ארצות הברית של האיים היוניים (באנגלית: United States of the Ionian Islands; ביוונית: Ηνωμένον Κράτος των Ιονίων Νήσων; באיטלקית: Stati Uniti delle Isole Ionie) הייתה מדינת חסות של האימפריה הבריטית מ-1815 עד 1864. היא השתרעה בשטחם של האיים היוניים השוכנים כיום בצפון-מערב יוון.
היסטוריה
עד שנת 1797 השתייכו האיים היוניים לרפובליקה של ונציה. עם סיום עצמאותה של הרפובליקה הוונציאנית בהסכם קאמפו פורמיו ב-1797, סופחו האיים לצרפת אשר שלטה בהם עד 1799, מועד בו גורשה על ידי כוח צבאי עות'מאני-רוסי. הכוחות הכובשים הקימו באיים את רפובליקת שבעת האיים אשר התקיימה בין 1800 ל-1807. ב-1809 סופחו האיים לפרובינציות הצרפתיות של איליריה, אך באותה שנה השתלטו הבריטים על האיים קפלוניה, קיתירה וזקינתוס. שנה לאחר מכן כבשו הבריטים גם את לפקדה, ולאחר תבוסת נפוליאון בשנת 1815, העניק קונגרס וינה את האיים לאימפריה הבריטית. ב-26 באוגוסט 1817 נחתמה "חוקת מאיטלנד" אשר הקימה מדינה פדרטיבית שהקיפה את שבעת האיים היוניים ואת קיתירה, השייכת כיום למחוז אטיקה:
בראש הפדרציה ניצב הנציב הבריטי, שמונה על ידי מלך בריטניה לפי הצעה של ממשלת בריטניה. הסמכות החקיקתית הופקדה בידיו של פרלמנט ובו שני בתים, אספת המחוקקים והסנאט. סופה של המדינה בא לאחר חתימת הסכם לונדון ב-29 במרץ 1864, שמכוחו הועברו האיים לשליטת ממלכת יוון. ב-28 במאי 1864 אושרר ההסכם ויצא אל הפועל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
.svg)
