הראובני נולד בעיר נובומוסקובסק שבאוקראינה, כ-30 ק"מ מדניפרופטרובסק כאפרים רובינוביץ'. אביו היה רב. בילדותו למד בתלמוד תורה, אך בילה זמן רב בחצר בית הכנסת ועל ידי כך התחבב עליו עולם הצומח.[3] כשבגר, למד הראובני בישיבה בעיר קרמנצ'וג והוסמך לרבנות. אולם הוא לא כיהן כרב אלא פנה ללימודי בוטניקה באוניברסיטה של נאנסי בצרפת.
בשנת 1919 נשא לאישה את חנה רדובילצקי, מחנכת צעירה שעלתה מרוסיה והשתלמה בחקלאות בגרמניה. ב-1920 עברו בני הזוג להתגורר בשכונת הבוכרים בירושלים. חנה הראובני הייתה פעילה במלחמת השפות וחידשה מילים רבות בשפה העברית בתחומי החקלאות והצומח עוד לפני שחברה לאפרים במחקריו.[4] לזוג נולדו שני ילדים שהמשיכו בדרכם, נגה (בוטנאי, חוקר טבע ומחנך) ואיילת-השחר (חוקרת בתחום היהדות והפולקלור). נגה הראובני ציין כי בכוונה נבחרו שמות כוכבים ולא צמחים כדי לא לכפות על הילדים עיסוק בתחום הבוטניקה.[5]
שיטה וחזון
שיטתם של בני הזוג (שכונו ומכונים עד היום "הראובנים") כורכת בלשנות, ידע והיכרות עם המקורות וקשר עמוק לטבע ולצומח כדי ליצור תמונה כוללת שבה משתלבים הצמחים כמרכיב מוביל וכמפתח להבנה של תופעות במקרא ובהיסטוריה. בה בעת השתמש באותו ידע כדי לזהות את הצומח של ארץ ישראל ברוח ה"בוטניקה התלמודית" של עמנואל לב.
הראובנים יצאו לעבודת שטח, אספו צמחים, זיהו אותם וקראו להם בשמות השאובים מעולם התרבות וההיסטוריה של הארץ, תוך מחקר בלשני והקשרים תרבותיים רחבים. עם זאת, רבים משמות הצמחים שטבעו לא התקבלו על ידי הקהילה המדעית של האוניברסיטה העברית ששאפה לתאר את הצומח של ארץ ישראל בהתאם לטקסונומיה של ליניאוס ולעגן אותה לפי הנוסחאות הלטיניות המקובלות.
בחזונם ראו הראובנים שלושה מפעלים, אנציקלופדיה, מוזיאון וגן. האנציקלופדיה הבוטאנית, "אוצר צמחי ארץ ישראל", הייתה אמורה לכלול את כל צמחי ארץ ישראל, כאשר לכל אחד מהם תיאור בוטאני מדעי וכל הקשריו בתרבות ובהיסטוריה של ארץ ישראל, בדגש על הקשריו המקראיים והקשריו בפולקלור המקומי, ברפואה העממית של הערבים ועוד. עבור האנציקלופדיה יצר בין השנים 1923–1927 הצייר שמואל חרובי (שהיה גם חברם של בני הזוג), סדרה של ציורי צמחים מפורטים, שהיו מדויקים מבחינה מדעית.[6]
המוזיאון לצמחי התנ"ך והספרות התלמודית והפולקלור היהודי והערבי אמור היה להיות הבית בו ירוכזו אוספיהם של הראובנים ובו יתקיים המחקר. עוד בשנת 1918 גיבש הראובני את הצעתו להקמת המוזיאון:
בבואנו אפוא להתיישב בארץ עתידנו, לעבדה ולשמרה, עלינו גם לחקרה, ללמדה ולדעתה. ובראש המדעים העוסקים בחקירת המולדת תופסות בלי ספק תורת האדמה ותורת הצמחים את המקום החשוב ביותר...לחבב את הטבע ואת השדה על החניכים בספקו להם עניין ועונג נעלה המעדן ומטהר הגוף והנפש
— אפרים הראובני, הצעה על יסוד מוזיאום בוטני בירושלים" 1918 בקרוב, ארכיון נאות קדומים [2]
בשנת 1926 הועבר האוסף לאוניברסיטה העברית על מנת להוות בסיס למוזיאון, אך נתקל בקשיים עקב חוסר הנוחות של הקהילה הבוטנית של האוניברסיטה לקלוט את גישתו. הבוטנאים סירבו לממן את המוזיאון והציעו להעבירו למחלקה למדעי היהדות.
