|
|
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מ פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
|
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
אנתוני "טוני" דה מלו (אנגלית: Anthony "Tony" de Mello; 4 בספטמבר 1931 - 2 ביוני 1987) היה כומר ישועי הודי, סופר ומדריך רוחני, ניסה לגשר בין הגישה הדתית המסורתית ובין הבנה רוחנית אותנטית.
ביוגרפיה
אנתוני דה מלו נולד למשפחה נוצרית ממומבאי, גואה בהודו. בגיל 16 הצטרף למסדר הישועים ובגיל 30 הוסמך ככומר. הוכשר גם כמטפל פסיכולוגי, ועד תחילת שנות השבעים פעל כפסיכותרפיסט. במהלך השנים גרס שלא הפסיכותרפיה ולא התרגול הרוחני הישועי מובילים לשינוי עמוק ורדיקלי.
בנעוריו תרגל את התרגול הרוחני של לויולה אותו למד בספרד. לישועים תרגולת רוחנית שנוצרה על ידי מייסד המסדר, איגנטיוס מלויולה, וכל סטייה ממנה מהווה עברה חמורה. התהליך שעבר היה ממושך וכואב, כשהוא מנסה להתגבר על מגבלות הדוקטרינה הנוצרית על ידי שימוש בכלים פסיכולוגיים.
בבגרותו העריץ את דרכו ואישיותו של גאנדי, אחר כך הושפע על ידי ברטראנד ראסל שהקסים אותו ביושר החשוף שלו, לאחר מכן הושפע מג'ידו קרישנמורטי, שנקט בדרך של "מודעות לא-מותנית ולא-בררנית". בניגוד לקרישנמורטי, שעם מעלותיו הרבות לא ניתן למנות חוש הומור מפותח, דה מלו היה תמיד עם חצי חיוך ממזרי, ולא בחל בשום אמצעי כדי להביא את מאזיניו לחיוך וצחוק.
טוני דה מלו נפטר ביו יורק בשנת 1987 בגיל 56, יום לאחר שנחת בארצות הברית לסיור הרצאות.
11 שנה לאחר מותו, פרסם הקרדינל רצינגר (לימים האפיפיור בנדיקטוס ה-16) הודעה בשם מועצת הוותיקן לדוקטרינה ואמונה, ובה הוקעו ספריו של הכומר הישועי המנוח אנתוני דה-מלו כמסוכנים לאמונה. ההוקעה הופסקה לאחר זמן, תוך הוספת ההערה הבאה:
- "ספרי האב דה-מלו נכתבו בקונטקסט רב-דתי, כדי לסייע למאמיני דתות אחרות, אגנוסטיים ואתאיסטים בחיפושם הרוחני, ולא נועדו על ידי המחבר לשמש כספרי הדרכה לקתולים המאמינים באדיקות בדוקטרינה או הדוגמה הנוצרית."
גישתו להארה
כמו קרינשמורטי, הדגיש דה-מלו את חוסר התוחלת במאמצים כדרך לשחרור. בכנסייה הקתולית, שבה מאמץ שווה לעבודה רוחנית, לא התקבלו הדברים בהבנה יתרה. לדבריו, הארה הרוחנית לא דורשת מאמץ. ליתר דיוק, היא מגיעה למרות המאמצים שלנו.
הנה קטע מדבריו בנושא:
- כששאלו אותו על ההארה שלו עצמו, המורה סירב תמיד לדבר, גם כשניסו התלמידים למשוך אותו בלשון. כל מה שידעו היה מה שאמר פעם המורה לבנו הצעיר, ששאל אותו איך הרגיש כשהגיע להארה. התשובה הייתה - "כמו טיפש".
- כששאל אותו הנער מדוע, ענה המורה "ובכן, בני, תיאר לעצמך שאתה מתאמץ לפרוץ לבית, מטפס על המרזב ומנפץ חלון בקומה שנייה – וכשאתה יורד למטה אתה רואה שהדלת הייתה פתוחה כל הזמן".
