הרב אריה לייב הכהן פופקא (קרי: פּוּפּקוֹ; ה'תרכ"א, 1861 - כ"ג בכסלו ה'תרצ"ט, 16 בדצמבר 1938) היה בנו הבכור ויד ימינו של החפץ חיים, סייע לו רבות בחיבור ובהפצת ספריו. בשנותיו האחרונות כיהן כרב בעיירה ראדין.
תולדותיו
נולד בראדין, בנם של הרב ישראל מאיר הכהן ("החפץ חיים") ופריידא, שהייתה בתו של אביו החורג של החפץ חיים, שמעון הלוי אפשטיין מראדין. למד אצל אביו, ואצל הרבנים: יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, יוסף זונדל הוטנר מאיישישוק ומאיר יונה מסוויסלוביץ. בשנת תר"מ (1880) נישא ליוכבד רבקה, בת אברהם הלפרין.
במשך שנים רבות היה יד ימינו של אביו וסייע לו בחיבור ובהפצת ספריו. לאחר פטירת החפץ חיים הוציא את הספר "תולדות וקורות חייו של מרן החפץ חיים". הוא עבר להתגורר בראדין וסייע לאחזקתה של ישיבת ראדין. לאחר פטירת רב העיירה הוא התמנה תחתיו.
היה שותף לאגודת הסתרים הציונית "נצח ישראל" בישיבת וולוז'ין. השתתף בוועידה השביעית של הסתדרות המזרחי בפולין (תרצ"ז), ואף היה חבר הנשיאות. נכח בוועידת היסוד של "כנסת רבנים המזרחיים" בוורשה, והיה שותף בניסוח ההחלטות.
בשנת תרצ"ז (1937) הוציא לאור בוורשה את הספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל". זמן קצר לאחר מכן חלה והתאשפז בבית חולים בוורשה. בכ"ג בכסלו תרצ"ט נפטר, והובא לקבורה בבית הקברות בראדין, סמוך לקבר אביו.
צאצאיו
שתיים מבנותיו, גיטל ושושנה, נותרו בברית המועצות והן עלו לישראל בשנת 1978. בתו פרידה (פריידא)[1] עלתה לארץ ישראל בשנת 1932, וכעבור שנה נישאה. החפץ חיים שלח לה מכתב ברכה לנישואיה והתנצל שאינו יכול להשתתף בחתונה בשל חולשתו[2]. כעבור זמן קצר נפטר החפץ חיים, וארבעה חודשים לאחר מכן נולד בנה, ישראל מאיר גודוביץ, (נינו של החפץ חיים) שנקרא על שם החפץ חיים. בן נוסף, בן ציון פופקו, היגר לאנטוורפן, בלגיה ונישא שם לקרוינה ספיר. לזוג נולדו בת ושני בנים, מרים, דניאל ורפאל. הזוג וביתם מרים נשלחו לאושוויץ, שם נספו [1]. שני בניהם של בן ציון וקרוינה, דניאל ורפאל (ניני החפץ חיים), עלו לארץ ישראל בשנת 1949.
ספריו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הקרויה על שם סבתה, אמו של הרב פופקא, אשתו הראשונה של החפץ חיים.
- ^ המכתב נדפס בספר "מכתבי הרב חפץ חיים" שהוציא הרב פופקא.
