אפרים אוירבך נולד בשנת 1892 במשפחה יהודית בבלצי (בלץ) שבבסרביה, אז בתחומי האימפריה הרוסית. היה השלישי מבין בני הוריו: אביו, אברהם אלעזר, שוחט ובודק עני, קרוב לחסידי חב"ד, ושמוצאו היה מקישינב, ואשתו, חיה לבית שוחט, בת למשפחה של חסידי חב"ד מבלצי. בית ההורים ברחוב פטרסבורג, היה תמיד מלא אורחים מכל השכבות של החברה היהודית, ביניהם גם מלומדים כמו המשורר יעקב פיכמן, שהתגורר באותו הרחוב, והפך לדמות מופת בקריירה הספרותית העתידית של הצעיר, או הרב פישמן-מימון.[1] אפרים התחנך במוסדות דתיים, אך מגיל 15, בהשפעת אחיו הבכור ומשכילים שפקדו את בית המשפחה התחיל ללמוד רוסית ולרכוש השכלה כללית.
ראשית הקריירה הספרותית
סיפוריו הראשונים, ברוסית, נדפסו כשהיה נער בן 17 .בשנת 1909 פרסם לראשונה גם סיפורי ילדים בעברית בעיתון "בן שחר" של מ. קרינסקי. אחר כך שלח את שיריו הראשונים ביידיש לפרסום בעיתון הווילנאי "זאנגן". באותה תקופה פרסם גם ספורים ביידיש על חיי היהודים בבסרביה, בעיתון "גוט מורגן" באודסה.
לימים מיעט לכתוב בעברית, ועיקר כתיבתו הייתה ביידיש.
עדיין ב-1915 יצא לארצות הברית עקב מחלה, והשתקע בה, בעיקר בניו יורק למשך 50 שנה, כמעט עד סוף ימיו. שנים רבות היה מורה, עורך, עיתונאי, משורר וסופר ילדים ביידיש בארצות הברית. היה נשיאפא"ן היהודי בניו יורק. בארצות הברית פרסם ספרי ילדים, אגדות, עיבודים לסיפורי התנ"ך, וזכרונות מימי גדוד נהגי הפרדות בגליפולי. כתב על חיי היומיום של הילדים בשירים משוכללים ביידיש, שזיכו אותו בפרסים ספרותיים. עבד בעיתונים ביידיש, בעיקר ב"טאָג מאָרגען זשורנאל" (טוג מורגן ג'ורנל). שמר כל הזמן על עניין במתרחש בארץ ישראל ואף כיהן כיושב ראש "הליגה לזכויות היידיש בארץ ישראל".
בשנת 1927 ערך טיול לארץ ישראל ולאירופה. הוא ביקר בעיר הולדתו, שהפכה אז לחלק מרומניה ובברית המועצות, בין היתר בעיר אודסה. השינויים בחיי היהודים במקומות שהכיר בילדותו, במיוחד ציד המכשפות המשטרתי תחת השלטון הבורגני הרומני ודיכוי התרבות היהודית "ארץ הסוציאליזם" גרמו לו לאכזבה רבה.
לדברי שארל דובזינסקי (אנ'), "שירתו מזכירה, בסגנון בוקולי ואגדתי, את האווירה הפסטורלית של החיים של פעם בבסרביה".[2]
כמה משיריו הולחנו, כמו "איך בין נישט קיין כהן, איך בין נישט קיין לוי" שהושר על ידי החזן לייב גלנץ ב-1942. אפרים אוירבך תרגם ליידיש יצירות מן הספרות הרוסית כמו "שולמית" מאת קופרין, את "שנים עשר" מאת אלכסנדר בלוק ואחרות. הוא ערך לקסיקון של הספרות היידיש החדשה" (1969).
בשנת תשכ"ג זכה בפרס פיכמן לספרות, המוענק מטעם האיגוד העולמי של יהודי בסרביה.[3]
קריה לבנה: ווייסע שטאט. המשורר ויצירתו; התרגום העברי: אליהו מייטוס, לייב קופרשטיין; רישומים: אבא פניכל, תל אביב: ספריה י"ל פרץ (ואגוד יוצאי בסרביה בישראל), תש"ך 1960. (שירים: עברית ויידיש, עמוד מול עמוד)
^Le miroir d’un peuple: anthologie de la poésie yidich, 1870-1970; textes choisis, traduits, et présentes par Charles Dobzynski; postface de Shlomo Beilis, Paris: Gallimard, 1971, p. 204.