עלילת הסרט עשירה באלמנטים לאבקרפטיים וסובבת את דמותו של החוקר הפרטי ג'ון טרנט, פרילנסר בשירותה של חברת ביטוח מפורסמת, היוצא למסע אימים הזייתי בעקבותיו של סופר אימה נודע בשם סאטר קיין, זאת על רקע התפרצות מגפתטירוף עולמית בקרב קהל הקוראים של רב המכר החדש שלו.
עלילה
עלילת הסרט מוצגת כמעט לחלוטין בתור פלשבק מעיניו של ג'ון טרנט, חוקר פרטי המאושפז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי. מעט לאחר הגעתו למקום, מופיע בחדרו אדם העונה לשם דוקטור ורן, המבקש לעזור לו להחלים.
ורן נדהם לגלות כי טרנט צייר מאות צלבים על הקירות המרופדים של תאו, וכן על גופו ועל פניו, וכי הוא כלל וכלל אינו רוצה לעזוב את המקום. טרנט מסכים לגולל בפניו את סיפורו, ולחשוף את השתלשלות האירועים אשר הובילה למצבו.
מספר חודשים קודם לכן נראה טרנט יושב במשרדו של רובינסון, מנהל חברת ביטוח מצליחה, לאחר שזה עתה חשף הונאת עתק של אחד מלקוחותיו. השניים הולכים לאכול ארוחת צהריים יחדיו, אז מציג בפניו רובינסון את עבודתו הבאה: מציאת עקבותיו של סאטר קיין, סופר נודע אשר מכר את הזכויות על ספרו החדש לבית ההוצאה לאור "ארקיין" בטרם נעלם ללא עקבות.
ארוחתם מסתיימת בפתאומיות כאשר אדם משונה האוחז בגרזן מנפץ את חלון הראווה של המסעדה ומזנק על שולחנם. הוא שואל את טרנט ”אתה קורא סאטר קיין?” ומרים את הגרזן על מנת להורגו, אולם נורה בידי שני שוטרים המגיעים למקום.
למחרת נוסע טרנט לבית ההוצאה לאור ופוגש את מנהלו, ג'קסון הרגלואו, אשר עורך היכרות בינו לבין לינדה סטיילס, אחת העורכות הראשיות, ומספר לו על היעלמותו של קיין. לדבריו, שלח קיין מספר פרקים מספרו החדש לסוכנו לפני שנעלם. כאשר מתעניין טרנט אודות הסוכן, מגלה לו הרגלואו כי אותו אלמוני שתקף אותו אמש במסעדה, היה, הלכה למעשה, הסוכן.
טרנט רוכש כמה מספריו של קיין וקורא אותם בביתו בניסיון להתחקות אחר רמזים אפשריים, אולם נתקף במהרה בחזיונות ובסיוטים משונים. הוא מתעורר משינתו הטרופה ומבחין בדפוס המצוי בכריכות הספרים, מעין מפה המצביעה על מיקומה של עיירה בדיונית בשם הובס אנד, אשר הופיעה בכתביו של קיין, ולכאורה ממוקמת במרכזה של ניו אינגלנד. למחרת הוא מציג את תגליתו בפני הרגלואו, המעניק לו את הסכמתו לחקור את קצה החוט, בתנאי שייקח עמו את לינדה סטיילס כבת לווייתו.
השניים יוצאים לדרך אך אינם מצליחים למצוא את העיירה המדוברת. עם רדת החשכה נרדם טרנט, וסטיילס פוגעת לפתע באדם זקן הרוכב על אופניים. בעודו שוכב על הכביש ממלמל האיש, ”אני לא מצליח לצאת. הוא לא נותן לי לצאת”, אולם במהרה קם, ורוכב משם כאילו לא קרה דבר. הם ממשיכים לנסוע כאשר סטיילס מבחינה בבהלה שהכביש עליו עמד רכבם הפך לעננים, המובילים אותם מבעד לגשר מקורה. בקצה הגשר הופך הלילה חזרה ליום, והם מוצאים את עצמם בהובס אנד.
העיירה המסתורית ריקה מאדם למעט כמה ילדים, והשניים מחליטים לנסוע אל המלון המקומי של גברת פיקמן, עליו קראו קודם לכן בספרו של קיין. מחלון חדרם הם רואים כנסייה ביזנטית אשר הופיעה גם היא בכתבי הסופר והולכים לבקרה, אולם עם הגעתם למקום טרנט אינו מצליח לפתוח את דלתות הבניין.