הוא התחיל להצביע על כך שכל הנוסחאות והשיטות, הדתיות, התאולוגיות והרוחניות הן לא יותר מאשר נוסחאות, מושגים אינטלקטואליים, מוצרים של המוח האנושי, שלא מסוגל לחשוב אלא במונחים דואליים.
הייתה לו כריזמה כובשת, הוא הקסים בקלות ושכנע את שומעיו להשתתף בקורסים של ויפאסנה, כשהמקור הבודהיסטי של הטכניקה לא הפריע לו, כל עוד התוצאות היו שחרור מדעות קדומות ומדוגמות.
כשנשאל, האם שימוש בשיטות מסורתיות, למשל כאלה שהומלצו על ידי אבות הכנסייה, הן רוחניות, ענה שמה שלא עובד איננו רוחניות. "שמיכה מפסיקה להיות שמיכה ברגע שהיא לא מחממת אותך".
כשנשאל האם רוחניות היא דבר שמשתנה, אמר:
- "אנשים משתנים וצורכיהם משתנים, כך שמה שהיה פעם רוחניות איננו בהכרח רוחניות היום. מה שנקרא כרגיל בשם רוחניות הוא רק תיעוד של שיטות שהיו אפקטיביות בעבר".
- ומה היא רוחניות? "מה שמצליח להביא אדם לטרנספורמציה פנימית"
- כמו כן אמר: "אם אתה יכול ליהנות בלי רגש אשמה, ולהתנזר בצורה לא כפייתית, אתה חופשי"
יחסו לנצרות
כבר בתחילת דרכו כמנחה סדנאות, נהג להתבדח על המחלוקות הפנימיות בנצרות, הוא נהג לספר את הבדיחה הבאה:
- ישו אמר שטרם ראה משחק כדורגל, אז לקחנו אותו. היה משחק סוער בין קבוצת "החובטים" הפרוטסטנטים לבין נבחרת ה"הצלבנים" הקתולים. הצלבנים הבקיעו, וישו הריע בהתלהבות והעיף את הכובע באוויר. ואז הבקיעו החובטים וישו קפץ בהתרגשות והעיף את הכובע באוויר.
איש שישב מאחורינו נגע לו בכתף ושאל אותו: "לאיזה צד אתה מריע, ידידי היקר?"
"אני?" שאל ישו, שלא הצליח להסתיר את התלהבותו מהמשחק "או! אני לא בעד שום קבוצה. באתי רק ליהנות מהמשחק"
השואל פנה ליושב לצידו ופלט "המממ... אתאיסט!"
בתחילה הגדיר את הסדנאות שלו כ"לימוד דרכים יעילות יותר לתפילה נוצרית" ובהן הגניב מדיטציית ויפסנה בודהיסטית. הספר הראשון שפרסם, "סדהנא" הוא אוסף תרגילים רוחניים במסורת הנוצרית. הספר השני ורוב הבאים אחריו בנויים מאוספי סיפורים, ממקורות הינדיים, בודהיסטיים, נוצריים, חסידיים, סופיים, סיניים וסיפורי זן. הסיפורים משמשים כסיפורי הוראה, בדומה לספרי הסיפורים הסופיים של אידריס שאח, או הספר "אור הגנוז" של בובר, ושאר ספרי המעשיות החסידיים. טוני יעץ לקרוא את ספריו כמו שקוראים ספר רפואי: "כשאתה בודק אם יש לך אחד מהתסמינים המתוארים" ולא כמו שקוראים ספר פסיכולוגיה: "כשאתה חושב לאיזה מן הטיפוסים המתוארים דומים החברים שלך ".
פתיחה אופיינית של סמינר שלו: (מתוך הספר Awareness)
רוחניות משמעה התעוררות.
רוב האנשים, גם אם אינם יודעים זאת, חיים רדומים. הם נולדים רדומים, חיים תוך שינה, מתחתנים תוך שינה, יולדים ילדים בשנתם, והולכים לעולמם ישנים. הם אף פעם לא מבינים את החמדה והיופי הקיימים בדבר הזה שנקרא בפינו הקיום האנושי. אתם יודעים – כל המיסטיקנים – קתוליים, נוצרים, לא נוצרים, מאיזו השקפה שהגיעו, לא תלות בדתם – תמימי דעים בנושא אחד: הכל בסדר, הכל בסדר גמור. למרות שהעולם בבלגן אדיר, הכל בסדר גמור. פרדוקס משונה, אמת ויציב. אבל, באופן טראגי, רוב האנשים מעולם לא הצליחו לראות שהכל בסדר, כי הם רדומים. יש להם סיוטי לילה.
