הלהקה הוקמה בשנת 1967 עם חיבורן של הלהקות Anon ו-Garden Wall, שניגנו בפנימיית צ'רטרהאוס. בשנות ה-60 המאוחרות, הלהקה התחילה בתור להקת בארוק פופ למרות שלא רצו זאת מפני שהמפיק הראשון שלהם ג'ונתן קינג שאהב פופ, הכריח את הלהקה ליצור חומר קליל לשמיעה ונגיש לרדיו. מכאן יצא האלבום הראשון של הלהקה From Genesis to Revelation שהתאפיין כולו בפופ. לאחר שעזבה הלהקה את קינג, היא הוחתמה על ידי חברת התקליטים כריזמה (Charisma), שנוסדה על ידי היזם טוני סטראטון-סמית' ובה הקליטה הלהקה בסגנון שרצתה להתמקד בו מלכתחילה רוק מתקדם. האלבום Trespass שיצא ב-1970 התאפיין ברוק מתקדם יחד עם פולק רוק עם יצירות יותר ארוכות, מורכבות ובעלות מעברים אינסטרומנטליים. ההופעות שלהם הפכו ליותר תיאטרליות. עיצוב במה חדשני, פירוטכניקה, תחפושות ראוותניות וסיפורים על הבמה. דוגמאות בולטות לכך הן היצירה בת 23 הדקות Supper’s Ready, ובאלבום הקונספט מ-1974 The Lamb Lies Down on Broadway. בשנות ה-70 המאוחרות ובשנות ה-80 המוקדמות החל הכיוון המוזיקלי של הלהקה להשתנות שוב. הלהקה עברה מרוק מתקדם לצליל פופ מסחרי (משהו שהרבה להקות רוק מתקדם עשו באותה תקופה בעקבות משבר כלכלי ובעליית הפאנק רוק). דוגמאות לכך היה הסינגל הראשון שהגיע למצעדים בארצות הברית Follow You Follow Me, Duke האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד האלבומים בבריטניה, והסינגל היחיד בארצות הברית שהגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים Invisible Touch.
ג'נסיס עברה הרבה שינויים בחבריה במשך ההיסטוריה שלה. פחד במה שממנו סבל אנתוני פיליפס גרם לו לעזוב את הלהקה ב-1970. ב-1975, קולינס, המתופף של הלהקה החליף את פיטר גבריאל לאחר חיפוש ארוך אחר סולן חדש. כדי לחפות על קולינס הלהקה לקחה את המתופפים ביל ברופורד וצ'סטר תומפסון שתופפו בסיבובי ההופעות של הלהקה. למרות זאת, קולינס הצטרף לתיפוף בזמן מעברים אינסטרומנטליים. ב-1977, הגיטריסט סטיב האקט עזב. לאחר עזיבתו של פיל קולינס ב-1996, הלהקה לקחה סולן חדש בשם ריי וילסון (לשעבר חבר בלהקת סטילסקין). וילסון הופיע באלבום של הלהקה מ-1997, Calling All Stations. לאחר מכן, הלהקה לקחה הפסקה זמנית. ב-2007, בנקס, קולינס וראת'רפורד התאחדו לסיבוב הופעות ב-20 ערים מסביב לצפון אמריקה ואירופה. המופע האחרון באיחוד היה בקולוסיאום ברומא שהיה בכניסה חופשית. להופעה הגיעו 500,000 צופים. ג'נסיס נכנסו להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-2010. עתידה של הלהקה נשאר תקופה ארוכה לא ברור בשל פרישתו הזמנית של קולינס מעולם המוזיקה ופנייתם של חברי הלהקה לפרויקטים עצמאיים, על אף שבנקס הכריז שהלהקה הגיעה לסופה בראיון בשנת 2012, בסופו של דבר קולינס שב להופיע וכך גם ג'נסיס, שהתאחדה פעם נוספת בשנת 2020.
גבריאל, קולינס, בנקס, ראת'רפורד והאקט התאחדו לראיון משותף במסגרת הסרט התיעודי על תולדות הלהקה "להקת ג'נסיס: יחד ולחוד", אשר שודר ברשת BBC הבריטית בשנת 2014.