טרנט וסטיילס נכנעים ובאים לעזוב, אולם אספסוף זועם וחמוש שועט לפתע לעברם בשיירת כלי רכב. הם נמלטים מהזירה, אך מספיקים לחזות באחד האנשים יורה לעבר הכנסייה בעודו צועק, ”תחזיר לי אותו!”. הדלתות נפתחות ונסגרות לסירוגין כאשר ילד קטן עומד מעברן, ולאחר מכן גם דמות גבוהה לבושת שחורים, אותה סטיילס מזהה כלא אחר מאשר סאטר קיין בכבודו ובעצמו. עדת כלבי דוברמן יוצאת מתוך הכנסייה ומבריחה את האספסוף.
חזרה במלון, מאשים טרנט את סטיילס בכך שהיא והרגלואו ביימו את היעלמותו של קיין יחד עם כל שאר האירועים שהתרחשו בעיירה. סטיילס מודה שהם הורו לקיין לעזוב את סביבתו למשך זמן מה, במעין טריק שיווקי אשר נועד להגדיל את מכירותיו של ספרו החדש, רק שהוא מעולם לא חזר. היא טוענת שנסיעתם הייתה מתוכננת מראש, אלא שהם לא היו אמורים למצוא דבר, כך שהעיירה וכל המתרחש בה היו מוכרחים להיות אמיתיים.
טרנט מסרב לעזור לסטיילס, המשוכנעת כי כל המתרחש סביבם כבר נכתב בספרו של קיין, וכי הדרך היחידה החוצה מהעיירה כרוכה בקריאתו. היא גונבת את רכבם ונוסעת חזרה לכנסייה, שם היא מוצאת את קיין ממשיך במלאכת הכתיבה של ספרו, לצדה של דלת עץ רעועה ונוטפת ריר. הוא מספר לה כי במשך שנים חשב שהמציא את ספרותו בעצמו, אלא שלמעשה ”הם אלו שאמרו לי מה לכתוב, ונתנו לי את הכוח להפוך את הכל לאמיתי”, בעודו מביט לעבר הדלת המסתורית.
עם חזרתה העירה נתקפת סטיילס בטירוף בלתי נשלט ומתעלפת. טרנט נמלט על נפשו ברכבם, אך נתקל בהמון זועם של אנשים ומפלצות. אחד המקומיים שפגש קודם לכן בכנסייה מזהיר אותו כי עליו לעזוב את העיירה לפני שיהיה מאוחר מדי, ומתאבד. סטיילס יוצאת מתוך ההמון ומכה את טרנט בפניו, אך הוא מצליח להכניע אותה ולהכניסה לרכב. הוא בורח מהעיירה שוב ושוב, אך בכל פעם חוזר לעבר אותו מקום בו התאסף ההמון, עד שהוא מתנגש ברכב אחר ומאבד את הכרתו.
טרנט מתעורר בתוך תא וידוי לצדו של קיין, המספר לו כי ברגע שאנשים יתחילו לאבד את היכולת להבדיל בין פנטזיה למציאות, ”הקדומים” יוכלו לחזור לעולמם. הוא טוען כי הובס אנד לא הייתה קיימת לפני שכתב עליה בספרו, וגם טרנט לא, ”אני חושב, משמע אתה קיים”. טרנט מסרב להאמין לדבריו, אך קיין פותח בפניו את דלת העץ הרעועה, מתוכה יוצאות מפלצות ענק משונות השועטות אחריו.
בתום המרדף מוצא את עצמו טרנט שוב בעולם האמיתי, אינו בטוח אם זה עתה התעורר מסיוט בלהות או לא. כאשר הוא מתעמת עם הרגלואו המבולבל, מספר לו הלה כי ספרו החדש של קיין כבר יצא לאור, לאחר שטרנט השיב לו במו ידיו את הטיוטה המקורית, כחמישה שבועות קודם לכן. ברחובות העיר פורצות מהומות ענק בעקבות הטירוף המדבק שעוררו סיפוריו של קיין, וכאוס משתולל בכל עבר. בצעד של טירוף, מגיע טרנט לחנות ספרים, ורוצח את אחד ממעריציו של קיין בעזרת גרזן.
בשלב זה שבה העלילה חזרה אל בית החולים הפסיכיאטרי בו זה עתה סיים טרנט לגולל את סיפורו בפני דוקטור ורן. עם עזיבתו של הלה, נכבים האורות וטרנט בוהה באימה מבעד לחלון תאו, בעוד צללים איומים תוקפים זה את זה על רקע צרחות של כאב.
כעבור זמן מה עוזב טרנט את בית החולים רק בכדי לגלות כי הציוויליזציה כפי שהכיר אותה נהרסה לחלוטין, ללא כל זכר לבני אדם. כאשר הוא נכנס לבית קולנוע על מנת לצפות בעיבוד הקולנועי לספרו של קיין, חוזה טרנט הנדהם בקטעים מתוך חייו שלו, ונוכח לדעת שקיין לא שיקר כאשר טען שעיצב את העולם בעזרת כתיבתו. הוא ממשיך לצפות בסרט ופורץ בצחוק היסטרי ומלא ייאוש.
