ג'וזפה פאריני נולד תחת שם המשפחה פארינו ביישוב בוזיזיו (Bosisio) (מחוז לקו), על גדות האגם פוזיאנו, באזור בריאנצה בצפון לומברדיה.
אביו, פרנצ'סקו מריה פארינו היה סוחר קטן במשי, החליט לשולחו למילאנו אצל דודתו.
במילאנו למד ג'וזפה אצל הנזירים הברנביטים ואמו, אנג'יולה מריה קספני, הייתה אחות של כומר מאחד הכפרים בסביבה. בגיל 10, מתוך אילוצים כלכליים, שלחו הוריו את ג'וזפה לדודה שלהם בשם אנה מריה לטואדה במילאנו. בעזרת אותה קרובת משפחה נרשם הילד ללימודים יסודיים בבית הספר סנט אלסנדרו ולאחר מכן
בבית הספר "ארצ'ימבולדי" (כיום בית הספר תיכון ע"ש צ'זארה בקאריה), שניהם בניהול הנזירים הברנביטים. הברנביטים היו חברים בקונגרגציה שהוקמה במילאנו בשנת 1530 על ידי אנטוניו מריה זכריה. בתקופת לימודיו בתיכון פירנס ג'וזפה את עצמו על ידי העתקת כתב-יד.
בשנת 1741 הורישה לו הדודה קצבה חודשית, בתנאי שייהפך לכומר. פאריני ציית לא בלב מלא מפני שסבל מבעיות בריאות, היה צריך בשעות הפנאי לעבוד לפרנסתו במשרדים של עורכי דין ולתת שיעורים פרטיים ובנוסף לכל, לימודי הדת התנהלו לפי שיטות ההוראה נוקשות מיושנות. בסופו של דבר הוסמך לכמורה בשנת 1754. המורים לא היו שבעי רצון ורשמו למשל בפנקסי בית הספר לשנת 1749–1750:
"Parinus Joseph: ut plurimum abfuit, subdole per aliquot dies interfuit; litteris testimonialibus habitis, abfuit perpetuo".
מהקריאה האישית במהלך השנים בהן למד באותו בית ספר שמרני, אם כי יוקרתי, שבו התחנכו גם פייטרו ורי וצ'זארה בקאריה, נשאר פאריני עם שליטה מעמיקה בכתבי הקלאסיקונים של הספרות היוונית והרומית העתיקה, כמו אנאקראון, ורגיליוס, הוראטיוס ובכתביהם של הסופרים האיטלקים מימי הביניים והרנסאנס כמו דנטה, אריוסטו וכן ביצירות משוררי המאה ה-18.
קובץ השירים הראשון
ב-1752 סיים פאריני את לימודיו. כשביטחונו הכלכלי, אם כי צנוע, הובטח אחרי זכייה במשפט נגד המוציא לפועל של צוואת דודתו, אנטוניו ריגולה, פרסם פאריני בלוגאנו תחת שם העט "ריפאנו אאוּפּילינו"
[1]
קובץ קטו של שירים הקרוי "שירים אחדים של ריפאנו אאופילינו" (Alcune poesie) שהביאו לידי בחירתו ל"אקדמיה דיי טרספורמאטי" במילאנו וגם ל"האקדמיה של ארקדיה" ברומא.
היה מדובר ב-94 שירים בעלי אופי דתי, חילוני, של אהבה, פאסטורלי וסאטירי בהשראת השכלתו הראשונית והשראתו הרוחנית של פרנצ'סקו ברני.
מאוחר יותר הצטרף גם לאקדמיה דלה קרוּסקה.
אלה היו שירים פשוטים בנימה של שבחים (אנקומיאזמים), נותנים רושם שהיוצר הצעיר היה עדיין מתבודד מבחינה חברתית ואינטלקטואלית, שלא התוודע עדיין לדיונים בסביבה התרבותית הלומברדית, והושפע על ידי האקדמיה של ארקדיה והקלאסיציזם של המאה ה-16.
חבר האקדמיה דיי טרספורמאטי ומורה בבית סרבלוני
האקדמיה דיי טרספורמאטי, בה התקבל פאריני בשנת 1753, הייתה מתכנסת בית הרוזן ג'וזפה מריה אימבונאטי
והייתה מורכבת מנציגי חיי התרבות המקומית. ביניהם מצא המשורר המתחיל ידידים ומעניקי חסות.