היסטוריה
1967-1975: הקמה, שינויים ראשונים בהרכב ועזיבת גבריאל
להקת ג'נסיס הוקמה בשנת 1967 בפנימיית צ'רטרהאוס כתוצאה מחיבורן של שתי להקות Garden Wall ו-Anon. את הלהקה גילה המפיק ג'ונתן קינג והחתים אותה בחברת התקליטים Jonjo למשך 10 שנים אך החוזה לא היה בתוקף כיוון שהיו קטינים. לאחר מכן, הוחתמו חברי הלהקה לשנה עם חברת התקליטים דקה. במהלך שנת 1969 הוציאה הלהקה אלבום בשם From Genesis to Revelation, שהתאפיין במוזיקת פופ שהייתה מרדנית באותה תקופה והופק בידי קינג שאהב מוזיקת פופ ולא אהב את כיוונה של הלהקה. בשנים 1968-1967, כאשר הקליטה הלהקה את השירים שמופיעים באלבום, הוחלף המתופף כריס סטיוארט בג'ון סילבר, יחד עמו הקליטו את רוב השירים שהופיעו באלבום. האלבום נחל כישלון ומכר מספר דל של עותקים, אך כשהלהקה הפכה מפורסמת, המספר עלה וגם כיום ממשיך להימכר. חברי הלהקה לבסוף החליטו ששיתוף הפעולה ביניהם לבין קינג חייב להיפסק, ופנו אל קינג בטענה השקרית שהם התפרקו, כדי להפסיק את ההתקשרות עמו.
בשנת 1973 הוציאה הלהקה את אלבומה החמישי, Selling England by the Pound, שנחשב לאחד מאלבומי הרוק המתקדם הטובים בכל הזמנים. האלבום הגיע למקום השלישי במצעד הבריטי, וזכה למעמד של אלבום זהב בארצות הברית בשנת 1990. שיר שמאפיין את האלבום באופן מיוחד הוא Firth of Fifth עם ביצוע הפסנתר של טוני באנקס בפתיחה.
בתקופה זו התאפיינה הלהקה בצליל סימפוני מגובש וביצירות ארוכות (רבות מהן ארכו למעלה משמונה דקות) ומורכבות ביותר. בולטת מאוד ההשפעה של המוזיקה הקלאסית על סגנונה, דבר המשייך אותה באופן מובהק לזרם הרוק המתקדם שהיה בשיאו באותה תקופה, בעיקר באנגליה.
אלבומה השישי של הלהקה משנת 1974, "The Lamb Lies Down on Broadway", היה גדוש בטקסטים וקשה לעיכול לרוב המאזינים.
בנוסף לכך האלבום יצא לאור בעיכוב גדול מהמתוכנן, בדיוק ביום שבו הלהקה יצאה לסיבוב הופעות של האלבום, דבר שבלבל את מעריצי הלהקה. אלבום כפול זה מסמן את תחילתו של הקרע בין פיטר גבריאל, הזמר וכותב המילים, ובין שאר חברי הלהקה. גבריאל ניסה ליצור באלבום זה קו-מקשר (Theme) וקיווה להפוך אותו לסרט או למופע. חברי הלהקה האחרים לא אהבו את הרעיון, והוא לא הגיע לכדי ביצוע. באוגוסט 1975 עזב גבריאל את הלהקה.
עם עזיבתו של גבריאל נקלעה הלהקה למשבר. ללא הסולן פיטר גבריאל, איבדה חלק ניכר מהאטרקטיביות שלה בעיני המעריצים. לאחר ששללו את האפשרות להמשיך ללא זמר בהרכב אינסטרומנטלי הלהקה החלה לבחון סולנים רבים (למעלה מ-400 זמרים שונים) ולבסוף הגיעה להחלטה כי פיל קולינס, המתופף, יהיה לסולן, (כאשר הלהקה בחנו את הזמרים, קולינס שר והסביר לנבחנים איזה שיר עליהם לשיר וכיצד, וחברי הלהקה הבינו כך שהוא מתאים לתפקיד יותר מכל הזמרים הנבחנים). לאחר שקולינס הבין בעצמו כי הוא מסוגל להיכנס לתפקיד, הקליט ביצוע שלו לשיר "Squonk" והפך לסולן הלהקה. בשנת 1976 הוציאו ג'נסיס אלבום נוסף, "A Trick of the Tail", הראשון עם קולינס כסולן, אשר כלל את הלהיטים Los Endos ו-Squonk. בהמשך אותה שנה הוציאו אלבום נוסף, "Wind & Wuthering".
קולינס וראת'רפורד מנגנים בהופעה חיה של ג'נסיס, 1976
בסוף שנת 1977 החליט סטיב האקט, הגיטריסט הראשי, לעזוב את הלהקה ולפצוח בקריירת סולו.