ליהוק
סם ניל – ג'ון ג'יי. טרנט – חוקר פרטי מצליח וסרקסטי העובד בתור פרילנסר בשירותה של חברת ביטוח מפורסמת. עתידו המבטיח של טרנט נגדע לאחר שהוא נקלע למשימה אבודה מראש, דהיינו החיפוש אחר סופר האימה סאטר קיין.
ג'ולי קרמן (אנ') – לינדה סטיילס – אחת העורכות הראשיות בבית ההוצאה לאור "ארקיין", דמות מושכת ויפת תואר, המלווה את טרנט בחיפושו אחר סאטר קיין.
יורגן פרוכנו (אנ') – סאטר קיין – סופר אימה שכתביו מעוררים טירוף וסכיזופרניה בקרב אלו שקוראים אותם. קיין השתעבד לסיוטיו, בהם חזה ביצורים משונים הקרויים ”הקדומים”, אשר העניקו לו את הכוח לעצב את המציאות מחדש באמצעות ספרותו.
דייוויד וורנר – דוקטור ורן – פסיכיאטר המגיע אל בית החולים בו טרנט מאושפז באמתלה שברצונו לעזור לו, על אף שמניעו האמיתי הוא, ככל הנראה, להבין את טיב שיגעונו, המשתולל כמגפה בקרב האוכלוסייה.
ג'ון גלאבר – דוקטור ספרסטין – פסיכיאטר משונה וחייכן העובד בבית החולים בו טרנט שוהה, וכמו כן הרופא אשר הורה על אשפוזו מלכתחילה.
ברני קייסי (אנ') – רובינסון – מנהל חברת הביטוח בה טרנט מועסק כפרילנסר, אדם כהה עור ועצבני במידת מה. רובינסון הוא זה ששולח את טרנט בעקבות סאטר קיין, זאת לאחר שבית ההוצאה לאור המפרסם את כתביו של הסופר תבע את חברתו עם היעלמותו.
צ'רלטון הסטון – ג'קסון הרגלואו – המנהל המבוגר בעל ארשת הפנים הרצינית של בית ההוצאה לאור "ארקיין".
פרנסס ביי (אנ') – גברת פיקמן – חולת נפש המנהלת בית מלון בעיירה הובס אנד. פיקמן הופיעה לראשונה בספרו של קיין, בו נכתב כי חתכה את בעלה לחתיכות שהכניסה לתוך סלט כרוב. בסצנה אחת נראה בעלה העירום אזוק לרגליה, בעודה בועטת בו בכדי שישמור על שקט.
כותרות ספריו של סאטר קיין דומות מאוד לאלו של הסופר ה.פ. לאבקרפט.
הסרט הושפע רבות מעבודותיו של הסופר האמריקאי ה.פ. לאבקרפט, ומכיל עשרות רמיזות לספרותו. ראשית, שמו של הסרט הוא משחק מילים אשר נלקח באופן ישיר מהנובלה הידועה של הסופר, בהרי הטירוף (אנ'). כמו כן, הדרך בה העלילה מועברת, קרי דרך פלשבק של מטופל המאושפז בבית חולים פסיכיאטרי או בבית משוגעים, היא אמצעי ספרותי בו השתמש לאבקרפט פעמים רבות על מנת לפתוח את סיפוריו. בנוסף, רבות מעלילותיו מתרחשות בניו אינגלנד, בדומה למקום הימצאותה של העיירה הבדיונית הובס אנד. שם משפחתה של מנהלת המלון בעיירה, פיקמן, תואם למספר דמויות שכתב לאבקראפט, למשל בסיפור הקצר המודל של פיקמן. המפלצות אליהן מתייחס קיין בתור ”הקדומים” מופיעות בספרותו של לאבקראפט בתור אלים מרושעים, וחלק משמות הספרים שכתב דומים לאלו של הסופר:
מספר השוואות נעשו בין דמותו של קיין לסטיבן קינג, אשר, בדומה ללאבקראפט, שילב רבים מסיפוריו ברקעה של ניו אינגלנד[4]. במהלך הסרט לינדה סטיילס אף מזכירה את קינג ואומרת לטרנט, ”אתה יכול לשכוח מסטיבן קינג, קיין לוקח את כולם”.
צילומים
צילומי הסרט התקיימו בן אוגוסט לאוקטובר 1993, עם תקציב של כ-8 מיליון דולרים. סצנות עיירת הובס אנד צולמו במיין סטריט יוניונוויל (אנ'), והכנסייה בה שהה קיין היא למעשה קתדרלת ההשתנות (אנ'), שניהם במרקהאם (אנ'), אונטריו. שאר הסצנות צולמו בטורונטו, לדבריו של קרפנטר הודות לתערובת ”גורדי השחקים הניו יורקיים והריחוק הניו אינגלנדי”.