בשנה שעברה שמעתי בטלוויזיה הספרדית סיפור על אדון אחד שנוקש על הדלת של הבן שלו. "חיימה", הוא אומר "תתעורר!". חיימה עונה "אני לא רוצה לקום, פאפא". האבא צועק :"קום, אתה צריך ללכת לבית-ספר". "חיימה עונה: "אני לא רוצה ללכת לבית ספר". "למה לא?" שואל האבא. "שלוש סיבות" עונה חיימה. "ראשית, בגלל שזה כל כך משעמם; שנית, הילדים עושים ממני צחוק; ושלישית, אני שונא את בית הספר". ואבא עונה: "טוב, אני אתן לך שלוש סיבות למה אתה כן צריך ללכת לבית-ספר. ראשית, כי זאת חובתך; שנית, כי אתה בן ארבעים וחמש; ושלישית, כי אתה המנהל."
תתעוררו! תתעוררו! אתם מבוגרים. אתם גדולים מכדי להיות רדומים. תתעוררו! תפסיקו לשחק בצעצועים שלכם.
רוב האנשים אומרים לך שהם רוצים לצאת מגן הילדים, אבל אל תאמין להם. אל תאמין להם! כל מה שהם רוצים זה לתקן את הצעצועים המקולקלים שלהם. "תחזיר לי את אשתי. תחזיר לי את המשרה שלי. תחזיר לי את הכסף שלי. תחזיר לי את שמי הטוב, את ההצלחה שהייתה לי". זה מה שהם רוצים. הם רוצים שיחליפו להם את הצעצועים. זה הכל. גם הטובים שבפסיכולוגים יאמרו לך, שאנשים לא באמת רוצים להתרפא. הם רוצים הקלה; ריפוי הוא כואב.
לא נעים להתעורר, אתם יודעים. טוב ונוח במיטה. מעצבן להתעורר. זו הסיבה שגורו חכם לא מנסה להעיר את האנשים. אני מקווה שאהיה כאן מספיק חכם ו אם אתם ישנים לא אנסה בכלל להעיר אתכם. זה ממש לא העסק שלי. אפילו אם אומר לכם לפעמים: "תתעוררו!"
העסק שלי הוא להתעסק בשלי, לרקוד את הריקוד שלי. אם תפיקו מכך רווח, מה טוב; אם לא, מה חבל! כמו שאומר הפתגם הערבי: "הגשם הוא אותו גשם; אבל בטרשים הוא גורם לקוצים לצמוח ובגנים הוא גורם לפרחים ללבלב".
מספריו (באנגלית)
- Wake Up! Spirituality for Today, 90 minutes of talks given before a live audience.
- The Song of the Bird, 1984. ISBN 978-0385-19615-4
- Sadhana: A Way to God, 1984. ISBN 978-0385-19614-7
- Wellsprings, 1986. ISBN 978-0-385-19617-8
- One Minute Wisdom, 1988. ISBN 978-0-385-24290-5
- Awareness, 1990. ISBN 978-0385-24937-9
- Taking Flight, 1990. ISBN 9780385413718
- The Way to Love, 1992. ISBN 978-0385-24939-3
- The Heart Of The Enlightened, 1994. ISBN 978-0-517-11474-2
- Awakening, 2003. ISBN 978-0385-50995-4
- Contact with God, 2003. ISBN 978-0385-50994-7
- One Minute Nonsense
- The Prayer of the Frog Vol. 1 & Vol. 2. In the English printing, these are titled "Taking Flight" and "The Heart of the Englightened."
- Praying Naked: The Spirituality of Anthony de Mello (by J. Francis Stroud, S.J.),
קישורים חיצוניים
- באנגלית
- בעברית
