדי לקבל אישור לשכור את דירת החלומות שלה. לאחר שעברה להתגורר בה לבדה, היא מספרת לשוער הבית ולשכנים שבעלה הנעדר מנהל מחקר מוזיקלי באפריקה.
לאחר שפקידים מ"שירות ההגירה וההתאזרחות" (INS) מגיעים לחקור את הלגיטימיות של נישואיה, מאתרת ברונטה את ז'ורז', שעובד כמלצר. למרות שלשניים נותר זמן קצר ביותר כדי לתאם גרסאות, מתרשמים מהם הסוכנים לטובה, עד שאחד מהם מבקש מז'ורז' שיראה לו היכן השירותים, וג'ורג' פותח עבורו את דלת הארון. כאן כבר עולים החשדות והשניים מוזמנים לתחקיר מלא ורשמי שיתקיים יומיים לאחר מכן במשרדי שירות ההגירה.
בעצת עורך דינה, המיידע אותה כי היא עלולה להיות מואשמת בעבירה פלילית במקרה שהתרמית תחשף, מזמינה ברונטה באי רצון את ז'ורז' לעבור לגור עמה בדירתה. הם מנסים ללמוד מעט על עברם ועל הרגליהם, אך עד מהרה מתברר שאינם מסוגלים לסבול זה את זה. ז'ורז' הוא טיפוס מוזנח, אנוכי, בעל מזג חם, מעשן, ומעדיף לאכול בשר אדום, בעוד ברונטה הצמחונית היא טיפוס עצבני וקר, אובססיבית בכל הנוגע לטבע ושימור הסביבה.
הוריה של חברתה הטובה ביותר של ברונטה, לורין אדלר, מתכננים לעזוב את ניו יורק והם שוקלים לתרום את העצים שבגן ביתם ל"גרילה הירוקה", קבוצה הדואגת לפיתוח גינות בתחומי העיר. ברונטה מוזמנת לארוחת ערב כדי לדון בנושא ומגלה שז'ורז' נמצא שם לאחר שהובא לארוחה על ידי לורין. הוא מרשים מאוד את בני הזוג אדלר לאחר שהוא מבצע בפסנתר קטע של מוזיקה אימפרסיוניסטית כליווי לשיר בנוגע לילדים ועצים, עד שהם משתכנעים לתרום את העצים לקבוצת הגרילה הירוקה. מאוחר יותר, כאשר הוריה של ברונטה מגיעים לביקור פתע בדירתה, ז'ורז' מעמיד פנים כשיפוצניק.
כאשר החבר של ברונטה, פיל, חוזר מטיול, חושף בפניו ז'ורז' את עובדת נישואיו לברונטה, וזו מגרשת אותו מדירתה, בכל מקרה, השניים מגיעים כמתוכנן לראיון במשרדי שירות ההגירה, נחקרים בנפרד וכאשר נכשל ז'ורז' באחת השאלות, הוא מודה בפני החוקר כי הנישואים פיקטיביים. הוא מסכים לעזוב מידית את ארצות הברית, ומבקש רק שברונטה לא תואשם על חלקה בתרמית. ביוצאם מהמשרד הוא נותן לברונטה להאמין שהריאיון היה מוצלח והשניים נפרדים לדרכיהם.
כמה ימים לאחר מכן, מזמין ז'ורז' את ברונטה להצטרף אליו לבית הקפה שבו נפגשו לראשונה. כאשר ברונטה מבחינה שהוא מלווה באנשי שירות ההגירה, היא מבינה שז'ורז' עומד להיות מגורש ובאותו רגע היא מבינה שהיא בעצם מאוהבת בו ומנסה למנוע את גירושו. ז'ורז' מבטיח לכתוב לה מדי יום ולשאול אותה את אותה שאלה "מתי את באה, יקירתי? - ("When are you coming, Cherie), משפט שעשה בו שימוש כדי לתאר לאנשי שירות ההגירה את תקופת החיזור המוצהרת שלהם. לפני שג'ורג' נפרד מסוכן ההגירה, שואלת אותו ברונטה, אם טבעות הנישואין עדיין אצלו, ג'ורג' שולף אותן מכיסו, ושניהם צוחקים ומתנשקים. לאחר מכן מגורש ז'ורז' חזרה לצרפת, לא לפני שהשניים מצהירים זה לזה את אהבתם.