עריכה
האפקטים החזותיים בסרט נוצרו בידי חברת אינדסטריאל לייט אנד מג'יק, והאפקטים הפיזיים בידי קבוצת קיי. אן. בי. אי. אף. אקס. (אנ') אשר עבדה עליהם במשך שבעה שבועות, כאשר האפקט הגדול ביותר היה ”קיר מפלצות בגובה חמישה וחצי מטרים” אשר הוצב על גלגלים קטנים ותופעל בידי צוות של עשרים וחמישה עובדי הפקה[5].
פסקול
פסקול הסרט הולחן בידי ג'ון קרפנטר וג'ים לאנג (אנ'). מנגינת הפתיחה הנשמעת בסצנה הראשונה, על רקע הדפסת ספריו של קיין, הושפעה מהשיר היכנס איש החול של להקת מטאליקה. קרפנטר רצה להשתמש בשיר המקורי, אך בעקבות מספר בעיות שהתעוררו בקשר לזכויות היוצרים נאלץ להלחין מנגינה משלו, בעזרתם של ג'ים לאנג והגיטריסט של להקת הקינקס, דייב דייוויס (אנ')[6][7].
הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה ב-10 באוגוסט1994, בפסטיבל הקולנוע פנטזיה פילמסט, בגרמניה[8]. בארצות הברית יצא הסרט ב-3 בפברואר1995. בשבוע הראשון להפצתו ברחבי העולם גרף הסרט כ-3.4 מיליון דולרים בקופות. בסך הכל גרף הסרט כ-8.9 מיליון דולרים מתוך תקציב של בין 8 ל-14 מיליון דולרים, מה שהצביע על כישלונו בקופות.
אתר האינטרנט Rotten Tomatoes העניק לסרט ציון חיובי של 58% מתוך סיכום של 45 ביקורות, עם ציון ממוצע של כ-5.8 נקודות. הקונצנזוס הכללי שהביע צוות המבקרים של האתר מסר כי, ”אם הוא נכשל לממש את הנחות היסוד המרתקות שלו, בלוע הטירוף עדיין נותר הסחת דעת מספקת עבור חובבי סוגת האימה ומעריציו של ג'ון קרפנטר”[11]. אתר Metacritic העניק לסרט ציון ממוצע של 53 מתוך 100 נקודות על בסיס 17 ביקורות, כאשר ציון המשתמשים עומד על 7.1 מתוך 10[12].
ג'ונתן רוזנבאום מעיתון השיקגו רידר (אנ') טען כי הסרט אינו מהטובים ביותר של ג'ון קרפנטר, אם כי הוא עשוי להיות המפחיד ביותר. בנוסף הגדיר אותו בתור ”חובה לצפייה”. לדבריו, מכיל הסרט אלמנטים מעבודותיהם של הסופר ה.פ. לאבקרפט והבמאי דייוויד לינץ'. בדומה לדמותו של טרנט, הציע רוזנבאום, הופכים הצופים בסרט להיות חלק ממנו, על רקע הסצנה הסופית עמה הוא מסתיים[13].
אלמר הפלידסון מתאגיד השידור הבריטי העניק לסרט ציון של ארבעה כוכבים, ותיאר אותו בתור ”אחד מסרטי האימה המפחידים ביותר שיצאו לאחרונה”. לדבריו, סצנת הסיום הייתה מאכזבת במידה מה, על אף שבשורה התחתונה הסרט עדיין מהווה דוגמה ל”אימה בצורה הטעימה ביותר שלה”[14].
מבקר הקולנוע רוג'ר איברט טען כי הסרט הציג הרבה רעיונות מעניינים בראשיתו, על אף שהזיז את כולם הצידה על מנת לפנות מקום ל”מופע של אפקטים מיוחדים” אשר נראו כאילו הגיעו מסיוט ברחוב אלם. לדעתו, הקונספט של ”ספר ההופך את הקוראים בו לחולי נפש” הוא מרתק, אולם לאחר הגעתם של טרנט וסטיילס לעיירה הובס אנד, הופכת הצפייה לסתם עוד סרט אימה נדוש. כמו כן טען שדמותו של סאטר קיין אינה מפותחת דיו, והשווה בין הסגנון העלילתי לבין עבודותיו של הסופר סטיבן קינג[15].
שיילה ג'ונסטון מעיתון האינדפנדנט תיארה את הסרט בתור ”אחד מאותם סרטי אימה המתייחסים רק לעצמם, ונקברים תחת מפולת של אפקטים מיוחדים והתפוצצות העלילה”. לדבריה, קרפנטר, בדומה לבמאים רבים אחרים מסוגת האימה, ”איבד את ההבנה של כמה פחד הוא עניין פשוט”[16].
