ארבע עשרה הנקודות

נשיא ארצות הברית וודרו וילסון

ארבע עשרה הנקודות הוא נאום שנשא נשיא ארצות הברית וודרו וילסון בקונגרס של ארצות הברית ב-8 בינואר 1918, ובו הציג תוכנית בת 14 נקודות להסכם שלום ולבנייה מחודשת של אירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה.

חלק מהנקודות היו ממוקדות, ואחרות היו כלליות יותר וכללו חופש תנועה בימים, חיסול הדיפלומטיה החשאית, פירוק נשק, השבת ריבונות לאדמות כבושות והזכות להגדרה עצמית. הנאום, שנוצר בלי תיאום עם האירופאים, שותפיה של ארצות-הברית לברית, שימש כהשראה וכמפת דרכים לחבר הלאומים. למרות האידיאליזם שבו, הבנייה המחודשת של אירופה בתקופה שלאחר המלחמה בוצעה במידה מוגבלת בלבד. ובכל זאת, סעיף 22 לאמנת היסוד של חבר הלאומים - משטר המנדטים - הניע תהליך אנטי-קולוניאלי שגם אם התמהמה הרי שברבות השנים שינה סדרי עולם, פירק אימפריות והביא אוכלוסיות של מאות מיליונים להגדרה עצמית וביניהן מדינת ישראל.^[1]

ארבע עשרה הנקודות

ארבע עשרה הנקודות כפי שפורטו בנאום הן:

1. כינון ברית של שלום חופשי ופתוח, שלאחריו לא יתקיימו כל מגעים דיפלומטיים חשאיים או הבנות חשאיות וסודיות שאינן עולות בקנה אחד עם הכנות והפתיחות הנדרשות בעיני הציבור.
2. חופש מוחלט לשיט בימים, מחוץ למים הטריטוריאליים של המדינה, בזמני שלום ובזמני מלחמה, פרט למצבים בהם יעלה הצורך לסגור את הימים על מנת להבטיח קיום חוזים בינלאומיים.
3. הסרתם, עד כמה שאפשר, של כל החסמים הכלכליים וקיום מסחר שוויוני בקרב כל המדינות המסכימות לשלום ומתחייבות לשמרו.
4. יינתנו ויתקבלו ערבויות הולמות לפיהן מדינות תצמצמנה את מאגרי הנשק ותחמושת שלהן למינימום האפשרי לצורכי שמירה על הביטחון הלאומי.
5. תיקון חופשי, פתוח וחסר פניות של תביעות קולוניאליות, המתבסס על הקפדה על העיקרון שלפיו בכל השאלות של קביעת ריבונות יינתן משקל שווה לאינטרסים של האוכלוסיות הנוגעות בדבר לעומת תביעותיהן הצודקות של הממשלות שאת זכויותיהן יש לקבוע.
6. פינויים של כל השטחים הרוסיים והסדר של כל השאלות הנוגעות לרוסיה, כך שיובטח שיתוף הפעולה החופשי והטוב ביותר של מדינות העולם האחרות, כדי לאפשר לה באופן מכובד ולא פוגעני להחליט באופן עצמאי כיצד להתפתח באופן פוליטי ומדיני. להבטיח את קבלתה הכנה אל תוך החברה החופשית של האומות במשטר שתבחר לה; וכמו כן, מלבד הכלתה גם מתן כל סיוע שהיא תזדקק לו. היחס שיותאם לרוסיה על ידי אחיותיה המדינות בחודשים הבאים יהיה לאבן בוחן לרצונן הטוב, להבנתן את צרכיה כפי שהוסקו מהאינטרסים שלהן, וכן לאהדה הנבונה והמתחשבת שלהן.
7. העולם כולו יסכים שבלגיה חייבת להיות מפונה ומוחזרת למצבה הקודם, ללא כל ניסיון להגביל את הריבונות ממנה היא נהנית, בדומה לכל שאר המדינות החופשיות. אף צעד יחיד אחר לא ישפיע כמו זה כדי להשיב את האמון ההדדי בין האומות בחוקים שהציבו וקבעו לעצמן לניהול היחסים ביניהן. ללא צעד מרפא זה, כל מבנה החוק הבינלאומי ותקפותו דינם קיום לקוי לנצח.
8. יש לשחרר את כל השטח הצרפתי ולהחזיר את החלקים שפלשו אליהם. יש לתקן את העוולות שנגרמו לצרפת על ידי פרוסיה במלחמת 1871 על אלזס ולורן, ואשר ערערו את השלום העולמי לאורך כמעט חמישים שנה. זאת מתוך שאיפה להבטיח בשנית את השלום לטובת הכול.
9. יש לתקן את החזיתות האיטלקיות לצד הכרה ברורה בגבולות בינלאומיים מוכרים.
10. התושבים של האימפריה האוסטרו-הונגרית, שאת מקומם בין האומות נבקש לראות כמוגן ומובטח, צריכים לקבל את ההזדמנות החופשית ביותר להתפתחות אוטונומית.
11. רומניה, סרביה ומונטנגרו חייבות להתפנות; שטחים שנכבשו יוחזרו; סרביה תזכה לגישה חופשית ובטוחה לים; ויחסי מספר אומות בלקניות זו עם זו יוכרעו על ידי מדיניות ידידותית והתחשבות בגבולות היסטוריים של נאמנות ולאומיות; יינתנו ערבויות בינלאומיות של עצמאות פוליטית וכלכלית, ושל שלמות טריטוריאלית של מספר אומות בלקניות.
12. יש להבטיח לחלק הטורקי של האימפריה העות'מאנית בהווה ריבונות בטוחה, אך שאר הלאומים שנמצאים כעת תחת שלטון טורקי - יש להבטיח להם ביטחון לא מעורער ולא מפוקפק לחיים, ללא פגיעה כלשהי בהזדמנות לפיתוחן האוטונומי, וכן יש לפתוח את הדרדנלים באופן קבוע כמעבר חופשי לספינות ולמסחר של כל המדינות תחת ערבויות בינלאומיות.
13. מדינה פולנית עצמאית צריכה לקום ולכלול בתוכה את כל השטחים בהם יושבות אוכלוסיות שהן ללא ערעור פולניות, ומדינה זו צריכה לזכות לגישה חופשית ובטוחה לים, ועצמאותה הפוליטית והכלכלית תובטח בהסכמים בינלאומיים.
14. יש ליצור ארגון כללי של מדינות תחת הסכמים ספציפיים למטרת הבטחת ערבונות הדדיים של עצמאות פוליטית ואחדות טריטוריאלית לאומות גדולות וקטנות כאחד.

