בית משפט לתעבורה דן בעבירות תעבורה אשר מוגדרות בפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 – עבירה על פקודה זו ועל התקנות, לרבות חוקי העזר שהותקנו לפיה. עבירות חמורות (כדוגמת הפקרה וגרימת מוות ברשלנות) נידונות תמיד בפני בית המשפט לתעבורה. עבירות תנועה קלות מוגדרות בחוק כברירת משפט, ובית המשפט ידון בהם רק במקרה שהנאשם מערער על הקנס שניתן לו משוטר. גם קטין נידון על עבירות תנועה בבית משפט לתעבורה, למעט עבירות מסוימות אשר נידונות בבית המשפט לנוער כגון נהיגה בשכרות (סמים או אלכוהול) או נהיגת רכב למי שאינו מורשה לנהיגת רכב מאותו סוג.
לבית משפט לתעבורה ממנים שופטים מיוחדים לתעבורה, על פי חוק יסוד: השפיטה ופקודת התעבורה. שופט תעבורה מתמנה במינוי זמני לשנה. שופט תעבורה מתמנה כדרך שמתמנה שופט של בית משפט השלום, ונתונות לו הסמכויות של שופט בית משפט השלום.
בית המשפט לתעבורה מתנהל לפי חוק סדר הדין הפלילי, התשנ"ב-1982. סדרי הדין בבתי המשפט לתעבורה נוקשים פחות מאשר בבתי המשפט הרגילים, משיקולים של הענקת הקלות למתדיינים.
עבירות תעבורה שעברו קטינים יידונו בבית משפט לתעבורה, למעט נהיגה בשכרות, גרם מוות ברשלנות ונהיגה ללא רישיון. מעשית, הרבה משופטי השלום וחלק משופטי התעבורה מוסמכים כשופטי נוער.
לעבירות תעבורה סדרי דין מיוחדים בערעור - דיון בפני דן יחיד בבית משפט מחוזי, למעט עבירות גרם מוות ברשלנות ועבירות מסוג פשע.
רוב עבירות התעבורה הן עבירות של אחריות קפידה ולפיכך אין חובה להוכיח בהן את היסוד הנפשי כלל, אלא יש להוכיח שהתקיים היסוד העובדתי (שהנאשם ביצע באופן פיזי את העבירה).
היסודות הנפשיים האפשריים הנדרשים בעבירות תעבורה הם:
מדיניות הענישה הנהוגה בבתי המשפט במסגרת משפטי התעבורה היא מהאמצעים השכיחים ביותר ללחימה בתאונות הדרכים. בתי המשפט חזרו פעמים רבות על הצורך האקוטי להילחם בשכיחותן הרבה של תאונות הדרכים ועל תפקידו של בית המשפט כנאמן במאבק. השופטת אילה פרוקצ'יה תיארה זאת:
אמצעי המלחמה בתאונות הדרכים הם מגוונים, ואינם מצטמצמים לשכלול האמצעים הפיזיים הקשורים בנהיגה על דרך שיפורים ברשת הכבישים או להגברת הפיקוח ואכיפת החוק במרחבי הארץ. עיקרם, בראש וראשונה, בהפעלת אמצעי חינוך והסברה שתכליתם להגביר את המודעות לחשיבות הרבה שבשמירה על תרבות נהיגה ולהפנים את החובה לכבד את חייו ושלומו של הזולת.
על אמצעי המלחמה בתאונות הדרכים נמנית גם מדיניות הענישה של עברייני תעבורה הננקטת בבתי המשפט, ובמיוחד הענישה המתייחסת לתאונות קטלניות המקפדות חיי אדם או אלה הגורמות נזקי גוף. על מדיניות הענישה כאמור להשתלב בשאר האמצעים הננקטים להשגת מטרה עליונה בחשיבותה - השלטת סדר, משמעת וכיבוד כללי החוק בנהיגה על הכביש, למען שמירה על חיי אדם ושלמות גופם...
