אריניה

אריניה
Ἐρινύες

אלים מקבילים	Furies, אומנידיה
אב	אורנוס
אם	גאיה

שתי פוריות, שירטוט על פי כד עתיק

"אורסטס מותקף על ידי האירניות", כמתואר בטרגדיה "נוטות החסד", ציור מעשה ידי ויליאם אדולף בוגרו

במיתולוגיה היוונית האֵרינְיות (יוונית: Ἐρῑνύες [ῠ], pl. of Ἐρῑνύς [ῡ]) או אוּמֵנידיות ובפי הרומאים: פוּרִיות (לטינית: Furies), הן אלות הנקם, האנשה נשית של נקם. בהשבעה באיליאדה המעלה באוב "את אלו אשר תחת הארץ מענישים את כל הנשבע לשווא" האריניות הן התגלמות פעולת הקללה העצמית הכלולה בהשבעה (על פי ולטר בורקרט^[1] ).

על פי התאוגוניה, האריניות נולדו מתוך דמו של אורנוס כאשר סורס על ידי קרונוס. לפי גרסה אחרת, מקורן קדום יותר, מניקס - אלת הלילה הקדומה. מספרן לא הוברר, אם כי על פי ורגיליוס הן שלוש: "אלקטו" ("הבלתי נלאית", הופיעה באפוס של ורגיליוס - האינאיס), "מגארה" ("הנוטרת"), ו"טיסיפונה" ("הנוקמת רצח").

ראשי האריניות תוארו כעטורי נחשים (בדומה לגורגונה), עיניהן נוטפות דם, והופעתן מחרידה ומזוויעה. לעיתים תוארו כבעלות כנפי עטלף או ציפור או גוף כלב (בולדוג).

האריניות במיתולוגיה

האריניות צידדו לרוב באמיתות הסדר המקובל. לדוגמה, הרקליטוס טען כי לו החליט הליוס להטות את השמש ממסלולה בשמיים, הן היו מונעות זאת ממנו. הן נתפשו כתובעות של בני התמותה אשר הפרו את החוקים ה"טבעיים". תשומת לבן של האריניות הופנתה בעיקר לאותם בני תמותה ששברו קשרי משפחה על ידי רצח אב, רצח אח ומעשי רצח אחרים בתוך המשפחה. מקובל היה להאמין כי אין לבני אנוש זכות להעניש פשעים אלו וכי יש להותיר את הענישה בידי האריניות.

האריניות קושרו עם נמסיס כאוכפות איזון צודק בענייני אנוש. האלה ניקה מילאה תפקיד דומה - מביאת ניצחון צודק.

בעיתות בהן לא עסקו ברדיפת קורבנותיהם על פני האדמה, האריניות שכנו בטרטרוס שבשאול, שם עינו את נשמות הארורים.

האריניות מוכרות בעיקר בשל סיפור רדיפתן את אורסטס בשל רצח אמו קליטמנסטרה, כפי שמסופר באורסטיאה מאת אייסכילוס. אורסטס התפלל לאפולו כיוון שאפולו הוא שהורה לו לרצוח את רוצח אביו, אגממנון, וכפי שהסתבר - הייתה זו אמו שרצחה את אביו. בהתערבות אתנה הפכו האריניות ל"אומנידיות" ("מיטיבות"), נוטות חסד, כפי שכונו בהיבטים המועילים שלהן.

חוקרים סבורים כי השם "אומנידיות" לא נועד מלכתחילה לציין את ההיבטים המועילים שלהן, אלא היה לשון נקייה, כדי להימנע מחרון אפן עקב קריאה בשמן האמיתי. הטאבו על השמעת שמן של נפשות על טבעיות כלל גם את פרספונה. לטאבו זה יש מקבילים בתרבויות רבות, ביהדות למשל קיים טאבו על הזכרת שמו המפורש של אלוהים (יהוה). האריניות הוכרו גם בשמות "סֶמְנַאִי" ("המכובדות"), "פּוׁטְנִיאַאֶה" ("האיומות"), "מנִיאַאֶה" ("השגעונות"), "פְּרַקְסִידִיקַאֶה" ("הנקמניות").

מיתוס נוסף מספר כי האריניות הכו באלם את קסנתוס, סוסו הקסום של אכילס, על שגער באכילס.

הפוריות (בשמן הרומאי), או "דִירַאֵה" ("האיומות") גרמו לקורבנותיהן לצאת מדעתם, ובשל כך נגזרה משמן המילה הלטינית furor - שיגעון.

השפעות תרבותיות

• בקומדיה האלוהית דנטה רואה את האריניות בכניסה לארבעת מעגלי הגיהנום הנמוכים.
• באידומניאו, אופרה מאת מוצרט, נרדפת גם אלקטרה בידי האריניות.
• "הזבובים" - מחזה מאת ז'אן-פול סארטר (1943), גרסה מודרנית בעקבות האורסטיאה, בגישה אקזיסטנציאליסטית, בפרספקטיבה אנטי דתית. האריניות במחזה זה מגולמות כזבובים.
• ספרו של סופר המדע הבדיוני דייוויד ובר, "Path of the Fury" ("נתיב הפוריה"), מספר על טיסיפונה העוזרת לחייל לנקום.
• הכרך התשיעי של סדרת הקומיקס "סאנדמן" של ניל גיימן נקרא "הלבביות", מתאר אישה המחפשת את האריניות כדי לנקום את רצח בנה.
• במבוכים ודרקונים אריניות הן שטן ממין נקבה, עשויות להיות מלאכים שנפלו.
• סלמאן רושדי מתייחס לפוריות בסיפרו "Fury" ("פוריה") (2001).
• ספרו של ג'ונתן ליטל, "נוטות החסד", שואב את שמו מכינוין של האריניות. גיבור הספר, בדומה לסיפורי המיתולוגיה היוונית, הורג את אמו ואביו החורג.
• האסטרונום מקס וולף קרא לשלושה אסטרואידים שגילה על שמותיהן: האסטרואיד 464 Megaira(אנ') נקרא על שם מגארה^[2], האסטרואיד 465 Alekto(אנ') נקרא על שם אלקטו^[3] והאסטרואיד 466 Tisiphone(אנ') נקרא על שם טיסיפונה.^[4]. האסטרואיד 889 Erynia(אנ') נקרא על שם האריניות באופן כללי.

בתרבות הפופולרית

• בסדרה זינה הנסיכה הלוחמת מוצגות דמויות של אריניות.
• בסדרה מכושפות היה פרק העוסק באריניות וכן אזכורים להן במספר פרקים אחרים.
• הפוריות מוזכרות בפרק של CSI בהקשר של כתובת קעקע של חשוד. החוקר ווריק מזהה את הפוריות בקעקוע.
• "The Furies" ("הפוריות") - להקת רוק לונדונית [1].
• בספר פרסי ג'קסון וגנב הברק מופיעות האריניות ותוקפות את פרסי ג׳קסון בהוראת האדס.
• במשחק האדס האריניות חוסמות את דרכו של השחקן ביציאה מטרטרוס, ועליו לנצח אותן בקרב על מנת להמשיך.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אריניות

• אריניה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

1. Burkert, Walter, 1977 (tr. 1985). Greek Religion (Harvard University Press)‎
2. (464) Megaira In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_465. ISBN 978-3-540-29925-7.
3. (465) Alekto In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_466. ISBN 978-3-540-29925-7.
4. (466) Tisiphone In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_467. ISBN 978-3-540-29925-7.