בקיץ 1941, לאחר נאומו של סטלין ב-3 ביולי, החלו גופים סובייטים וסניפים מקומיים של המפלגה ברחבי מערב המדינה לשרוף ארכיונים, במטרה להסתיר תיעוד לממדי שלטון הטרור של סטלין.[1][2]
השתלטות הצבא הגרמני וגילוי אופי המסמכים
עם זאת, הקרבות שהחלו באזור סמולנסק, ההתקפה המהירה של הכוחות הגרמנים שנכנסו לסמולנסק ב-15 ביולי 1941 וסביבת העיר היוו את הסיבה לכך, שלא ניתן היה להוציא את ארכיון המפלגה, והעובדים המבולבלים לא העזו להשמיד את המסמכים במשך זמן רב.
כתוצאה מכך השתלטו הגרמנים על הארכיון. בכך הארכיון שימש את משרד החינוך והתעמולה של הרייך, בראשות יוזף גבלס - לצורכי תעמולה ופורסמו כמה מסמכים על הדיכויים שבוצעו במהלך תקופת הקולקטיביזציה של תחילת שנות ה-30 והטרור הגדול בשנים 1937–1938.
במאי 1943 העבירו הגרמנים את הארכיון מסמולנסק לווילנה, ולאחר מכן ל"גנרלגוברנמן", שם הופרד ממנו חלק ניכר, שהועבר לגרמניה. חלק מהמסמכים הנותרים בפולין בפברואר 1945 התגלה על ידי אנשי שירות סובייטים ליד תחנת הרכבת פשצ'ינה, והוחזר לסמולנסק.
העברה לידי הצבא האמריקאי
עד תחילת 1945 החלק העיקרי של הארכיון נלקח לבוואריה, שם כעבור זמן מה מצאו אותם אנשי צבא אמריקאים. קיום המסמכים נודע במהרה למשרד השירותים האסטרטגיים האמריקאי (קודמו של ה-CIA). לאחר מכן הועברו המסמכים למיקום של יחידת התעופה האמריקאית, ושם הוסתרו בהאנגר תת-קרקעי. קבוצה של סובייטולוגים אמריקאים בדקה את המלאי וכמה מסמכים מקוריים, וכתוצאה מכך הגיעה למסקנה שהם מכילים מידע בעל ערך רב על שיטות ועקרונות הממשל הסובייטי.
באמצע שנות החמישים הודיע הארכיון הלאומי של ארצות הברית בפומבי, כי ברשותו מסמכים מארכיון המפלגה, שהיה בסמולנסק, השופכים אור על אופייה האמיתי של הממשלה הקומוניסטית ומדיניות הטרור של ברית המועצות.
שימוש בארכיון על ידי גופים פרטיים
מאז שנות החמישים, מסמכי הארכיון היו זמינים לשימוש חוקרים אמריקאים ומערביים אחרים, שלא יכלו לגשת לארכיון המפלגה ולארכיון הק.ג.ב. של ברית המועצות. ההיסטוריון הראשון שעשה שימוש נרחב במסמכי סמולנסק היה פרופסור מרל פיינסוד מאוניברסיטת הרווארד, שפרסם את הספר איך רוסיה נשלטת (How Russia is Ruled) בשנת 1953. והספר סמולנסק תחת שלטון ברית המועצות (Smolensk under Soviet Rule) בשנת 1958. מסמכי הארכיון שימשו את ריצ'רד פייפס בכתביו על ההיסטוריה הסובייטית המוקדמת ועל ידי רוברט קונקווסט בספרו המפורסם "הטרור הגדול".
תגובת ברית המועצות להמצאות הארכיון ברשות ארצות הברית
בשנת 1958 הציעו הרשויות האמריקאיות להחזיר את חומרי הארכיון לברית המועצות, אך בתגובה הצהירו השלטונות הסובייטים, כי מדובר בזיוף שרקח ה-CIA.
מאז 1963 השלטונות הסובייטים החלו לבצע ניסיונות להשיג את הארכיון. אף על פי כן, ברית המועצות לא רצתה להכיר בפומבי באותנטיות הארכיון, אלא להפך, המשיכה להכחיש מכל וכל את אותנטיות התיעוד בארצות הברית. עמדה כה לא שקולה וסותרת מאוד העמידה את הצד הסובייטי בעמדה כמעט חסרת סיכוי ביחס להחזרת המסמכים לסמולנסק, שכן התברר שברית המועצות טוענת שהארכיון אינו אמיתי. כתוצאה מהדיפלומטיה הסובייטית, עד סוף קיומה של ברית המועצות לא ניתן היה להחזיר את הארכיון מארצות הברית.
בשנת 1991 הודו הרשויות הרוסיות והודיעו בפומבי, כי קיים ארכיון אמיתי בארצות הברית, וכי רוסיה מתכוונת לבדוק אפשרויות להחזרתו. המשא ומתן בנושא החל בשנת 1992. במקביל ניסו השלטונות האמריקאים לקשור בין החזרת הארכיון לבין החזרת ספריית שניאורסון לתנועת חסידותחב"ד.
