את חייו הקצרים בילה קרואק בנדודים ברחבי ארצות הברית, ובמגורים עם אמו. קרואק נאבק למצוא את מקומו, תוך שהוא נאבק בערכים השמרניים של שנות ה-50, ומביע קול שונה, מרדן וחופשי. כתיבתו משקפת את הרצון להשתחרר מאחיזתה של החברה הממוסדת, ולמצוא את המשמעות בחייו. חיפוש זה אחר המשמעות הביא אותו להתנסות בסמים ובאלכוהול, להתעמק בבודהיזם ולצאת למסעות בעולם. ספריו נחשבים לספרי יסוד ב"תרבות הנגד" של שנות ה-60.
קרואק מת בגיל 47 בסט. פיטרסבורג שבפלורידה, מדימום פנימי המיוחס להתמכרותו לאלכוהול.
סיפור מסעו של קרואק בחציית אמריקה בטרמפים, מוזכר בספרו של פול ת'רו, "האקספרס הפטגוני הישן".[1]
חייו
קרואק נולד בשם "ז'אן-לואי לברי דה קרואק" בעיר לוול במסצ'וסטס, למשפחה ממוצא צרפתי שהיגרה מקוויבק בגל הגירה שאירע באותה תקופה, של צרפתים מקוויבק לניו אינגלנד, בתקווה למצוא עבודה. שפת אמו של קרואק הייתה הצרפתית, והוא החל בלימוד אנגלית כשפה שנייה בגיל שש. בגיל צעיר הושפע עמוקות ממותו של אחיו הבכור ז'ראר. יצירתו עסקה רבות במוות זה, ובין היתר כתב ספר שלם בשם "חזיונות של ז'ראר".
עוד בילדותו ביקש קרואק להיות לסופר. אביו היה בעל בית דפוס והוציא לאור עיתון מקומי. מגיל צעיר כתב קרואק את יצירותיו, ונשא עמו לכל מקום מחברת שבה היה כותב את רשמיו מהמתרחש סביבו.
בצעירותו ניסה קרואק מגוון של תחומים בטרם פנה לעיסוק בכתיבה. הוא היה כתב ספורט עבור ה"לוול סאן", עבד בבנייה ובמלצרות, ושימש מספר פעמים כמלח. עיסוקים אלו הובילו אותו לאורח חיים נוודי. לרוב לא היה לו בית משלו. הוא גר לעיתים עם אמו, עם חברים, או נדד בדרכים.
בעת לימודיו בקולומביה היו קרואק, וידידו בורוז, מעורבים בפרשייה משונה שעיקרה הסתבכות עם החוק עקב מחדל לדווח על רצח. על בסיס זה כתבו קרואק ובורוז ספר מסתורין בשם "וההיפופוטמים בושלו במכליהם" (And the Hippos Were Boiled in Their Tanks), בשנת 1945. הספר מעולם לא פורסם, אך הופיע באנתולוגיה מאוחרת של יצירות בורוז.
לאחר התנסות זו כתב קרואק את ספרו הראשון "The Town and the City". הספר פורסם בשנת 1950. שמו של קרואק מופיע על עטיפת הספר כ"ג'ון קרואק". בספר זה עדיין לא פיתח קרואק את סגנונו הייחודי, ונראה כי הוא מושפע מאוד מתומאס וולף. הספר זכה להצלחה מסוימת, והקנה לקרואק מוניטין ספרותיים.
קרואק המשיך לכתוב באופן רצוף, אך במשך שש שנים לא פרסם דבר. באפריל 1951 כתב, על בסיס טיוטות קיימות שכונו "דור הביט" ו"יצא לדרך", את ספרו "בדרכים". הספר נכתב במשך שלושה שבועות דחוסים, שבהם חי קרואק על תערובת של קפה ובנזדרין. המוציאים לאור דחו את הספר בשל האופי הניסיוני של כתיבתו והנימה האוהדת העולה ממנו כלפי מיעוטים וקבוצות שוליים חברתיות, בארצות הברית של שנות ה-50. בשנת 1957 הסכימה ההוצאה המכובדת וייקינג פרס להוציא את הספר לאור, אך דרשה כי ייעשו בו שינויים מהותיים.
הספר הוא אוטוביוגרפי ברובו, וכתוב בגוף ראשון מנקודת ראותו של הגיבור, סאל פרדייס, ומתאר את מסעותיו של קרואק בארצות הברית ובמקסיקו עם ידידו ניל קאסאדי, המכונה בספר "דין מוריארטי". ניתן לראות בספר מחווה לספרו של מארק טוויין, "מסעותיו של הקלברי פין", למרות שגיבור הספר מבוגר כפליים מהקלברי פין, וספרו של קרואק נכתב כמאה שנים אחרי ספרו של טוויין. הספר נראה כיום כיצירה המעצבת של "דור הביט" שלאחר מלחמת העולם השנייה, והקנה לקרואק את הכינוי "מלך דור הביט".
