ביום האסון יצאו כמה מחניכי החווה, לאחר תום לימודיהם, לקטוף כלניות בשטח שבין החווה והגבול. הם מצאו חפץ מתכתי שסברו שהוא נראה כפרימוס ונטלו אותו עמם בחזרה לחווה. הנערים הכניסו את החפץ למטבח החווה. אחת מעובדות המטבח חשדה בחפץ והזעיקה למקום מדריך של החווה, שהיה קצין לשעבר בצה"ל.
המדריך הרחיק את המוקש לשטח הפתוח, כמאה מטר מחדר האוכל של החווה. שם ירה לעברו ארבע יריות מאקדח שהיה ברשותו במטרה לפוצצו, אך המוקש לא התפוצץ. המדריך החל ללכת חזרה לחווה, ואז הרים אחד מהנערים שנמצאו במקום את המוקש והשליך אותו אל סלעים בשטח. כתוצאה מכך התפוצץ המוקש.
עקב ההתפוצצות והרסיסים שהמטירה נפגעו המדריך ועמו 17 מהנערים שנמצאו בקרבת המוקש. שניים מהנערים נהרגו במקום. רוב הפצועים נפצעו פצעים קשים.
האסון אירע בשעה 17:30. קול ההתפוצצות נשמע למרחוק וענן עשן היתמר מעל מקום האסון. במקום נראה מחזה קשה וקמה מהומה.
הטרגדיה שאירעה הסלימה לאחר ששלושה מהפצועים מתו מפצעיהם ביום האסון ועוד שניים מתו בימים הבאים. הנערים שנהרגו הובאו לקבורה בבית הקברות בשיח באדר בירושלים. אנדרטה הוקמה לזכרם, והם הוכרו לימים כחללי פעולת איבה.
חקירת האסון
משקיפי האו"ם החלו לחקור ראשונים את האסון. לאחריהם חקרה אותו משטרת ישראל באמצעות ועדת בדיקה שהוקמה ובה שלושה קצינים. מסקנות הוועדה הוגשו לכנסת ב-20 במרץ. הוועדה מצאה כי המוקש היה מדגם ששימש את צה"ל ומשקלו היה חמישה קילוגרם. היא קבעה שהחניכים שהביאו את המוקש אל החווה נהגו בחוסר זהירות, שכן הוזהרו מפני הימצאות מוקשים בשטח. כמו כן קבעה כי המדריך שטיפל במוקש התרשל כאשר לא הרחיק ממנו את החניכים.
