לוח 3 מתוך "חמשת הסדרים של האדריכלות" לג'אקומו בארוצי דה ויניולה, בלוח נראים, משמאל לימין הסדרים: טוסקאני, דורי, יוני, קורינתי ומשולבגרם מעלות בצורת בורג בארמון בארוצי בעיר ויניולה
דה ויניולה נולד בשנת בכפר ויניולה (Vignola) שליד בולוניה, כפר ששמו הפך לכינויו. בבולוניה התחנך כצייר. כאן בא גם במגע עם האדריכלים שהשפיעו עליו: בלדסרה פֵּרוּצי וסבסטיאנו סֵרליוֹ. פרוצי השפיע עליו כאדריכל, כשהחל בבולוניה בבניית הבזיליקה של סן פטרוניו. סרליו השפיע עליו כתאורטיקן של האדריכלות.
שער ספרו השני, "שני הכללים של פרספקטיבה מעשית" (Le due regole della prospettiva prattica), שפורסם אחרי מותו
בשנת 1550 עבר לרומא לצמיתות. כאן נכנס לעבוד בשרותם של האפיפיור ומשפחת פארנֵזֵה. עבור האפיפיור בנה, יחד עם האדריכלים ג'ורג'ו וזארי וברתולמיאו אמאנאטי, את הווילה ג'וליה (Villa Giulia) שבצפון העיר (שבה מצוי כיום המוזיאון האטרוסקי), ותכנן עבור משפחת פארנזה את מעון הקיץ של הקרדינל אלסנדרו בקאפרהרולה שליד ויטֵרבּוֹ, ואת ארמונו של אוטאביו פארנזה, דוכס פארמה ופיאצ'נצה, בפיאצ'נצה (Piacenza).
ליד וילה ג'וליה, בנה ויניולה ברומא את הראשון מבין המבנים הדתיים שבנה, היא הקאפלה סנט' אנדראה (אנ'). הקאפלה היא בעלת תוכנית חדשנית שכן מדובר באולם בעל מִתאר סגלגל, בעל כיפה סגלגלה, אלמנטים שלא נודעו קודם לכן.
מפעל הבנייה הדתי החשוב ביותר שתכנן היא כנסיית ה"ג'זו" (Il Gesù). זו כנסיית-האֵם של המסדר הישועי, שנבנתה במרכזה של רומא. הוא התבקש לתכנן כנסייה גדולה שבה תינתן לכל באי הבית האפשרות לחזות ולשמוע בבהירות את הדרשות שנשאו בה. כדי לעמוד בדרישה יצר כנסייה בעלת אולם תווך קצר ורחב, ובעיקר אולם החסר טורי עמודים וחסר סיטראות. לכנסייה נבנה גם אולם-ערב (טרנספט) שזרועותיו קצרים במיוחד. ויניולה תכנן את הכנסייה והחל לפקח על בנייתה אך לא ראה בהשלמת המפעל, דבר שנעשה בידי ג'אקומו דלה פורטה.
ויניולה נפטר ביולי שנת 1573. בזמן מותו כבר הפך ספרו ל'אורים ותומים' של האדריכלות.
חמשת הסדרים
למרות הישגיו בתחומי האדריכלות תהילתו באה לו בזכות חיבור צנוע בשם: "כללים לחמשת הסדרים של האדריכלות" (Regole delli cinque ordini d’architettura), שנדפס לראשונה ברומא, בשנת 1562. מן המהדורה הראשונה (1562) נותר עותק בודד, השמור בספריה הלאומית שבפירנצה.
מטרת הספר הייתה לשרת באופן ישיר ומיידי את האדריכל, בעיקר את האדריכל שרצה לבנות ברוח האדריכלות הקלאסית. ניתן בו מילון צורות מפורט, והכוונה מעשית בתחום הפרופורציות האדריכליות, וזאת באמצעות ביצוע מרהיב עין בעזרת תחריטינחושת ברורים ביותר, שכל הפרטים הנחוצים לו לאדריכל, ובעיקר גודלי החלקים השונים, מבוטאים במספרים הרשומים במקומם המתאים על-גבי הלוח. בכך ניתן לאדריכל המתלמד את כל הדרוש לו כדי להוציא תחת ידו בניין קלאסי.
בלוח מספר 3, מן המהדורה השנייה ואילך, הציג המחבר, זה ליד זה, את חמשת דימויי הסדרים של האדריכלות הקלאסית: הטוסקני, הדורי, האיוני, הקורינתי והסדר המשולב, על-גבי בסיסי אבן מוגבהים (פדסטלים). לוח זה הפך עם הזמן להיות תווית ההיכר של החיבור ושל ויניולה, וברבות השנים הפך להיות האיור המצוטט ביותר בתחום התאוריה והלימוד האדריכליים.
ההצגה של תורת הפרופורציות היא ברורה ביותר, מבוססת על מוֹדוּל יחיד (רדיוס העמוד בבסיסו), ועל יחסים הניתנים במספרים טבעיים קטנים. הם גם מתאימים בדיוק למתואר ולרשום בשרטוטים. דבר זה עשה את החיבור לכלי-עזר שימושי ביותר לאדריכל, עובדה שתרמה יותר מכל לתפוצתו הגדולה.
לעומת אנדראה פלאדיו, שהיה לאדריכל תקופת הרנסאנס הנחקר ביותר בעת החדשה, כעדות הביבליוגרפיה העצומה על אודות מפעל חייו, כך היה ויניולה, באמצעות ספרו, לאדריכל הנלמד ביותר של כל הזמנים, על ידי אדריכלים, כעדות המספר העצום של מהדורות לו זכה החיבור (למעלה מחמש-מאות מהדורות עד לשנת 1974). רק עם ירידת קרנה של מורשת האדריכלות הקלאסית, שנדחקה ממקומה עם כניסת המודרניזם, ירדה במחצית המאה התשע-עשרה גם הפופולריות של הספר.
תרגום לעברית של ספרו בידי רוני רייך (שהוסיף לו מבוא, הערות ומפתחות) ראה אור ב-2001.[2]
_-_2021-08-30_-_2.jpg)
