ג'ורג'טאון היא שכונת מגורים היסטורית, כמו גם רובע מסחר ובידור. אזורי המסחר הראשיים בה ממוקמים בצומת בין שדרת ויסקונסין ורחוב M, שם נמצאים חנויות יוקרה, פאבים ומסעדות, בקניון ג'ורג'טאון פארק ובוושינגטון הארבור ברחוב K. בג'ורג'טאון גם שוכן הקמפוס הראשי של אוניברסיטת ג'ורג'טאון וכן שגרירויות זרות.
היסטוריה
בשנת 1632 תיעד לראשונה סוחר הפרוות האנגלי הנרי פליט כפר אינדיאני של בני שבט נקוצ'טנק בשם טוהוגה, אשר שכן על השטח שעליו יושבת ג'ורג'טאון, והחליט לכונן שם מסחר. זו הייתה הנקודה הרחוקה ביותר שבה יכלו לשוט סירות במורד זרם נהר הפוטומק. אחד מבעלי הקרקע בהמשך, ג'ורג' גורדון, הקים במקום בשנת 1745 לערך מבנה לפיקוח על הטבק שהובא מתוך היבשה להפצתו דרך הים. סביב המבנה הזה הוקמו מחסנים, מזחים ומבנים אחרים אשר התפתחו לכדי קהילה קטנה. עד מהרה הפכה ג'ורג'טאון לנמל משגשג אשר ייצא טבק וסחורות אחרות מהפרובינציה של מרילנד.
בעת ייסודה בשנת 1751 הייתה ג'ורג'טאון חלק מהמושבה הבריטית הפרובינציה של מרילנד. בית המחוקקים של מרילנד אישר את הרכישה של 240 דונם מאדמותיהם של גורדון וג'ורג' ביל במחיר של 280 לירות שטרלינג, ובפברואר 1752 נשלמו מדידות הקרקע. לא ידוע מהו מקור השם המדויק של העיירה שנוסדה. ייתכן שנקראה על שם ג'ורג' השני, מלך בריטניה באותה העת, וייתכן שעל שם שני בעלי הקרקע שעליה הוקמה. בשנת 1789 ניסח בית המחוקקים של מרילנד את כתב האמנה של העיירה. ראש העירייה הראשון של ג'ורג'טאון היה רוברט פיטר.
לקראת שנות ה-20 של המאה ה-19היטיין נהר פוטומק ולא ניתן היה לשוט בו עד לג'ורג'טאון. כדי לפתור מצב זה הוחלט לחפור את תעלת צ'ספיק ואוהיו (C&O), על מנת שתחבר את ג'ורג'טאון עם הרפרס פרי שבווירג'יניה (כיום וירג'יניה המערבית) לאורך הנהר. חפירתה של התעלה החלה ב-1828 והסתיימה ב-1850. אף שהתעלה לא הוכיחה עצמה כרווחית, היא הייתה למקפצה כלכלית עבור ג'ורג'טאון. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19 הייתה ג'ורג'טאון מרכז הובלה ימית חשוב – טבק וסחורות אחרות יוצאו דרך ג'ורג'טאון, ומנגד אל נמלה יובא מלח מאירופה וסוכר ודבשה מאיי הודו המערבית. תעשיית תובלה זו הוחלפה בהמשך בתעשיות פחם וקמח.
במחצית השנייה של המאה ה-19 התגוררה בג'ורג'טאון אוכלוסייה גדולה של אפרו-אמריקאים, הן עבדים והן בני חורין. העבדים בנו מבנים רבים בוושינגטון העיר ועבדו במטעי הטבק במרילנד ובווירג'יניה. הסחר בעבדים בג'ורג'טאון החל ב-1760 ונמשך עד לביטול העבדות בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית. לאחר המלחמה הגיעו אפרו-אמריקאים רבים לג'ורג'טאון וייסדו שם קהילה פורחת.
ג'ורג'טאון בשנת 1862
בשנת 1862 סללה חברת הרכבות של וושינגטון וג'ורג'טאון מסילה לקרונות המונעים על ידי סוסים אשר חיברה בין ג'ורג'טאון לשדרת פנסילבניה לאורך רחוב M, דבר שהקל על התנועה בין שתי הערים. בשנת 1871 ביטל הקונגרס את כתב האמנה של ג'ורג'טאון, יחד עם יתר הערים שבמחוז קולומביה, והעביר את סמכויות השלטון המקומי למחוז. בהתאם לכך, בשנת 1895 שונו שמות הרחובות בעיר כדי להתאים לשמות הרחובות בוושינגטון.