תגובות והשפעה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נאום 14 הנקודות שכנע את גרמניה להיכנע, לאחר שבנות בריתה כבר נכנעו, ובעיקר מכיוון שעותקים של העקרונות פוזרו ממטוסי מדינות ההסכמה על ערי גרמניה, וזו קיוותה שהסכם השלום יבוסס עליהם^{[דרוש מקור]}. גרמניה אכן נכנעה, אך עשתה זאת לפני שנקבעו תנאי הסכם השלום בוורסאי. תנאי ההסכם, שנוסחו בארמון ורסאי, היו שונים מ-14 הנקודות בכמה היבטים. תנאי ההסכם הוגדרו כנקמניים ונוקשים.

מבחינה צבאית הוגבלה גרמניה למאה אלף חיילים, איסור על שימוש במטוסים, טנקים וכדומה, וכמה מן השטחים שלה פורזו. גרמניה נדרשה לשלם פיצויים בסך חמישה מיליארד דולר. בנוסף, ב-1921 נערכה ועדה נוספת שתכליתה לקבוע את סכום הפיצויים הנוספים. מבחינת אשמה, כל האשמה הוטלה אך ורק על גרמניה, שחשה נבגדת ומושפלת.

למרות זאת, חלקים מנאום 14 הנקודות כן הופיעו בחוזה ורסאי, בהם יצירת חבר הלאומים וחלוקת שטחי אוסטרו-הונגריה לאוסטריה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה, ולחלקים שסופחו לרומניה, לברית המועצות ולפולין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארבע עשרה הנקודות בוויקישיתוף

• הטקסט של נאומו של וילסון לקונגרס, המציג את 14 הנקודות
• ארבע עשרה הנקודות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. ואלה תולדות מסורת ומודרנה בעת החדשה בתולדות העמים ובתולדות ישראל, מט"ח, 2014, עמ' 130