1978–1996: עידן השלישייה, מעבר לפופ, הצלחה מסחרית ועזיבת קולינס
בתקופה זו השתנה הצליל של הלהקה מהקצה אל הקצה, מרוק מתקדם לצליל פופי. הלהקה ראתה שיפור בהצלחה המסחרית (ראו למשל In Too Deep). אחת הסיבות העיקריות לשינוי צליל הלהקה היא סיום תקופת הרוק המתקדם ועליית הפאנק (אופי הלהקה התאים יותר לסגנון הפופ רוק מאשר לפאנק). בנוסף, בשנים אלה החלה הלהקה להתחבר יותר לקהל האמריקאי.
לאחר עזיבתו של האקט את הלהקה, נותרו שלושה חברים בלבד, קולינס בתופים ובשירה, ראת'רפורד כגיטריסט הראשי בנוסף לגיטרה בס וגיטרת 12 מיתרים ובאנקס באותו התפקיד כבשנים הקודמות, על הקלידים. בהופעות נעזרו שלושת חברי הלהקה הנותרים בשני נגנים נוספים, צ'סטר תומפסון כמתופף ודאריל סטיורמר כגיטריסט ראשי.
בשנת 1978 יצא האלבום "...And Then There Were Three..." ("ואז הם נותרו שלושה", תוך התייחסות להפיכת הלהקה לשלישייה). האלבום הניב את אחד מלהיטיה הגדולים הראשונים של הלהקה, "Follow You Follow Me", שהיה לסינגל הראשון של הלהקה שהגיע למצעדים בארצות הברית.
בשנת 1980 יצא האלבום "Duke", הראשון של הלהקה להגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי ולמקום גבוה גם במצעדים האמריקאים, והיה אלבומם המצליח ביותר מסחרית עד אז. מהאלבום יצאו הסינגלים "Duchess" (השיר הראשון של הלהקה בו נעשה שימוש במכונת תופים, אשר עליו הצהיר בנקס בתור אחד משירי הלהקה האהובים עליו ביותר), "Turn It On Again" ו-"Misunderstanding". בתקופה זו נקלעו נישואיו של פיל קולינס למשבר, בעקבותיו החל לראשונה לכתוב שירים אשר חלקם נכנסו לאלבום זה, בעוד אחרים נכנסו לאלבום הסולו הראשון והמצליח שלו שיצא מעט מאוחר יותר והחל גם קריירת סולו מצליחה. זאת לאחר שיצאו גם שני חברי הלהקה האחרים לקריירות סולו במקביל לפעילותם בלהקה. השירים Behind The Lines" ,"Duchess" ,"Guide Vocal" ,"Turn It On Again" ,"Duke's Travels" ,"Duke's End" היו בתחילה שיר אחד באורך של כחצי שעה ושמו "Duke Suite", אך לבסוף הלהקה החליטה לחלק את השיר משום שלא רצו שמעריצי הלהקה ישוו אותו לשיר "Supper's Ready" (שיר באורך של כעשרים דקות מתקופת גבריאל).
בשנת 1981 יצא האלבום "Abacab", אשר המשיך את הקו המעורב של פופ-רוק ורוק מתקדם של קודמו. גם אלבום זה זכה להצלחה מסחרית, ומתוכו יצאו הסינגלים "No Reply at All", שיר הנושא "Abacab" ועוד. אלבום זה היה האלבום הראשון שהוקלט באולפן הפרטי של הלהקה, "החווה" (The Farm), לכן הלהקה נהנתה מחופש בלתי מוגבל בזמן הקלטת האלבום. מאחר שלאחר הפקת האלבום נשארו מספר הקלטות של שירים נותרים, הלהקה החליטה להוציא אותם במיני אלבום תחת השם "3X3".
ג'נסיס בהופעה חיה. 1982
בשנת 1983 יצא האלבום "Genesis", הנושא בפשטות את שם הלהקה מאחר שנכתב במשותף על ידי כל חבריה ולא בנפרד. מהאלבום יצא הלהיט "Mama", עליו סיפר קולינס כי הושפע מקטע הצחוק בלהיט ההיפ-הופ "The Message" של גרנדמאסטר פלאש, וסגנון השירה של ג'ון לנון. בין הסינגלים הנוספים מהאלבום יצא גם השיר הפופי "That's All", אשר זכה גם הוא להצלחה. האלבום המשיך את הצלחתה המסחרית הגוברת של הלהקה, והגיע למקומות גבוהים במצעד הבריטי והאמריקאי. לאחר תום סיבוב ההופעות של האלבום "Genesis" פנו כל שלושת חברי הלהקה לפרויקטים עצמאיים, בחלקם שיתפו פעולה זה עם זה.
