רגינה קלופר (גיטה אלפאר) נולדה במשפחה יהודית כבתם של איגנץ קלופר (1871–1955)[4] ושל הרמינה שפיצר (1874–1962).[5] משנת 1919 הייתה סטודנטית של בלה סבאדוש ושל לורה הילגרמן באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט. בינואר 1924, במקום ארז'י שאנדור, ניתנה לה ההזדמנות לשיר את תפקיד "לקמה" באפרה של ליאו דליב בבית האופרה של בודפשט. היא הוחתמה מייד על חוזה וכבר באותו החודש ערכה את הופעת הבכורה שלה כגילדה באופרה ריגולטו של ג'וזפה ורדי. ב-23 באוגוסט 1924 היא שרה לראשונה (אחר כך בסדרות) את תפקידה של מדי באופרטה "הנערות הן שלוש" (Három a kislány) בתיאטרון קיראי. עם התפקיד הזה, במכה אחת, הפכה לחביבת הקהל. ב-26 במרץ1925, ברובע 5 בבודפשט, נישאה לקורנל שטנגל, יזם, בנם של דוד שטנגל ושל אילונה רוט.[6] הנישואים התפרקו מאוחר יותר.[7]
בשנים 1925–1927 הייתה חברה בלהקת האופרה של מינכן ובשנים 1927–1933 באופרה של ברלין (Staatsoper) בתחילת 1933, לאחר השתלטות הנאצים על גרמניה, היא עברה לווינה. בשנת 1936 נישאה לתעשיין שוודי ועברה ללוס אנג'לס. בשנת 1941, לבקשתו של רנה קלייר, שיחקה בתפקידה האחרון, בסרט "הלהבה של ניו אורלינס" (The Flame of New Orleans) ולאחר מכן, עד מותה, חיה במנותק מהבמה ומהקולנוע בביתה בפאלם ספרינגס.
בשנת 1932 השתתפה בבכורת האופרטה של פאל אברהם "הנשף בסאבוי". הצלחותיה הגדולות ביותר היו באופרה הספר מסביליה ובאופרטה "הלנה היפה". כחברה ב-Staatsoper Berlin, הופיעה לעיתים קרובות כאורחת ב"תיאטרון העיר" בבודפשט[8] (כיום תיאטרון ארקל) ובבתי האופרה גדולים באירופה, עם הצלחה ללא עוררין בכל מקום.
בשנת 1987 הוענק לה בברלין ה-Golden Band למפעל חיים. ב-26 ביולי1989, בסנטאנדרה, ב"בית הקפה נוסטלגיה", הוצגה ההצגה "הליידי בוורוד", על חייה כאמנית. היצירה נכתבה על ידי טיבור מיקלוש.[9]
