נאש ידוע בקול הטנור העדין שלו ובהיותו חבר בלהקת הפופ-רוק האנגלית "ההוליס", ובסופרגרופ "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג". נאש הפך לאזרח אמריקני ב-14 באוגוסט1978, ומחזיק באזרחות כפולה של בריטניה וארצות הברית. נאש הוא גם אספן צילום וצילומיו אף יצאו לאור. הוא נכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול כחבר בהרכב "קרוסבי, סטילס ונאש" בשנת 1997, וכחבר בלהקת "ההוליס" בשנת 2010.[1][2] נאש מונה לקצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE) במסגרת הרשימה לשירותים למוזיקה ולצדקה של שנת 2010 לכבוד יום הולדתו.[3] נאש מחזיק בארבעה תוארי דוקטור לשם כבוד, כולל אחד מהמוסד הטכנולוגי של ניו יורק,[4] אחד במוזיקה מאוניברסיטת סלפורד בשנת 2011.[5] ואת הדוקטורט האחרון שלו באמנויות יפות (fine arts) מאוניברסיטת לסלי בקיימברידג', מסצ'וסטס.[6]
קריירה
ראשית חייו ותחילת הקריירה המוזיקלית
נאש בהופעה בשנת 2011
גרהם ויליאם נאש נולד בשנת 1942 בבלקפול, לנקשייר, אנגליה. אמו פונתה מעיר הולדתו של נאש, סלפורד, בגלל מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן חזרה המשפחה לסלפורד, שם גדל נאש. בתחילת שנות ה-60 הוא ייסד את "ההוליס", אחת מלהקות הפופ המצליחות ביותר בבריטניה, עם אלן קלארק, חברו לספסל הלימודים. באלבום הראשון של ההוליס הוא היה מנהיג בולט ולעיתים קרובות שימש כזמר ראשי. לאחר מכן, הוא המשיך ושר קולות רקע בשירים נוספים בהוליס: "So Lonely", "I've Been Wrong", "Pay You Back With Interest". בשנת 1966 היו לנאש מספר קטעי סולו באלבומים של ההוליס, ולאחר מכן מ-1967 גם על סינגלים בבי-סייד (B-side), בעיקר ב-"On a Carousel" וב-"Carrie Anne".
נאש עודד את ההוליס לכתוב שירים משלהם, בתחילה עם קלארק, ואחר כך גם עם הגיטריסט טוני היקס. מ-1964 עד אמצע 1966 הם כתבו תחת הכינוי "L. Ransford.". הם חתמו עם שמותיהם האמיתיים החל מהשיר "Stop Stop Stop" מאוקטובר 1966 ואילך.
ב -1965, נאש, יחד עם אלן קלארק והגיטריסט טוני היקס, הקימו את Gralto Music Ltd, חברת הוצאה לאור שטיפלה בשירים שלהם, ומאוחר יותר גם החתימה את אלטון ג'ון שניגן פסנתר ועוגב עם ההוליס בהקלטות בשנים 1969 ו-1970.
נאש לא התמקד רק בתחום אחד, ושילב גם הלחנה וגם כתיבת מילים לשירים. לעיתים קרובות כתב את הבתים בשירי קלארק, היקס ונאש. עם זאת, נאש גם הלחין שירים בעצמו תחת "צוות באנר" (כמו השותפות של לנון-מקרטני). האלבום The Butterfly כלל כמה משיריו. באלבום זה היו פחות שיתופי פעולה בין חברי הלהקה, אלא יותר גישת זמר-כותב שירים. הוא היה מאוכזב שהסגנון החדש לא תאם לטעם הקהל שלהם, במיוחד השיר "King Midas in Reverse" (נאש והמפיק רון ריצ'רדס התווכחו לגבי השיר הזה משום שריצ'רדס האמין שהוא "מורכב מדי" ולא יהפוך ללהיט כסינגל).[7]
נאש פגש לראשונה את דייוויד קרוסבי וסטיבן סטילס ב-1966 במהלך סיבוב הופעות של ההוליס בארצות הברית. בביקורו הבא בלוס אנג'לס בשנת 1968, הוא וקרוסבי הכירו יותר לעומק על ידי חברתם המשותפת, קאס אליוט מהלהקת האמהות והאבות. נאש עזב את ההוליס כדי להקים להקה חדשה עם קרוסבי וסטילס. בתחילת דרכה, הלהקה הורכבה משלושה חברים, קרוסבי, סטילס ונאש. מאוחר יותר הפך ההרכב לרביעייה עם ניל יאנג.