הלהקה הגיעה לשיא הצלחתה המסחרית עם האלבום "Invisible Touch", אשר יצא בשנת 1986. האלבום הגיע למקום השלישי במצעד האלבומים האמריקאי ולמקום הראשון במצעד הבריטי. שיר הנושא היה הראשון והיחיד של הלהקה לכבוש את המקום הראשון במצעד הסינגלים האמריקאי. מהאלבום יצאו 4 סינגלים נוספים ובהם "Land of Confusion". הוידאו קליפ של השיר נוצר בעקבות גילויו של קולינס את דמותו כבובה בתוכנית הסאטירה הבריטית "Spitting Image", ופנייתו ליוצר התוכנית על מנת להפיק קליפ סאטירי המורכב כולו מבובות של חברי הלהקה ודמויות מפורסמות נוספות. הקליפ, הנחשב לאחד הטובים ביותר שהופקו לשיר של הלהקה, היה מועמד למספר פרסים וכן זכה בפרס גראמי.
מסע ההופעות של האלבום "Invisible Touch" היה הארוך והמצליח ביותר של הלהקה, והסתיים בארבע הופעות באצטדיון ומבלי, אשר להן נמכרו כל הכרטיסים. הופעות אלה גם תועדו והופצו למכירה בקלטות וידאו ומאוחר יותר ב-DVD. לאחר הצלחת הענק של האלבום פנו שוב חברי הלהקה לפרויקטים עצמאיים.
חברי ההרכב ג'נסיס בתחילת שנות ה-90
בשנת 1991 יצא "We Can't Dance", האלבום הראשון של הלהקה מזה 5 שנים. האלבום כלל את הלהיטים "Jesus He Knows Me", "I Can't Dance", "No Son of Mine", "Hold on My Heart" ועוד. הסינגלים "I Can't Dance", שלעג לפרסומות מאותה תקופה (ובפרט של חברת הביגוד "Levi's"), ו-"Jesus He Knows Me" שביקר את תופעת המטיפים האוונגליסטים הטלוויזיוניים בארצות הברית, לוו גם בווידאו קליפים הומוריסטים פופולריים וזכורים. האלבום זכה להצלחה מסחרית והגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי ולמקום הרביעי במצעד האמריקאי. גם מסע ההופעות של אלבום זה זכה להצלחה הן בארצות הברית והן באירופה.
הלהקה תכננה הקלטת אלבום נוסף בשנת 1996, אולם אז הודיע קולינס על פרישתו מהלהקה. בכך הפך "We Can't Dance" לאלבום האחרון של הלהקה בהשתתפותו.
1997–1999: וילסון מחליף את קולינס, הפסקת פעילות
ראת'רפורד ובאנקס ביצעו מספר אודישנים כדי להמשיך את קיומה של הלהקה ולבסוף בחרו כסולן החדש את ריי וילסון (סולן להקת סטילסקין לשעבר). יחד עם וילסון הוציאה הלהקה את אלבום האולפן ה-15 והאחרון עד כה, "Calling All Stations". באלבום זה ניסתה הלהקה לחזור לסגנון הרוק המתקדם שאפיין אותה בעבר, אך הפעם במתכונת "פופית" ומסחרית יותר. שילוב שני הסגנונות לא התקבל באהדה והאלבום קיבל ביקורות שליליות. אולם הסינגל "Congo" זכה להצלחה מסוימת באירופה, והלהקה יצאה לסיבוב הופעות לקידום האלבום במהלך השנים 1997–1998. אך עקב נתוני מכירות נמוכים, הלהקה ביטלה סיבוב הופעות מתוכנן באמריקה. לאחר קיצוץ מסע ההופעות של האלבום, התנערה הלהקה מהסולן ריי וילסון ולמעשה חדלה מפעילות.
בשנת 1998 התאחדו רוב חברי הלהקה משנות השבעים לסשן צילומים לרגל צאת המארז "Genesis Archive 1967–75".
בשנת 1999 יצא האוסף "Turn It On Again: The Hits", אשר כלל הקלטה מחודשת של השיר "The Carpet Crawlers" (במקור מתוך האלבום "The Lamb Lies Down on Broadway"), בו השתתפו גבריאל והאקט יחד עם קולינס, בנקס וראת'רפורד. זו הייתה הקלטת האולפן הראשונה של הרכב זה של הלהקה מזה כ-25 שנה, והקלטת האולפן האחרונה של הלהקה בכלל.