גן הנביאים ורז"ל היה אמור להיות גן בוטני שיכלול את כל הצומח של ארץ ישראל בהקשריו לספרות הנביאים והתורה שבעל פה. הצמחים בגן לא נועדו להינטע לפי הקשר הקרקע או האקלים שלהם, כנהוג בגנים בוטניים, אלא בהקשר המקורות. כך תוכננו בגן "מחלקת חבורת הצומח בספרותינו העתיקה", "מחלקת הסמלים" ו"מחלקת הדין", "חלקת שיר השירים", "צמחי ירמיהו ויחזקאל" ו"כרם ישעיהו". במרכז הגן עמדה, לפי התכנון, צופה אל העיר העתיקה, "גבעת המנורה", בראשה מתנוססת המנורה כסמל לאומי בו מתמזגת רוח הנביאים עם עולם הצומח (לפי מחקר של הראובני על הקשר בין המנורה לבין צמח לו קרא "מוריה"[7]). סמוך למנורה תוכנן מקדש בו יתפלל "כל איש כלבבו בחסות סמל האור ושלום העולם".
אם את עצם צלצול דברי הנביאים לא נוכל לשמוע עוד, אבל לראות נוכל מאשר ראו הם ולהריח את אשר הריחו... הבה אפוא ונסדר גן צמחי ספרותנו העתיקה, ונלמד לכתוב בו ולקרוא שם מספר הספרים ושיר השירים באותיות ובצבעים אשר בהם כתוב ספר הספרים ומקור כל השירים.
— "גן הנביאים וחכמי התלמוד", מאת ד"ר אפרים וחנה הראובני, 1925 [3]
הראובנים סייעו ללוחמי הפלמ"ח בשדאות, בלימוד אפשרויות הקיום מצמחיית הבר, וזכו שיסופר צ'יזבט על שמם, "התה של הראובני":
פעם באו כל משפחת הראובני לקורס המ"מים בג'וערה, על מנת ללמד את החבר'ה איך לאפות לחם מקוצים ולעשות סלט מעלים של אקליפטוס. בין יתר הפטנטים הם הביאו שיח, שמו את העלים בתוך קומקום מים ואמרו: "כשזה ירתח, זה יהיה כמו תה."
מכיוון שלא רצו לבזבז זמן עד שהעסק ירתח, לקחו את החבר'ה על מנת להראות להם איך עושים פודינג מכלניות, או משהו דומה לזה. כשראה עופר שכולם הלכו, לקח את הקומקום, החליף את המים, שם בפנים תה, וכדי שלא ירגישו, הכניס גם כמה עלים מהשיח ההוא. כשחזרו החבר'ה וטעמו מן המשקה אמרו בהתפעלות: "זה באמת כמו תה!"
שרה'לה אורן, "גן הנביאים וחכמי התלמוד: חזונם של הראובנים על גן ציוני לאומי", עת-מול 282 (מאי 2023), עמ' 24–28.
שרה אורן, חקר צמחי ארץ ישראל במקורות היהודיים כמרכיב בזהות הלאומית העברית: פועלה ושיטתה של משפחת הראובני, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", המחלקה ללימודי ארץ - ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר - אילן, אדר ב' תשע"א (2010)
^אפרים הראובני מזהה את היבלית המשנאית עם העירית הגדולה כיוון שידוע שמפיקים משורשי העירית משחה לטיפול ביבלות ולכן היא כונתה יבלית; כן ידוע שמהשורש מכינים דבק.
