בקבוק מעבדה הוא כלי קיבול מעבדתי, אשר עשוי מזכוכית או פלסטיק. גודל הבקבוק נמדד על פי הנפח אותו הוא יכול להכיל. ישנם צורות רבות ונפחים שונים לבקבוקי מעבדה, אך המשותף לכולם זהו גוף רחב וצוואר צר (לעיתים יותר מאחד), שבראשו נמצא פתח הבקבוק. ניתן לאטום את הפתח באמצעות פקק ייעודי, כגון פקק שעם או זכוכית המתאים לפתח. לעיתים ישנה הברגה בצוואר הבקבוק המאפשרת הברגת פקק מתאים, לרוב עשוי מפלסטיק.
בקבוקים המיועדים לתגובות, הם לרוב בעלי תחתית כדורית, ובעלי צוואר שיכול להתחבר במהירות ובאופן הדוק לכלים אחרים (כגון משפך מפריד). הם עשויים לרוב מזכוכית עבה, דבר המאפשר לבצע תגובות בריק ובלחץ גבוה. ישנם וריאציות נוספות, כגון בקבוקים המכילים מספר צווארים, אשר משמש לתגובות כימיות מורכבות הדורשות ערבוב מבוקר של חומרים כימיים רבים.
בקבוקים המיועדים לזיקוק, אשר מיועדות להכיל הן את התמיסה המיועדת לזיקוק והן את תוצרי הזיקוק. בקבוקים אלו הם לרוב בעלי צוואר אחד ארוך ודק, ולרוב עשויים מזכוכית דקה המקלה על החימום שנעשה בתהליך הזיקוק.
בקבוקים המיועדים לאחסון, לרוב בעלי תחתית שטוחה. הם אינם עמידים לשינויים בלחץ ובטמפרטורה, בגלל לחצים הנוצרים מצורת התחתית. לרוב הבקבוקים מסוג זה ישנה התאמה לפקק ייעודי.
בקבוק עם גוף כדורי, עם צוואר אחד או יותר, ואפשרות לחיבור פקק זכוכית מותאם.
אַבִּיק – בקבוק כדורי עם צוואר ארוך הפונה כלפי מטה.
בקבוקן פירנצה – בקבוק עם גוף כדורי, צוואר ארוך ללא אפשרות חיבור פקק זכוכית.
בקבוק ביכנר – בקבוק עם זרוע צד העשוי מזכוכית עבה. הזרוע מאפשרת חיבור צינור לצד הבקבוק.
בקבוק כיול, המיועד להכין נוזלים הדורשים מידה רבה של דיוק. גוף הבקבוק אגסי, צווארו ארוך ובעל קו מילוי היקפי.
בקבוק תרמוס (או בקבוק דוור) בעל דופן כפולה, כאשר בין שתי הדפנות יש ריק.
הגבלים חוקתיים
ניתן להשתמש בבקבוקי מעבדה לצורך ייצור סמים. כדי להגביל את נגישות הבקבוקים, ישנן מדינות בארצות הברית אשר אסרו את השימוש בבקבוקי מעבדה בבתי ספר, אלא אם קיבלו היתר מיוחד לכך. מגבלה זו גם כוללת חומרי גלם אשר משמשים לייצור סמים.[1]