לקראת סוף המאה ה-19 הייתה תעשיית טחינת הקמח בג'ורג'טאון בירידה, כמו גם תעשיות אחרות, בין היתר בשל היטיינות הולכת ונמשכת של התעלות ונתיבי מים אחרים. בשנת 1890 פקד שיטפון את השכונה, שיחד עם התרחבות מסילות הברזל, הביא לנטישת תעלת צ'ספיק ואוהיו, אולם מנגד קו המים של ג'ורג'טאון הפך מתועש יותר, עם סמטאות צרות, מחסנים ודירות ללא צנרת או חשמל. בין מלחמת האזרחים למלחמת העולם הראשונה התובלה הימית כבר נעלמה מג'ורג'טאון, דבר שהוביל לשימור של בתים ישנים. מרכז המיתוג הראשון של אלכסנדר גרהם בל שכן באותם ימים מתחת לתעלת צ'ספיק ואוהיו, ועד היום הוא משמש מתקן תקשורת. בל עבר במקור לג'ורג'טאון בשל השימועים הרבים שנסובו פטנטים בתחום הטלפון, אולם הוא נשאר בה לאחר שהקים את מעבדת וולטה.
בשנת 1915 נפתח גשר דמברטון על רחוב Q אשר חיבר בין ג'ורג'טאון לחלקה של וושינגטון מזרחית לפארק רוק קריק. זמן קצר לאחר מכן החלו להיבנות בנייני דירות גדולים בקצהה של השכונה. בשנות ה-20 המוקדמות של המאה ה-20 הוביל ג'ון איהלדר מאמצים לניצול חוקי האזור החדשים על מנת להשיג מגבלות על הבנייה בג'ורג'טאון לצורך שימור.
תעלת צ'ספיק ואוהיו חדלה מפעולתה רשמית ב-1924 ונמכרה לשירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית 14 שנים לאחר מכן. אזור קו המים שמר על אופיו התעשייתי במחצית הראשונה של המאה ה-20, עת ג'ורג'טאון הייתה מקום של תעשיית עץ, בטון, קמח ועיבוד בשר. בשנת 1949 נבנה בעיר כביש מהיר מעל רחוב K על מנת שיוכלו כלי רכב לעקוף את ג'ורג'טאון בדרכם למרכז העיר וושינגטון מהכניסה למחוז קולומביה.
בשנת 1950 חוקק החוק הציבורי 808 אשר ייסד את הרובע ההיסטורי של ג'ורג'טאון הישנה. החוק דרש כי יש להיוועץ בוועדה האמריקנית לאמנות יפה בכל שינוי, הרס או בנייה בתחומי הרובע.
בעת שהייתה העיירה היחידה במחוז קולומביה, הייתה ג'ורג'טאון למרכז האופנה והתרבות של המחוז. לאורך השנים התגוררה חלק מן האליטה של וושינגטון בג'ורג'טאון, לרבות ג'ון קנדי. גם כיום ג'ורג'טאון היא מהשכונות האמידות של וושינגטון, ומתגוררים בה פוליטיקאים ושתדלנים רבים. באזור קו המים של ג'ורג'טאון הופחה רוח חיים חדשה בשנת 2003, והוקמו בו מלונות יוקרה. בחלקיה המסחריים של ג'ורג'טאון חנויות סוחרים מתמחות וחנויות בוטיק.
גאוגרפיה
ג'ורג'טאון גובלת בשכונת בורליית ובפארק גלובר בצפון ותחומה על ידי נחל רוק במזרח ונהר פוטומק בדרום. בקצהה המערבי משתרע הקמפוס של אוניברסיטת ג'ורג'טאון. חלקים גדולים מהשכונה מוקפים בפארקים ירוקים המהווים אזור חיץ בינה לבין הפיתוח בשכונות הסמוכות לה ומספקים אזורים של פנאי ובילוי. השכונה ממוקמת על סלעים המשקיפים אל הנהר, אשר יוצרים מדרונות די תלולים ברחובותיה ההולכים מצפון לדרום. רחובות המסחר הראשיים של ג'ורג'טאון הם רחוב M ושדרת ויסקונסין, שחנויותיהם מושכות תיירים לאורך השנה.
תחבורה
חשיבותה התחבורתית של ג'ורג'טאון התבססה לאורך השנים בזכות מיקומה בנקודה הרחוקה ביותר שבה יכלו לשוט סירות במורד זרם נהר הפוטומק. גשר אמת המים, ובשלב מאוחר יותר גשר פרנסיס סקוט קי, חיבר בין ג'ורג'טאון לווירג'יניה. בטרם נבנה הגשר קישרו נתיבי מעבורת בין שני צדי הנהר. בשנת 1788 הוקם גשר מעל נחל רוק כדי לחבר בין רחוב הגשר, לימים רחוב M, לעיר הבירה הפדרלית. הגשר העתיק ביותר בעיר, גשר אבן החול, הממשיך את שדרת ויסקונסין לאורך תעלת צ'ספיק ואוהיו ואשר נבנה בשנת 1831, נפתח מחדש לתנועת רכב ב-16 במאי 2007, לאחר שיקום בעלות של 3.5 מיליון דולר. זהו הגשר היחיד שנשאר עומד על תלו מבין חמישה שנבנו בג'ורג'טאון על ידי חברת תעלת צ'ספיק ואוהיו.
