ווסרפוגל נולד בשם פרנסואה ווסרפוגל (בצרפתית: François Wasservogel) בכלא הסמוך למחנה המוות אושוויץ בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. אביו, יוסף צימר, פסנתרן, מתמטיקאי ובנו של הרב שמעון צימר מבוקרשט, נרצח על ידי הנאצים עוד לפני לידתו. אימו, מרים לבית וינגר, עורכת דין יהודייה פולניה, שמרה במהלך מאסרה על זהותה הבדויה כנוצרייה, וכך שרדה. לאחר שחרור אושוויץ עברה אמו לפריז ושם נישאה למשה ווסרפוגל, יהודי מברלין, שהוצג לילד כאביו ונתן לו את שמו.[1] רק ב-1984, כשהייתה על ערש דווי, גילתה לו אמו את זהותו של אביו הביולוגי.
ווסרפוגל גדל הרחק מן הדת היהודית. הוא למד מתמטיקה וכלכלה באוניברסיטה העירונית של פריז, ובהמשך שימש כשליח מטעם ממשלת צרפת לוונצואלה. במקביל השלים דוקטורט בכלכלה. פייר דרייפוס, נשיא חברת רנו, מינה אותו ב-1968 לעוזרו האישי, וב-1969, בגיל 25, לסמנכ"ל, ממונה על המחלקה לפיתוח מוצרים. ווסרפוגל נטל חלק מרכזי בפיתוח המכונית החדשה רנו 5, ובמשך כשנה היה אחראי גם לקבוצת המרוצים של רנו. ב-1977 עזב את רנו, והיה סגן נשיא בחברת באטל, המתמחה באינטגרציה בין תעשיית ההייטק לתעשיית הרכב. ב-1986 מונה לראש מחלקת הרכב בחברת הפלדה 'אוזינור', שהייתה ספקית הפלדה השנייה בגודלה בעולם לתעשיית הרכב.
ווסרפוגל עלה לישראל ב-1996, בעקבות תהליך איטי של חזרה בתשובה שיזמה רעייתו, והחל אחרי מותה של אמו. תחילה התגורר ברעננה, ואחר כך השתקע בבני ברק. במשך שנתיים פעל, במסגרת בנק הפועלים, במימון חברות ישראליות הפועלות בחו"ל. בהמשך מילא תפקידים שונים בתעשיית חלקי הרכב. ב-2005 מונה לנציג חברת רנו לנושא רכש גומלין בישראל.[2]
בדצמבר 2007 השתלב ווסרפוגל, כאחד מנציגיה של רנו, בפרויקט המכונית החשמלית של בטר פלייס, אך כבר במהלך 2008 עזב את הפרויקט והפך לאחד ממבקריו. בראיון ב-2010 אמר: "כמהנדס אני חייב להודות שהיום אנחנו לא יודעים כיצד לאפסן חשמל... כפילוסוף או כאדם דתי, אני מאמין שלעולם לא נצליח לאפסן חשמל".[3]
ב-2009 הצטרף כדירקטור לחברת הסטרטאפ "ניואיצ'" (NewH), העוסקת בפיתוח מנוע הפועל על מימן המאופסן בתמיסת בורו-הידריד. במאי 2010 חתמה החברה על מסמך הבנות עם חברת פיג'ו, ולפיו תשתתף בפיתוח מכוניות המונעות במימן.
