בורו פארק משתרעת על רשת נרחבת של רחובות בין בנסרנהורסט בדרום, ביי רידג' (אנ') לכיוון דרום מערב, סאנסט פארק (אנ') במערב, קנסינגטון בצפון מזרח, פלטבוש במזרח, ומידווד (אנ') בדרום המזרח.
בבורו פארק נמצאת הקהילה היהודית האורתודוקסית הגדולה בניו יורק, ואחת הגדולות ביותר מחוץ לישראל. בשכונה חיים יהודיםחרדים רבים. בשנת 2000 הוערך מספר היהודים בשכונה בכ-77,000 יהודים, ובשנת 2011 בכ-140,000. מעריכים שמאז עלה מספרם, הן בשל שיעור הילודה הגבוה של הקהילה והן בשל הצטרפות משפחות רבות לשכונה. מצד שני החלה יציאה של היהודים אל השכונות הסמוכות והרחבת המושג "בורו פארק" אל מעבר לגבולות המוניציפליים של השכונה.
המתנגדים לעירוב התנגדו מחמת טעמים שונים: הרב פיינשטיין והרב ביק סברו שעיר ברוקלין נחשבת רשות הרבים מן-התורה, כיוון שעוברים ברחוב המרכזי אוישען פארקוועי 600,000 איש ביום[1], ובמקום שנחשב רשות הרבים מן-התורה אינו מועיל עירוב של צורת הפתח[2]. האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג[3] סבר שאין בעיה של רשות הרבים מן-התורה, אבל סבר שיש בעיה אחרת, שמאחר שישנם מתנגדים לעירוב, אין אפשרות לעשות העירוב בעל-כרחם[4]. ויש שהתנגדו מחמת טעמים אחרים.
בשנת ה'תש"ס, הוקם העירוב על ידי אפרים הלוי בלומנברג, בהדרכתו של הרב חיים יהודה לייב כ"ץ, מרבני השכונה (בעבר כיהן כרב של חסידי בעלזא בארצות הברית). הקמת העירוב הושלמה בערב-שבת של פרשת שמות, ה'תש"ס. לימינו של הרב כ"ץ עומדים הרב יחזקאל ראטה (על אף שהתנגד לעירובו של הרב קליין), הרב אפרים פישל הרשקוביץ, הרב מנשה קליין (שכבר נפטר מאז), הרב חיים ישעיה קניג, ועוד. מהמתנגדים לעירוב עומדים הרב אברהם יהושע השל ביק (בנו של הרב משה צבי אריה ביק), הרב אברהם חיים שפיצר (מחבר שו"ת "חיי אברהם", נפטר טבת ה'תשע"ד), הרב מרדכי הגר מוויז'ניץ-מונסי, האדמורים מסאטמאר, האדמורים מבאבוב, ועוד.