2006–2009: סיבוב הופעות האיחוד
בסוף שנת 2006 הודיעה הלהקה על מסע הופעות איחוד של הרכב השלישייה קולינס, בנקס וראת'רפורד. סיבוב ההופעות החל בשנת 2007. הלהקה הופיעה ברחבי אירופה במהלך הקיץ, ובסתיו יצאו לסיבוב הופעות בארצות הברית. להופעות הצטרפו הגיטריסט דריל סטרומיר והמתופף צ'סטר ת'ומפסון. הופעת הסיום של הסיבוב האירופאי התקיימה ברומא והכניסה למופע הייתה ללא תשלום. להופעה הגיעו כחצי מיליון צופים. לאחר מכן הוציאה הלהקה מספר מארזים נוספים, וכן הוצאות משופרות של רוב אלבומי הלהקה.
2010 ואילך: כניסה להיכל התהילה, ספקולציות איחוד וסרט תיעודי
במרץ 2010 נכנסה ג'נסיס להיכל התהילה של הרוק אנד רול. קולינס, בנקס ראת'רפורד והאקט נכחו באירוע. מאז שנה זו, חברי הלהקה הביעו עמדות שונות לגבי אפשרות לאיחוד.
בשנת 2014 שודר ברשת BBC הבריטית הסרט התיעודי "להקת ג'נסיס: יחד ולחוד" על תולדות הלהקה וחבריה. במסגרת הסרט התאחדו לראיון משותף פיטר גבריאל, פיל קולינס, טוני בנקס, מייק ראת'רפורד וסטיב האקט, ולסרט התראיין לחוד גם אנתוני פיליפס. סטיב האקט הביע חוסר שביעות רצון מהסרט עקב התעלמות מקריירת הסולו שלו לעומת חברי הלהקה האחרים, על אף שהרחיב בנושא במהלך הצילומים. כמו כן, הסרט אינו כולל אזכור כלשהו של תקופת הלהקה עם הסולן ריי וילסון או ראיון עמו, וכן קיבל ביקורות ממעריצים רבים עקב התייחסות מועטה מאוד לאלבומים "Selling England by the Pound" ו"Wind & Wuthering".
בשנת 2015 לאחר שהודיע קולינס על חזרתו לעולם המוזיקה, ציין גם כי הוא ישמח לאיחוד נוסף של ג'נסיס אם הדבר יתאפשר. בנוסף על כך, טוני באנקס קלידן הלהקה הודיע בראיון על כך שהוא ומייק ראת'רפורד ישמחו לחזור להופיע ולקיים איחוד נוסף במסגרת ג'נסיס.
בחודש מרץ 2020 פורסם כי ג'נסיס (בהרכב של קולינס, באנקס וראת'רפורד) תתאחד פעם נוספת ותצא לסיבוב הופעות בשם "The Last Domino? Tour" ברחבי בריטניה וארצות הברית בחודשים נובמבר ודצמבר של אותה השנה. הסיבוב נדחה בשנה בשל מגפת הקורונה והחל בספטמבר 2021. להרכב מתלווה דאריל סטארמר ולראשונה ניקולס קולינס (בנו של פיל) בתפקיד המתופף, כמו גם שני זמרי ליווי.
באוקטובר 2021, נדחו 4 ההופעות הנותרות בסיבוב בבריטניה בעקבות הדבקות בקורונה בתוך הלהקה. הופעות אלה נקבעו מחדש לחודש מרץ 2022. ההופעה האחרונה במסגרת הסיבוב התקיימה ב-26 במרץ 2022 בלונדון. פיטר גבריאל נכח בהופעה זו, אולם לא הצטרף לחבריו לשעבר ללהקה על הבמה. במהלך ההופעה, פיל קולינס הכריז מול הקהל כי זוהי ההופעה האחרונה של ג'נסיס.
בספטמבר 2022 מכרה הלהקה את הזכויות לקטלוג השירים שלה לקונקורד מיוזיק גרופ בסכום של 300 מיליון דולר. בפברואר 2023 פרסם מגזין פורבס כי הלהקה הם אנשי הבידור המרוויחים ביותר לשנת 2022 עם כ-230 מיליון דולר.[1]
.jpg)
.svg){kind=logo}
