א-שכעה נולד בשכם לאחת המשפחות העשירות בעיר. כשגדל, צורף לעסקי המשפחה. לאחר זמן נטה לקומוניזם והצטרף למפלגת הבעת'. הוא נאסר מספר פעמים על ידי שלטונות ממלכת ירדן. בשנות ה-60 של המאה ה-20 שהה מספר שנים במצרים, בלבנון ובסוריה. בשנת 1965 הורשה לחזור לשכם[1] ולאחר מלחמת ששת הימים היה לאופוזיציה לראש עיריית שכם, נגדו העלה טענות על שחיתות ושיתוף פעולה עם הממשל הצבאי[2].
בשנת 1976 נבחר לראשות עיריית שכם. בסוף שנת 1978 יצא נגד תוכנית האוטונומיה של הסכמי קמפ דייוויד. היה ממייסדי הוועדה להכוונה לאומית שביקשה לקשר בין אש"ף לערביי יהודה, שומרון וחבל עזה, והביע אהדה כלפי גורמים רדיקליים באש"ף[3]. ביוני 1979 הוביל צעדת מחאה נגד הקמת אלון מורה, דבר שלפי שלמה גזית העלה את יוקרתו, והביאו לעמדה של המנהיג הבלתי מוכתר של הוועדה להכוונה לאומית. הממשל הצבאי ביקש להעמידו לדין על ארגון הצעדה, אולם הדבר רק מינף את הפרסום לו זכו מובילי הצעדה, והכוונה נזנחה[4].
ב-6 בנובמבר 1979 ביקר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, דני מט, בשכם ונפגש עם א-שכעה. לאחר השיחה דיווח אחד מאנשי פמלייתו של מט כי א-שכעה הביע תמיכה בפיגוע כביש החוף, ובעקבות זאת נעצר וממשלת ישראל הוציאה נגדו צו גירוש. א-שכעה פתח בשביתת רעב ופנה לבג"ץ, אשר פסק שעל א-שכעה לפנות קודם כל לוועדה המייעצת שליד המושל כדי למצות את ההליכים, ורק אחר כך יוכל לפנות לבג"ץ. הוועדה המייעצת דנה בעניינו ב-28 בנובמבר, והמליצה לקבל את הבהרותיו של א-שכעה, שדבריו הוצאו מהקשרם. בהתאם לכך שוחרר א-שכעה ב-5 בדצמבר[5]. באותה תקופה הורה טומי לפיד שלא לשדר בטלוויזיהריאיון עם א-שכעה, כדי לא "למסור את המיקרופון או המסך לידי תומכי אש"ף כדי שהם יפנו במישרין לציבור הישראלי, היהודי או הערבי". צעד זה נתקל במחאה של ועד עובדי רשות השידור[6]. על א-שכעה הוטלו מגבלות, ובין השאר, נאסר עליו להשמיע הצהרות לעיתונות[7].
בבוקר 2 ביוני1980 הניחה חוליה של המחתרת היהודית, שכללה את נתן נתנזון, עירא רפפורט[8] ומשה זר[9], מטען חבלה ברכבו של א-שכעה. המטען התפוצץ בעת שא-שכעה הניע את הרכב, וכתוצאה מכך שתי רגליו נקטעו. הוא הועבר לטיפול בבית חולים בשכם ובהמשך הועבר באמבולנס לטיפול בבית חולים בירדן[10][11].
ב-11 במרץ 1982 הכריזה ישראל על הוצאתה של הוועדה להכוונה לאומית אל מחוץ לחוק, וב-25 במרץ 1982 הדיח ראש המנהל האזרחי, מנחם מילסון, את א-שכעה מתפקיד ראש העיר[12]. בשנת 1995 יצא נגד הסכמי אוסלו, אותם כינה "קונספירציית האוטונומיה", ומאז מיעט לעסוק בפוליטיקה[1].
בנובמבר 1999 היה בין עשרים חותמי עצומה שגינתה את מה שהם כינו השחיתות ופגיעה בזכויות האדם של שלטונו של יאסר ערפאת ואת הסכמי אוסלו, דבר שהביא להשמתו במעצר בית[13].
