אפרים צור (פיינשטיין; מאי 1900 – 17 באפריל 1962) היה ראש מועצת מגדל (כיום אשקלון) משנת 1950 עד שנת 1951.[1]
קורות חייו
אפרים צור נולד במאי[2] 1900 בעיר פינסק שברוסיה הלבנה. אביו, אברהם-אשר פיינשטין, היה מורה וציוני פעיל, ציר בקונגרסים של "חובבי ציון" והתנועה הציונית. הילדים זכו לחינוך עברי- ציוני. צור היה פעיל ציוני והקים אגודת דוברי עברית בפינסק. הוא התנדב לצבא האדום בימי המהפכה, וחזר לעירו, שהפכה לחלק מפולין.
בשנת 1922 עלה לארץ ישראל עם קבוצת חלוצים, שייסדה את קבוצת גבת בעמק יזרעאל. הוא היה חבר ב"גדוד העבודה" על שם יוסף טרומפלדור, והתגורר ביישובים רבים עד 1936, אז התיישב בבאר טוביה (באותם ימים - יישוב מבודד בדרום הרחוק). לצד עיסוקו בחקלאות, צור היה פעיל גם בענייני ציבור, בעיקר בנושאי תרבות.
העיירה מגדל נכבשה במסגרת מבצע יואב (1948) על ידי חטיבת גבעתי ב-5 בנובמבר 1948. הוטל משטר צבאי על העיירה, וביולי 1950 כונסה בהנחיית הממשלה מועצה ממונה לניהול העיירה החדשה, שנקראה מגדל-גד (על שם העיר המקראית מגדל-גד). צור התבקש על ידי מפלגתו, מפא"י, לכהן כראש המועצה, ונענה לבקשה זו.[3]
כראש מועצת מגדל
ב-16 ביולי 1950 התכנסה המועצה החדשה, מועצה ממונה (שלא נבחרה בידי התושבים), לישיבתה הראשונה בהרכב הבא:
אפרים צור כיושב הראש; אליעזר רומנובסקי, אליעזר מילרוד, דוד פלדמן, יחיא משה קפח, אברהם יקר ויהודה אבניאלי (גולדשטיין) כנציגי מפא"י. זלמן דידנר ויצחק פולסטר נציגי הפועל המזרחי. מאיר ארזי נציג מפ"ם, אליעזר רובין נציג חירות, עזריאל זמוש נציג משרד הפנים, וטהא רשיד אל-כטיב נציג המגזר הערבי. בישיבות השתתף כמעט תמיד גם קצין המחוז יעקוב ברדיצ'בסקי. לפי פרסום ברשומות מספר 98, מיום ה-2 ביולי 1950, נקראה המליאה "וועדת העירייה מג'דל", ובשם זה פעלו המועצה ומשרדי העירייה.
בישיבה זו נבחרה הנהלה מצומצמת בה היו חברים אפרים צור, עזריאל זמוש ואליעזר רומנובסקי. הישיבה הראשונה הזאת נוהלה על ידי המושל הצבאי, יהושע ורבין, שסיכם את פעילות הוועדה המייעצת שהוא עמד בראשה עד אותה עת. המעשה הראשון של צור כראש העיר, היה לאסוף את העגלונים, שהיו מחוסרי עבודה, ויחד עם כמה פועלים מלשכת העבודה, הם יצאו לפנות את הריסות המבנים, שנפגעו במלחמה. ההריסות שימשו תשתית לסלילת רחוב שלימים נקרא רחוב הרצל.
אפרים צור, שדבק בעקרונות הציונות הסוציאליסטית, ניצב מהיום הראשון מול בעיות מורכבות וקשות: הוא עמד בראש ישוב חדש, שלא היו לו מקורות הכנסה, ומוסדות מסודרים; ישוב, שכמעט כל תושביו היו עולים חדשים מחוסרי כל, שבאו מתרבויות שונות בלא שפה משותפת ביניהם. התושבים סבלו מבעיות בעיות תעסוקה, דיור, בריאות, חינוך ותחבורה. כראש מועצה התמודד גם עם תקציב מועט והגדרה לא ברורה של סמכויות - כשגורמים נוספים כמו מנגנון הממשל הצבאי, הסוכנות היהודית, ואף פעילי מפלגתו של צור, מפא"י, פועלים במקביל לפעילות העירייה ולא תמיד בתיאום אתה.
המאבק המפלגתי על נפשם של העולים החדשים הטביע את חותמו על החיים הציבוריים. צור מצא עצמו כמעט בודד במפלגתו, לא זכה לאמון מפלגתו ולא הוצב בראש הרשימה לבחירות הראשונות, שהתקיימו ב-12 ביוני 1951. בהן נבחר אליעזר מילרוד כראש העיר.[4] צור החליט לפרוש ולשוב למשקו בבאר טוביה.
נפטר בישראל ב-17 באפריל 1962.
הערות שוליים
- ^ ראשי העיר בעבר, באתר עיריית אשקלון
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ אבי ששון, סקר ערכי מורשת, המכללה האקדמית אשקלון - הקרן לחקר מישור החוף, 2008
- ^ נפתלי ארבל, אשקלון 4000 ועוד 40 שנה, העמותה למורשת אשקלון, 1990