שחקנים ראשיים
הפקה
פיטר ויר כתב את התסריט המקורי באופן שיתאים לדפארדיה כאמצעי להציגו בפני קהל דובר אנגלית. חלק מתקציב הסרט ניתן על ידי "התאגיד למימון סרטי קולנוע של אוסטרליה" ועל ידי "האיגוד הכללי לקולנוע" (Union Générale Cinématographique – UGC). אף על פי שעלילת הסרט מתרחשת בארצות הברית, ואף על פי שלא השתתפו בו שחקנים אוסטרלים, העובדה שהוא נכתב, ביום, צולם, עוצב ונערך על ידי אוסטרלי, אפשרה להפקת הסרט לקבל מימון מממשלת אוסטרליה. מימון זה עמד על 3.8 מיליון דולרים.
ביקורת
הסרט זכה לתגובות מעורבות מהביקורת וכיום הוא מדורג בציון של 56% על ידי האתר Rotten Tomatoes, בהתבסס על 18 חוות דעת.
העיתונאית ז'נט מסלין מהניו יורק טיימס, תיארה אותו כ"סרט קליל באופן האסקפיסטי ביותר שיכול להיות" והוסיפה כי "לאנדי מקדואל... יש שלווה מצטנעת חביבה שגורמת למבט מוקיר ההערכה של ז'ורז' להיות בלתי מובן. ז'ראר דפארדיה... נסוג לצרפתיות שלו או משחרר עצמו באופן זמני מאילוצי התסריט".[1] רוג'ר איברט מהשיקגו סאן-טיימס העיר שהסרט "לא מבריק במיוחד והוא לא דוגמה למיטב עבודתו של הבמאי שיצר את שנה בצל הסכנה או של השחקן שכיכב בסיראנו דה ברז'ראק. אך זוהי עבודה בידורית מבוססת ועשויה טוב, סיפור אהבה בין שני אנשים שהמפגש ביניהם לא מרנין כפי שהוא עשוי להיות".[2]
פיטר טרוורס מהרולינג סטון כינה את הסרט "סוכרייה רומנטית שובת לב" והוסיף: "אל תצפו לראשוניות ולקשיות האופי שאפיינו את סרטיו האוסטרליים של ויר, פיקניק בצל ההר וגליפולי. לגרין קארד יש את הנפח של טוגן. אך הקסם של דפארדיה לא מכיר בשם מחסום שפה ומקדואל, שהתגלתה בסקס, שקרים ווידאוטייפ, מוכיחה את עצמה כאישה סקסית ועדינה".[3] ריטה קמפלי מהוושינגטון פוסט אמרה: "כמו רוח רפאים ואישה יפה, רומן זה נסמך על עינינו הבוהקות המוקסמות מהכריזמה של הדמויות הראשיות. ואנו אכן מוקסמים, למרות הקצב האדיש והסוף המאכזב של הסרט".[4]
במגזין וראייטי נאמר: "למרות חוסר אמינות בציר הזמנים של הסרט, גרין קארד הוא רומן חביב המשוחק היטב".[5] המגזין הלונדוני Time Out ציין: "הקומדיה הרומנטית הראשונה של ויר מתהדרת במערכת יחסים מרכזית בסרט שהיא הססנית ומעוררת תקוה. הלך נפש שמובע באופן יפה על ידי דפארדיה (שמעז להיכנס לטריטוריה חדשה עם תפקיד ראשי בשפה האנגלית). את הופעתו משלימה מקדואל המעודנת. הופעתו האדיבה והנדיבה לא משתלטת על העלילה והתמורות שהשניים מעניקים זה לזה, מזכות אותנו בעונג בלתי צפוי. במונחים של מוסכמות הז'אנר, מדמה ויר את הסרט הזה כ'ארוחה קלה'".[6] בערוץ 4 נאמר: "בסרטו של ויר קיימת מנה הגונה של רגעים חביבים כאשר ניגודים מושכים אותנו בהדרגה, אך זוהי הערכה מוגזמת, הסרט זכה לפופולריות מסקרנת עם צאתו לאקרנים. דפארדיה מבצע משחק שליו ודוחה, אך אהוב בצורה מוזרה. אף על פי כן, מקדואל משכנעת פחות".[7]
פרסים ומועמדויות
פרסים
מועמדויות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ JANET MASLIN, Depardieu in English, In Weir's 'Green Card', The New York TimesThe New York Times New York Times review, December 25, 1990
- ^ Roger Ebert, Green Card, January 11, 1991
- ^ Peter Travers, Green Card, Rolling Stone, January 11, 1991
- ^ Rita Kempley, Green Card, Washington Post, January 11, 1991
- ^ Review: ‘Green Card’, Variety, December 31, 1989
- ^ Green Card, Time Out
- ^ Green Card, Film4
