אנדרטת העבדות (באנגלית: Slavery Memorial) היא פסל המהווה אנדרטת זיכרון, בקמפוס של אוניברסיטת בראון, בפרובידנס שבארצות הברית, לעוול שנעשה לאמריקאים ממוצא אפריקאי, ומכירה בקשרים של האוניברסיטה במאה ה-18 לסחר העבדים האטלנטי. הפסל תוכנן על ידי הפסל מרטין פורייר ונחנך בשנת 2014. האנדרטה עומדת בחזית הירוקה של הכניסה לאוניברסיטה.[1][2]
תיאור
אנדרטת העבדות, בנויה מברזל יצוק, מתארת כדור ברזל יצוק ושרשרת קבורים חלקית מתחת לאדמה; החוליה השלישית של השרשרת שבורה לשניים.[3][4][5]
על לוח גרניט בחזית האנדרטה נכתב:
This memorial recognizes Brown University’s connection to the trans-Atlantic slave trade and the work of Africans and African-Americans, enslaved and free, who helped build our university, Rhode Island, and the nation.
In 2003 Brown President Ruth J. Simmons initiated a study of this aspect of the university’s history. In the eighteenth century slavery permeated every aspect of social and economic life in Rhode Island. Rhode Islanders dominated the North American share of the African slave trade, launching over a thousand slaving voyages in the century before the abolition of the trade in 1808, and scores of illegal voyages thereafter.
Brown University was a beneficiary of this trade.
ובתרגום:
"אנדרטה זו מכירה בקשר של אוניברסיטת בראון לסחר העבדים הטרנס-אטלנטי ולעבודתם של אמריקאים ממוצא אפריקאי, משועבדים וחופשיים, שעזרו לבנות את האוניברסיטה שלנו, את רוד איילנד ואת האומה."
בשנת 2003 נשיאת בראון רות ג'יי סימונס יזמה מחקר על היבט זה של ההיסטוריה של האוניברסיטה. במאה השמונה עשרה חילחלה העבדות לכל היבט של החיים החברתיים והכלכליים ברוד איילנד. תושבי רוד איילנד שלטו בחלק הצפון אמריקאי של סחר העבדים האפריקאי, קיימו למעלה מאלף מסעות עבדות במאה שלפני ביטול הסחר ב-1808, ועשרות מסעות בלתי חוקיים לאחר מכן.
מראשית המאה ה-17, ועד המאה ה-19, שנת 1865, ועוד קודם לכן בשלוש עשרה המושבות, הייתה העבדות מוסד חוקי, שבו בעלי עבדים קנו ומכרו בני אדם כסחורה. לבני האדם שנמכרו כעבדים לא היו זכויות אדם כלל והם לא הוכרו כבני אדם שווים. הם נדרשו לעבוד ללא תנאי ובעבודה קשה, בכפייה מבלי לקבל כל תמורה, והיו חשופים לאלימות, אונס, השפלה, וסכנה לחייהם אם ירצו להימלט.
כאשר היו מחוץ למתחם המותר להם לעבודה או למגורים, הם נאזקו בשלשלאות, לא קיבלו בגדים (לעיתים לבשו את אותו בגד כל חייהם) ונאסר עליהם לנעול נעליים. לעיתים לא קיבלו באופן מסודר מזון או שתייה, לעיתים לא טופלו רפואית כשנזקקו לכך, ונדרשו בכל אותו זמן לעבוד עבודה פיזית קשה. אם סירבו או לא צייתו, הוכו קשות. לא הייתה קיימת כל הגנה חוקית על זכויות העבדים. יחסי הכוח השחיתו בעלי עבדים לבנים רבים. אדונים ומפקחים הנהיגו לרוב עונשים פיזיים כדי לכפות עליהם את רצונם. עבדים היו נענשים בהצלפת שוט, כבילה, תלייה, הכאה, כליאה ועוד. העונשים לרוב נחשבו כתגובה לאי-ציות או הפרה של חוק, אך לעיתים התעללות פיזית נעשתה רק על מנת לבסס את מרותו ושליטתו של האדון או המפקח על העבדים. במושבת פרובידנס לא היו לרוב שטחי חקלאות שהצדיקו החזקת עבדים. ועם זאת, עבדים אולצו בכפייה לשמש כפועלי בניין ובעבודות נוספות. ובנוסף, הסחר בעבדים נהג גם במושבות אלה עד תחילת המאה ה-19.
היסטוריה של בניית האנדרטה
ב-2003, יזמה נשיאת אוניברסיטת בראון דאז, רות סימונס, ועדת היגוי שתחקור את קשרי האוניברסיטה במאה ה-18 לעבדות בארצות הברית. באוקטובר 2006 פרסמה הוועדה דו"ח המתעד את ממצאיה.[6][7] בהמשך הוקמה ועדה שנדרשה להמליץ כיצד למלא בצורה הטובה ביותר את המלצת הדו"ח ליצור "אתר חי של זיכרון".[8] הוועדה בחנה מספר אנדרטאות קיימות, כולל האנדרטה לזכויות האזרח, האנדרטה הלאומית של שטח הקבורה האפריקני, והאנדרטה לביטול העבדות.[9] בשנת 2012, הצביע הגוף המנהל של האוניברסיטה פה אחד להעניק למרטין פורייר את המנדט לעצב אנדרטה פיסולית בקמפוס של אוניברסיטת בראון.[2]
האוניברסיטה שקלה במקור להציב את האנדרטה בעיר עצמה, בסמוך לקמפוס הרפואי של בראון שתוכנן אז.[10] בסופו של דבר נבחר מיקום האנדרטה בחזית הירוקה של הקמפוס הראשי של אוניברסיטת בראון בהתחשב הן במיקומה הנראה לעין, והן בקרבה לאולם הראשי של האוניברסיטה, שנבנה בפועל על ידי עבדים.[1]
