גיזאן נולד בעיירה מזייר (Mézières) בקנטון וו, באזור דובר הצרפתית שבמערב שווייץ. בגיל 20 התגייס לצבא ארצו, הוסמך לקצין והוצב בחיל התותחנים. הוא התקדם בתפקידיו ובשנת 1920 הועלה לדרגת קולונל.
גיזאן, כמו רבים מקציני צבא שווייץ בתקופתו, הצטרף לפדרציה הפטריוטית השווייצרית (Schweizerischer Vaterländischer Verband - SVV), ארגון ימין שנטה לאנטישמיות ולפרו-נאציזם.
מלחמת העולם השנייה
ב-28 באוגוסט1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, החליטה אספת הברית של שווייץ לבחור בגנרל. על פי חוקת שווייץ דרגה זו הייתה שמורה למינויים בעתות חירום ומלחמה בלבד. כעבור יומיים בחרה אספת הברית המאוחדת (שני בתי אספת הברית בשבתם יחד) בגיזאן בן ה-65 לגנרל - האדם הרביעי בלבד בתולדות שווייץ שהועלה לדרגה זו.
לגיזאן ניתנה המשימה להגן על עצמאותה של שווייץ ולשמור על שלמותה הטריטוריאלית. משימתו הייתה קשה: שווייץ הייתה מכותרת משלושה עברים על ידי גרמניה ובעלת בריתה איטליה, ומצבה עוד החמיר לאחר תבוסת צרפת לפני גרמניה באביב 1940. צבא שווייץ כולל חיילי מילואים מנה אמנם כ-430,000 איש, אך חימושו נפל בהרבה מזה של צבא גרמניה.
ממשלת שווייץ, שהיו בה תומכים לצרפת מזה ולגרמניה מזה, נטתה למדיניות של נייטרליות ללא נטילת סיכונים. גיזאן לעומת זאת אימץ עמדה שדגלה בנכונות להתנגדות נחושה לפלישה גרמנית.
ב-25 ביולי 1940, לאחר תום המערכה על צרפת, נערך כינוס של כל קציני צבא שווייץ באחו ריטלי (Rütli) שעל שפת אגם לוצרן. היה זה אתר פטריוטי לאומי שווייצרי, שבו נערכה שבועת ריטלי
המיתית שהביאה להקמת הקונפדרציה השווייצרית הישנה בשנת 1307. גיזאן פנה בנאום היסטורי אל קציניו, אשר הכה גלים גם בקרב הציבור הרחב בשווייץ. הוא הבהיר כי שווייץ תשיב מלחמה לפלישה גרמנית לשטחה בכל אמצעי שיעמוד לרשותה וכי לא תסכים להיכנע.
גיזאן פיתח את תוכנית המבצר הלאומי (Schweizer Reduit). לפיה במקרה של פלישה גרמנית לשטח שווייץ ייסוג צבא שווייץ כבר בשלב מוקדם להרי האלפים המתמשכים לאורך מרכז המדינה, יתבצר בהם ויתמיד בהתנגדותו במשך זמן רב ככל האפשר, בין השאר באמצעות מלחמת גרילה מאחורי קווי הגרמנים המתקדמים בעזרת האוכלוסייה האזרחית השווייצרית. התגוננות בהרי האלפים השווייצריים הייתה גם קוטעת את קווי התחבורה בין גרמניה לבין איטליה שעברו דרכם. מטרתו האסטרטגית של גיזאן הייתה להרתיע את גרמניה כליל מפלישה לשווייץ על ידי האיום לגרום לה למלחמה ממושכת ולאבדות כבדות. אסטרטגיה זו הוכיחה את עצמה, שכן הגם שגרמניה הכינה תוכנית לפלישה לשווייץ (מבצע טננבאום), היא מעולם לא מימשה אותה.
ב-20 באוגוסט1945 פרש גיזאן מתפקידו כמפקד צבא שווייץ, לאחר שמילא את המשימה שהוטלה עליו.
בזכות הנהגתו בימי המלחמה ורוח ההתנגדות שהפיח בצבא ובאזרחים היה גיזאן לגיבור לאומי בארצו. לאחר מותו ב-1960 השתתפו 300,000 איש במצעד ההלוויה שלו ברחובות לוזאן. הוא נקבר בעיירה פויי (Pully) הסמוכה.
ביתו של גיזאן בפויי משמש כיום את מרכז גנרל גיזאן. אחדים מחדרי הבית שומרו ומשמשים כמוזיאון.
פסלים של גיזאן הוקמו בערים ויישובים רבים בשווייץ. הראשון שבהם נחנך בלוזאן ב-27 במאי1967 בנוכחות קהל של 70 אלף איש. במקומות רבים אחרים נקראו על שמו רחובות, כיכרות ורציפים על גדות אגמים.
