|
|
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
|
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
גֶּרְבִּיל החוף או גרביל אָלֶנְבִּי[2] (שם מדעי: Gerbillus andersoni; בעבר נקרא: Gerbillus allenbyi) הוא מין מכרסם לילי קטן ממשפחת העכבריים. תפוצתו משתרעת מתוניסיה עד לישראל, בה הוא מוגדר כחיית בר מוגנת. הגרביל חי בחולות, ובישראל הוא נפוץ באזורים החוליים של מישור החוף.[3][4][5]
מאפיינים
משקלו של גרביל החוף הוא כ-24 גרם בממוצע. הוא חי בחולות, ומעדיף חול מיוצב למחצה המכוסה בצמחייה מעטה. צמחייה כזו מספקת לו הן מחסה והן חלק ממזונו. כפות רגליו מכוסות שערות המונעות ממנו לשקוע, כדי שיוכל לנוע היטב מעל החול. על גבו פרווה זהובה וקצרה, ואילו על גחונו פרווה לבנה. בשולי אוזניו פרווה כהה. זנבו ארוך, ובקצהו פרווה לבנה.[3][4][5] הגרביל בעל חוש ריח מפותח המסייע לו לאתר זרעים הקבורים בחול, ועיניו הגדולות מסייעות לו למצוא את דרכו בחשכה. שפמו ארוך ועוזר לו לנווט בצמחייה, ושמיעתו החדה מאפשרת לו להבחין בהתקרבותם של טורפים, כמו שועלים ותנשמות.[5][4]
גרביל החוף פעיל בשעות הלילה המאוחרות, שעות שבהן הוא מחפש את מזונו.[3] חייו קצרים, כשבעה חודשים בממוצע, ובמהלכם הוא נאלץ להתחרות עם גרביל החולות על מקום מחיה ועל מזון. גרבילי החוף חיים ביחידות.[5][4]
הזנה ורבייה
גרביל החוף ניזון בעיקר מזרעים, חרקים וצמחים ירוקים. את הזרעים הוא שומר במחילה לעת הצורך.[5][4][3]
בתום ההזדווגות עוזב הזכר את הנקבה, והטיפול בגורים נותר באחריותה הבלעדית.[4][3]
תפוצה
בישראל נפוץ גרביל החוף מאזור סיני ועד קיסריה, ובחולות הנגב המערבי. עם הפיתוח המואץ ושימוש מוגבר בחופים, לצד התייצבות החולות, נדחק גרביל החוף דרומה. כיום, הוא נמצא פחות בצפון קיסריה. התרבותו מאוימת גם מהקמת תשתיות וכבישים, אשר מקטינות את שטחי המחיה שלו ומפרידות בין אוכלוסיות באזורים שונים.[5][4][3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
