רפאל פלאכס (Rafael Flachs), מי שהיה ראש חברה קדישא של יהדות גאלאץ, יחד עם מרדכי פינלס (Mordhe Pineles), אבל רפפורט (Abel Rapaport) ודוקטור אלנבוגן (Ellenboghen) החליטו בשנת 1863 ליזום הקמת בית כנסת מודרני. ההחלטה התקבלה בהתלהבות בקהילה, במיוחד לאחר שבפרעות פסח 1859 הושחת בית הכנסת הגדול, שבו נהגו להתפלל ראשי הקהילה, שלאחר מכן עברו לתפילה בבית כנסת מאולתר בבית מלון צוקר.
הוקם ועד פעולה, שכלל, בנוסף ליוזמים, את י. רוטנברג, מרקו טל, איסאק לבל, מרקו שיין וזיגמונד רוטנברג. הוועד החל במכירה מוקדמת של מושבים בבית הכנסת וכך צבר 1,200 מטבעות זהב בהם קנו מגרש ברחוב קוזה וודה. המגרש נרשם על שמו של אבל רפפורט. כעבור זמן מה הצטברו עוד אלף מטבעות זהב, בהם נקנו חומרי בנייה עבור בית הכנסת. הוכנה תוכנית הבנייה, שאושרה בבוקרשט ועל ידי מהנדס העיר, אך כשהוגשה לקבלת אישור במועצת העיר התוכנית סורבה בנימוק, שהמרחק מהכנסייה הקרובה ביותר מועט מדי והוא צריך להיות מעל 350 מטרים.
פניות העסקנים היהודים לגורמי ממשל רומנים לא הניבו פרי, לפנייה של פלאכס לראש ממשלת רומניה, לסקר קטרג'יו, ענה האחרון שאינו מוסמך לבטל החלטה של מועצת העירייה. חומרי הבניה החלו להתקלקל, לכן הוחלט למכור אותם.
ב-1880, כשראש עיריית גאלאץ היה קוסטקה ורלאן, זימן פלאכס ישיבה לבחינת המצב. בישיבה נבחר ועד בו השתתפו מ. שמירר, רפאל פלאכס, איזידור רובינשטיין, י. קטינר, א. גרינשפאן, מ. קרוכמל, ד. שוואלב, וייסנברג ופליגלמן, ועד שהוטל עליו לנסות להשיג את הרישיון המבוקש. לאחר מאמצים רבים ניתן הרישיון והמשיכו במכירת המושבים בבית הכנסת. מושב דרגה ראשונה עלה 1,200 לאי, דרגה שנייה 800 לאי, דרגה שלישית 450 לאי ומושב כבוד עלה 8,000 לאי. הכסף שימש למימון הבנייה.
בספטמבר 1881 אושר התקנון של חברת בית הכנסת בצו מיניסטריאלי מס' 13.753. אבל רפפורט, שעל שמו נרשמה הקרקע של בית הכנסת, הלך לעולמו, לכן פנו ליורש ולאחר שצו הירושה נכנס לתוקף העביר האחרון את הזכויות בקרקע לחברת בית הכנסת. הבנייה התקדמה והכסף נגמר לכן נאלצו לעצור את הבנייה. רפאל פלאכס הציע לעשות הגרלה, כדי לאסוף כספים להמשך הבנייה, אולם במשרד הממשלתי המתאים דחו את הבקשה ארבעה פעמים. בפעם החמישית, ב-27 במאי 1883, ניתן האישור, מס' 3.988. ההגרלות נערכו שנה וחצי והושג רווח של 21,873 לאי. איסאק לבל תרם עשרת אלפים לאי ול. מנדל תרם חמשת אלפים לאי.
בתום הבנייה היו בבית הכנסת 390 מושבים לגברים ו-352 מושבים לנשים[2].
ב-11 באוגוסט 1885 מונה רפאל פלאכס לנשיא כבוד של בית הכנסת הכוראלי וכאות תודה על פועלו הוענקו לו ולרעייתו שני מושבי כבוד לכל חייהם. ב-19 באוגוסט, יום ראשונה של ראש השנה, נערך בהיכל הטקס הראשון. ב-25 באוגוסט נערכה חנוכת ההיכל בנוכחותו של הרב דוקטור משה גסטר, שנאם את נאום הפתיחה[3]. הטקס הדתי הובל על ידי חזן וחזן משנה והמקהלה לוותה בנגינת עוגב[4].
ברעידת האדמה בוורנצ'אה (1940) נפגע המבנה של בית הכנסת. ב-1942 ביקשה עיריית גאלאץ אישור להרוס את מבנה ההיכל בטענה של-13,511 יהודי גאלאץ יש 24 בתי תפילה בעוד של-75,233 נוצרים יש רק 21 כנסיות. האישור ניתן ובית הכנסת הכוראלי נהרס[5].
לקריאה נוספת
לוסיאן-זאב הרשקוביץ' וויולטה יונסקו, O istorie a evreilor din Galați, שני כרכים, 1000 עמודים. (ברומנית)
פאול פלטאנו, Istoria orașului Galați de la origini până la 1918, כרך שני, עמוד 214. (ברומנית)
