תֶּרְמוֹס (או: שְׁמַרחוֹם[1][2]) הוא מכל המיועד לשמור על טמפרטורת הנוזל שבתוכו לאורך זמן ללא צורך בהשקעת אנרגיה.
מבנה
התרמוס בנוי ממכל זכוכית בעל מעטפת כפולה. בין הדפנות של המעטפת יש ואקום. הוואקום מונע העברת החום בין סביבת הבקבוק לתוכו על ידי מניעת תהליכי הולכה והסעת חום. מכל הזכוכית מותקן בתוך מכל מתכת או פלסטיק חיצוני להגנה על מכל הזכוכית, ופתחו סגור בפקק. בדרך כלל על הפקק נוסף פקק מתברג בצורת כוס המשמשת לשתייה.
קיימים שימושים נוספים למבנה התרמוס, במדע ובמכונות כגון NMR ו-MRI.
צורה קצת שונה של שמרחום היא כלי הנקרא מטמן, כיסוי לקנקן תה עשוי בד או צמר, שנועד לשמור על חום בתוך הקנקן למשך זמן רב.
היסטוריה
התרמוס הומצא בשנת 1892 על ידי הפיזיקאי והכימאי סר ג'יימס דיואר (אנ'). התרמוסים הראשונים לשימוש מסחרי יוצרו בשנת 1904 על ידי חברת תרמוס (אנ') הגרמנית. דיואר ניסה לרשום פטנט על המצאתו, אך נכשל בעקבות מאבק משפטי עם חברה זו.