קרואק היה מיודד עם אנשים כמו אלן גינסברג, ויליאם בורוז וגרגורי קורסו, והיצירה שלהם, בחלקה משותפת ובחלקה נובעת מחוויות משותפות, יצרה והגדירה את "דור הביט". קרואק כתב תסריט לסרט "ביט" שכונה "משוך את המרגנית שלי" (Pull My Daisy) בשנת 1958. בשנת 1954 גילה קרואק את "התנ"ך הבודהיסטי" שכתב דווייט גודארד, והחל להתעניין בבודהיזם. הוא תיעד את מסעו הרוחני וכמה ממסעותיו הגשמיים עם ידידו גארי סניידר ומשוררים אחרים מאזור סן פרנסיסקו ביצירתו "בטלני הדהרמה" שפורסמה ב-1958, ושיש הרואים בה ספר המשך ל"בדרכים". הספר נכתב באורלנדו שבפלורידה בסוף שנת 1957 ותחילת שנת 1958.
ביולי 1957 עבר קרואק לבית קטן באורלנדו. כמה שבועות לאחר מכן התפרסמה בניו יורק טיימס ביקורת ספרותית שהכריזה על קרואק כ"קולו של הדור החדש". הוא זכה לשבחים כסופר אמריקני גדול, אך נראה כי התהילה שזכה בה לא הביאה לו אושר, וכי מבחינת מצבו הנפשי לא היה ערוך להתמודד עם ההצלחה.
קרואק מת ב-21 באוקטובר1969 בבית החולים סט. אנתוני בסט. פיטרסבורג שבפלורידה, יום לאחר שהובהל לבית החולים בשל כאבים באגן שנבעו מבעיית כבד קשה, המיוחסת להתמכרותו לאלכוהול. בעת מותו חי עם אשתו השלישית, סטלה, ואמו גבריאל. הוא נקבר בעיר הולדתו, לוול.
סגנונו של קרואק
עטיפת הספר "בדרכים"
יש המחשיבים את קרואק ל"מלך הביטניקים" ו"מלך ההיפים". סגנון כתיבתו של קרואק נקרא על ידו "פרוזה ספונטנית", טכניקת כתיבה המזכירה את "זרם התודעה". המוטו שלו היה "המחשבה הראשונה היא המחשבה הטובה ביותר" (first-thought = best thought). כתיבתו נקראת במקצב של "נשימה" (השאול ממוזיקת הג'אז ומטכניקות למדיטציה בודהיסטית), ונראית כמבוססת על אלתור ועל הקפדה שלא לערוך ולו מילה אחת. עם זאת, חלק מיצירתו נערך על ידי דונלד מריאם אלן, עורך ספרותי ידוע בדורו, שערך גם כמה מיצירות גינסברג. קשורה ברעיון ה"נשימה" הייתה סלידתו של קרואק מן ה"נקודה" שבסוף המשפט, והעדפתו את המקף המחבר תחתיה. הדבר הביא לכך שיצירתו, כשהיא מוקראת, תקבל מקצב, ותשמע כסוג של מוזיקה.
קרואק אהב להסביר את שיטת יצירתו, לרוב בשיחות ארוכות שניהל, כשהוא שיכור, עם ידידיו. לבקשתו של גינסברג כתב רשימה של "שלושים עיקרי אמונה וטכניקה לפרוזה מודרנית". ביניהם: "כתוב מחברות סודיות, והדפס דפים פראיים להנאתך - היה קשוב לכל ופתוח - אל תשתכר מחוץ לביתך - היה מאוהב בחייך." ועצות נוספות מסוג זה.
היו שסברו כי כתיבתו הספונטנית של קרואק לא יצרה פרוזה גדולה. טרומן קפוטה התייחס לטכניקה זו במילים "זו אינה כתיבה אלא הקלדה". על אף ביקורת זו יש לזכור שמה שאמר קרואק על הכתיבה, והדרך שכתב בה בפועל, הם שני דברים שונים. על פי חלק ממכריו ערך וכתב מחדש חלק גדול מיצירתו, והיה רחוק מהספונטניות שהטיף לה. עם כל זאת יש לזכור כי לאורך כל שנות החמישים היה קרואק במאבק מתמיד על עצם פרסום ספריו, וביקש לעניין בהם מוציאים לאור. השפעת אורח הנוודי, והתנסויותיו בסמים ובאלכוהול (התמכרות שהלכה והחריפה בשנותיו האחרונות) ניכרת היטב בכתיבתו.
סגנון שירתו של קרואק הושפע מאוד מההייקו היפני שאליו נחשף בעת שהתעניין בבודהיזם. סגנון כתיבתו בפרוזה ובשירה שימש ומשמש עד היום מקור השראה לכותבים רבים.
Jack Kerouac, Ann Charters (ed.), Selected Letters, 1940-1956, Viking, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
James T. Jones, Jack Kerouac's Duluoz Legend: the Mythic Form of an Autobiographical Fiction, Southern Illinois University Press, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
Omar Swartz, The View from the Road: the Rhetorical Vision of Jack Kerouac, Southern Illinois University Press, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
Manuel Luis Martinez, Countering the Counterculture: Rereading Postwar American Dissent from Jack Kerouac to Tomas Rivera, University of Wisconsin Press, 2003 (הספר בקטלוג ULI)
Douglas Brinkley, Windblown World: the Journals of Jack Kerouac, 1947-1954, Viking, 2004 (הספר בקטלוג ULI)
Michael Hrebeniak, Action Writing: Jack Kerouac's Wild Form, Southern Illinois University Press, 2006 (הספר בקטלוג ULI)
Bill Morgan (ed.), David Stanford (ed.), Jack Kerouac and Allen Ginsberg: the Letters, Viking, 2010 (הספר בקטלוג ULI)
Jorge Garcia-Robles, At the End of the Road: Jack Kerouac in Mexico, University of Minnesota Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
