נולד בסאלי לאביו רבי אליהו שהיה ראש השוחטים בעיר. בגיל שבע התייתם מאביו, ואחיו הרב יצחק לקח עליו חסות. למד אצל דודו הרב רפאל אנקווה[1] ואצל הרב אפרים פרץ. נשא את אישטרילייא לבית משפחת נאהורי, לימים סחר בבדים ורהיטים, תוך הקדשת מספר שעות ללימוד תורה. לאחר תקופה ממשוכת, פשט את הרגל, ושב ללימודים מלאים בישיבת דודו בכדי להשתלם ברבנות והדיינות.
בשנת ה'תש"א,[2] בעקבות התמנותו של הרב חיים דוד סירירו לאב בית דין מוגאדור, ששימש עד אז כדיין במרקש, התמנה הרב אפרים לדיין שלישי במרקש לצד הרב משה זריהן ורבי מרדכי קורקוס. בשבתו בבית הדין קיבל על עצמו את תפקיד עריכת פסקי הדין. בתקופה זו התיידד במיוחד עם רבי ידידיה מונסונייגו רבה של פאס, ועם הרב שלום משאש.
בשנת ה'תש"ט,[3] הוצע לו לכהן כאב בית הדין ורבה של אוז'דא לאחר פטירתו של רבי שלמה הכהן אצבאן,[4] והלה נעתר לבקשתם חרף הפצרת חביריו הדיינים במרקש להישאר. הוא נימק את עזיבתו משתי סיבות: א. העיר אוז'דא סמוכה לתלמסאן, מקום מושבו של ראש משפחתם רבי אפרים אנקאווא. ב. החיסרון במנהיג רוחני היה גדול יותר באוז'דא מאשר מרקש. באוז'דא תיקן תקנות חדשות לחיזוק הדת ולטובת הקהילה. הרב אפרים כיהן כאב בית הדין של העיר לצד חביריו רבי שלמה הכהן אזאגורי, רבי ציון אבן דנאן,[3] ורבי משה מרצייאנו.[5] כשנפטר הרב דוד הכהן סקאלי בכ"ד אייר תש"ט, נסעו חברי בית הדין לאוראן להשתתף בלווייתו.[3] התכתב בהלכה עם רבי משה עטייא.[6]
בשנת ה'תשט"ו עלה לארץ ישראל. בהגיעו לנמל חיפה רצו שליחי הרבנותוהסוכנות למנותו לרבה של מחוז הגליל, ורצו לשכנו בחצור הגלילית, אולם רבי אפרים סירב, ורצה לגור בירושלים. מיד עם בואו לירושלים, ביקר אצל הרב יצחק נסים, שנתן לו את דירתו האישית שהתגורר בה לפני שהתמנה לראשון לציון. בדירה זו התתגורר רבי אפרים עד לפטירתו.
בשבתו בירושלים, קבע את לימודו בישיבת 'זכור לאברהם' לצד ידידיו הרב יוסף שלוש והרב יעקב הכהן. התיידד גם עם רבי סלמן מוצפי. הרב מרדכי אליהו בהיותו דיין בבאר שבע, היה דן עם רבי אפרים מדי יום שישי בדיוני הלכה של בית הדין.
ישועות אשא - מקבץ מכתביו ובו חידושים על התורה וש"ס, ופסקי דין, ירושלים תשע"ג.
לקריאה נוספת
הקדמה ומבוא לספר 'ישועות אשא' - מאת הרב עמרם חיים אנקאווא, תשע"ג.
הערות שוליים
^ע"פ רשימת כתב ידו של רבי אפרים. ראו הקדמת מכון אהבת שלום לספר 'תועפות רא"ם' עמ' 18.
^מפנקס פסקי הדין של מראכש, עולה שרבי אפרים שלום החל את תפקידו במהלך שנת תש"א. עד לתחילת שנה זו, כיהן רבי חיים דוד סירירו בתפקיד. ראו 'מראקש וחכמיה' חלק א' עמ' 661.