ב-2 הגלגולים של ההרכב החדש, נאש המשיך להצליח ברמה עולמית הצלחה גדולה אף יותר, והכניס חלק מהסינגלים המצליחים ביותר של ההרכב כגון "Marrakesh Express" (שנדחה על ידי ההוליס), "Our House", "Teach Your Children" (שגם נדחה על ידי ההוליס), ו-"Just a Song Before I Go". נאש, אשר כונה "ווילי" על ידי חברי הלהקה שלו, תואר כדבק שמחזיק את החברויות השבריריות שלהם לעיתים קרובות.[דרוש מקור]
נאש הפך לפעיל פוליטי לאחר שעבר לקליפורניה, כפי שהשתקף בשיריו של נאש: "Military Madness" ו"Chicago". השיר "Immigration Man", הלהיט הגדול ביותר של קרוסבי ונאש כצמד, נבע מוויכוח שהיה לו עם פקיד המכס האמריקני בעת שניסה להיכנס לארצות הברית.
בשנת 1972, במהלך ההפסקה הראשונה של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, חבר נאש לדייוויד קרוסבי, ויצר צמד שעבד לסירוגין יחד[8]. הם יצרו ארבעה אלבומי אולפן וכמה אלבומי אוסף מהופעות חיות.
בשנת 1979, ייסד נאש את עמותת "המוזיקאים המאוחדים למען אנרגיה בטוחה", אשר מתנגדת להרחבת הכוח הגרעיני בעולם. העמותה הייתה אחראית על גיוס הכספים למטרות החינוכיות לכנס בשם "No Nukes" ("אין פצצות אטום"). ב-2007 צילמה הלהקה קליפ של גרסה חדשה של השיר "For What It's Worth" של להקת באפלו ספרינגפילד.[9][10]
נאש חזר לזמן קצר להוליס ב-1983 (כדי לציין את יום השנה ה-20 לפעילותם) להקליט שני אלבומים, "What Goes Around" ו-"Reunion".ב -1993, נאש שוב התאחד עם ההוליס כדי להקליט גרסה חדשה של "Peggy Sue Got Married". קולו של באדי הולי (שנהרג בשנת 1959) הופיע בגרסה זו של השיר. קולו נלקח מתוך גרסה חלופית של השיר שניתנה לנאש על ידי אלמנתו של הולי. שיר זה פתח את האלבום "Not Fade Away"- אלבום מחווה להולי בו השתתפו מספר אמנים נוספים.
בשנת 2005, נאש שיתף פעולה עם ההרכב הנורווגי A-ha בהקלטת השירים "Over the Treetops" ו-"Cosy Prisons". בשנת 2006 עבד נאש עם דייוויד גילמור ודייוויד קרוסבי על שיר הנושא של אלבום הסולו השלישי של גילמור, "On an Island". ב-2006 האלבום יצא לאור והגיע במהירות למקום הראשון במצעדים בבריטניה. נאש וקרוסבי יצאו לסיבוב הופעות בבריטניה עם גילמור, בתפקידי ליווי.
בנוסף לשיריו הפוליטיים, כתב נאש שירים רבים על נושאים אחרים ומגוונים: טבע ואקולוגיה, סוגיות חברתיות, ושירים אנטי-מלחמתיים.
בשנת 2010, נאש נכנס בפעם השנייה להיכל התהילה של הרוק אנד רול, הפעם כחבר בהוליס. באותה שנה הוא קיבל את תואר קצין מסדר האימפריה הבריטית "עבור שירותים למוזיקה ופעילויות צדקה", והפך קצין במחלקת דיפלומטיית חוץ, של חטיבת רשימות הכבוד, לרגל יום ההולדת של כבוד המלכה.[1][2]
ב -22 בינואר 2016, נאש הודיע על אלבומו החדש "This Path Tonight" (אלבום אוסף) שיצא ב-2016, והוציא את סינגל הנושא דרך האתר של מגזין MOJO.[11] ב-4 בפברואר 2016, מגזין רולינג סטון חשף שיר חדש מהאלבום החדש, "Encore", המנגינה הרכה שעוטפת את האלבום החדש של נאש.[12] עם שחרורו החדש של אלבום האולפן החדש שלו, נאש יצא לסיבוב הופעות עולמי.
ב -2018, הוציאה חברת Rihno records אוסף כפול בשם "Over The Years", אוסף של 30 הקלטות דמו של נאש, שהוקלטו בין השנים 1968 ל-1980.[13][14]
חייו האישיים
נאש היה נשוי לאשתו הראשונה, רוז אקלס משנת 1964 ועד 1966. הוא היה נשוי לסוזן סנט במשך 38 שנים עד שנת 2016, אז התגרש ועבר לניו יורק. יש לו שלושה ילדים.[15]
נאש פרסם ב-2003 ספר זיכרונות אוטוביוגרפי בשם "Wild Tales: A Rock & Roll Life". צילומים שצילם במהלך הקריירה שלו מוצגים כאוסף אמנות בגלריית San Francisco Art Exchange. בראיונות המתייחסים הן לזכרונות והן לתערוכת האמנות הוא מזכיר את השפעתה של ג'וני מיטשל, שעמה הוא חי שנתיים בתקופה הראשונה שלו בקליפורניה.[16][17][18]
.jpg)
.svg){kind=logo}