אחרי שהשלים את לימודי התאולוגיה בעי לודי, ב 14 ביוני 175 הוסמך לכומר. קשייו הכלכליים אילצו אותו לפנות לעזרת ב"קאנוניק" אגודיו ואחר כך של ה"אבאטה" (abbate) סורזי. בהמלצתם נכנס לשירות הדוכס גבריו סרבלוני כמורה פרטי לבנו, ג'אן גליאצו.
עבודתו בבית סרבלוני נמשכה בין השנים 1754–1762 ואף על פי שלא סיפקה לא את הביטחון הכלכלי המיוחל, העמיד אותו במגע עם בני המעמד הגבוה, ביניהם כאלה בעלי דעות פתוחות ורפורמיסטיות - כמו הדוכסית ויטוריה שקראה את ספרי רוסו ובופון, האב סורזי שתמך ברפורמה בחינוך, רופא הבית, ג'וזפה צ'יקוניני (לימים ראש הפקולטה לרפואה במילאנו) שהאמין בחובה המוסרית לתת טיפול נאות גם לפושעים.
בבית סרבלוני הייתה הזדמנות לפאריני להכיר מקרוב את חיי האצילים על כל היבטיו ולספוג ולעבד רעיונות חדשים שהגיעו מצרפת מאנשי עידן האורות כמו וולטר, מונטסקייה, רוסו, קונדיאק והאנציקלופדיסטים שהשפיעו על כתביו "דו-שיח על האצולה" (1757), האודות "החיים בכפר", "טוהר האוויר" (1759) והאודה "ההתחזות" (1761).
באותה תקופה ניהל פאריני בשביל האקדמיה דיי טרספורמאטי, פולמוס ספרותי נגד ספרו של איש חינוך האב אלסנדרו בנדיירה "I pregiudizi delle umane lettere" (17561, זאת ב"שני מכתבים סביב הספר בעל הכותרת "
I pregiudizi delle umane lettere ", וכמו כן פולמוס נוסף נגד ה "Dialoghi della lingua toscana" (דו-שיח על שפה הטוסקנית") של האב הברנביטי אונופריו בראנדה (1760)
באוקטובר 1762, אחרי שניסה לסנגר על בתו של המלחין והמורה למוזיקה ג'ובאני בטיסטה סמרטיני שקיבלה סטירת לחי מהדוכסית, פוטר מהעבודה ועזב את בית סרבלוני. בהמשך מצא עבודה כמורה של קרלו, ילד בן למשפחת אימבונאטי, אליו הקדיש ב 1764 את האודה L'educazione ("החינוך")
השיר "Il Giorno " והחסות של הרוזן פירמיאן
דיוקן של ז'וזפה פאריני על חזית ביתו של צ'זארה בקאריה בויה בררה במילאנו
במרץ 1763, בעידודם של חבריו מהאקדמיה ושל הרוזן פירמיאן, המושל האוסטרי של לומברדיה, פרסם פאריני ללא שם את השיר Il Mattino (הבוקר), חלק מהפואמה Il Giorno שכללה עצות אירוניות לאציל צעיר איך לבלות את בקריו. השיר, שהוצא לאור על ידי בית הדפוס אניילי במילאנו, התקבל באהדה על ידי הבקורת, ומעל לכל על ידי ג'וזפה בארטי, שכתב עליו רוויו חיובי בגיליון הראשון (מ 1 באוקטובר1763) של כתב העת Frusta letteraria.
בשנת 1765 הוציא פאריני, שוב ללא שם, שיר שני Il Mezzogiorno שהתקבל גם הוא היטב של ידי המבקרים, פרט לפייטרו ורי מכתב העת "קפה".
שני השירים שביקרו בצורה של סטירה את אצולה המושחתת והמנוונת, העלו את תשומת הלב ברחבי איטליה. בשנת 1766 השר דו טיו הציע לו את הקתדרה לתורת הנאום באוניברסיטת רומא. פאריני דחה את ההצעה מפני שקיווה שיקבל אותה משרה באוניברסיטת פארמה.
בשנת 1768
המושל האוסטרי, הרוזן קרל יוזף פון פירמיאן, שהיה מצנאט של האמנויות, הביע רצון לקדם את המשורר המוכשר ומינה אותו למשורר רשמי של תיאטרון הדוכסי Regio Ducale Teatro וביקש שיעבד לאופרה את הטרגדיה
"אלקסטה|אלצ'סטה" מאת ראניירי דה קלצביג'י. באותה שנה התמנה על ידי פירמיאן גם לעורך ה"גזטה די מילאנו"
הביטאון הרשמי של שממשל האוסטרי בעיר.
יתרה מזו, בשנת 1769, חרף התנגדות הישועים הוקמה בשבילו קתדרה מיוחדת לרטוריקה ולאמנויות יפות בבית הספר הפאלאטיני (Scuole Palatine). המשיך ללמד בו גם אחרי שהפך לגימנסיה של הרובע בררה והיה למנהלה.
מוצרט
בין השנים 1770–1771 כתב פאריני את המלים לאופרות Amorosa incostanza ו 'Iside salvata
עבור כמה טקסי בחצר.
בשנים 1770–1771 וולפגנג אמדאוס מוצרט בן ה14-15 ביקר פעמיים במילאנו בלוויית אביו.
בעת שהותו בעיר נפגש עם פאריני, אך המפגש לא השאיר רשמים כתובים אצל השניים. לעומת זאת מוצרט הלחין ב-1770 את האופרה "מיתרידאטה רה די פונטו (K 87)" (באיטלקית Mitridate, re di Ponto) עם לברית מאת ויטוריו אמדאו צ'יניה-סאנטי (Cigna Santi)
שעיבד את התרגום של פאריני למחזה "מיתרידאט" מאת ראסין. אופרה זו זכתה להצלחה רבה במילאנו בימי הקרנבל של סוף השנה ב-26 בדצמבר 1770.
ב-1771, לרגל החתונה המתוכננת של הארכידוכס פרדיננד של אוסטריה עם הנסיכה מריה ריצ'רדה ביאטריצ'ה ד'אסטה כתב פאריני עצמו את הלברית "אסקניו אין אלבה" (Ascanio in Alba), שלפי הלחין מוצרט עוד אופרה (K 111) שהתקבלה בהתלהבות בבכורה שלה ב-17 באוקטובר1771 בתיאטרון הדוכסי במילאנו. דווקא האופרה "רוג'רו" מאת יוהאן אדולף האסה שהוצגה באותה הזדמנות נחשבה לכישלון.
יש שהעירו כי ב"גזטה די מילאנו" המנוהלת על ידי פאריני, ב"כתבה" מהצגת האופרה "מיטרידטה" הזכירו את המלחין המוכשר והצעיר, אך מבלי לציין את שמו.
[2]
ב-1771 בשיתוף פעולה עם כמה מה"טראספורמאטי" ביניהם ורי, תרגם חלק מהפואמה "לה קולומביאד" מאת אן מארי דו בוקאז'.
ב-1774 השתתף בוועדה שהוקמה על ידי הממשל האוסטרי לצורך גיבוש הצעה לרפורמה של בתי הספר היסודיים ושל ספרי הלימוד ובו זמנים עבד בכתיבת החלק הנוסף של Il Giorno ועל האודות שלו.
כעבוד שנתיים, ב 1776 זכה לקצבה שנתית מהאפיפיור פיוס השישי והתמנה לחבר בחברה הפטריוטית שהוקמה על ידי הקיסרית מריה תרזה לצורך קידום החקלאות.
בעת הכיבוש הצרפתי של מילאנו, נפוליאון ואורליו סליצ'טי מינו את פאריני לשופט, אולם כמעט מיד אחר כך חזר הסופר לעיסוקיו הספרותיים והשלים את יצירתו הראשית "איל ג'ורנו" על ידי הוספת שני החלקים האחרונים - Il Vespro (הערב) ו La Notte ("הלילה", שפורסם אחרי מותו)
בין יצירותיו האחרות בולטות ה"אודות" המלאכותיות למדי, שכתב בין השנים 1757–1795.
אנשי הספרות הצעירים העריכו ביצירותיו במיוחד את חופש המחשבה ואת גישתו המוסרית.
אוגו פוסקולו, שפגש את פאריני במילאנו, תיאר אותו ב"מכתביו האחרונים של יאקופו אורטיס", כאדם נשוא פנים ומעורר כבוד וב"דאי ספולקרי" (מקדשי האל) גינה את העיר העשירה והמושחתת על ששכחה אותו.
.svg){kind=logo}
