ממשלה אוסטרית שהוקמה תחת שלטון הכיבוש פתחה במגעים עם בעלות הברית בניסיון להגיע להסכם על החזרת עצמאות המדינה, אך הניסיון לא צלח משום שבעלות הברית רצו להגיע תחילה להסכם שלום עם גרמניה וראשית המלחמה הקרה הכבידה על המשא ומתן עוד יותר. האווירה בין הצדדים למשא ומתן השתפרה לאחר מות מנהיג ברית המועצות יוסיף סטלין ב-1953, ובראשית 1955 הושגה פריצת דרך שאיפשרה את קבלת ההסכם.
ההסכם
ההסכם ששמו הרשמי הוא אמנה להקמתה מחדש של אוסטריה עצמאית ודמוקרטית (Treaty for the re-establishment of an independent and democratic Austria) נחתם בארמון בלוודר בווינה. החותמים על ההסכם היו שרי החוץ של חמש המדינות בעלות ההסכם וכן הנציבים הצבאיים של ארבעת אזורי הכיבוש במדינה.
ההסכם השיב את עצמאותה של אוסטריה על בסיס הצהרת מוסקבה מ-1943, שבה הצהירו בעלות הברית כי הן רואות את סיפוחה של אוסטריה לגרמניה כבטל מעיקרו. גבולות אוסטריה נקבעו כפי שהיו ב-1 בינואר1938. ההסכם קבע עוד כי ייאסר סיפוח של אוסטריה לגרמניה בעתיד.
ההסכם כולל תשעה חלקים, ובהם הוראות פוליטיות וטריטוריאליות, הוראות בענייני צבא ותעבורה אווירית, פיצויים, ענייני בעלות ומשפט, יחסים כלכליים, כללי הכרעה בסכסוכים ונושאים נוספים. הוא דן בפירוט בזכויות המיעוטים הסלובנים והקרואטים במדינה. הקמת ארגונים נאצים ופשיסטים במדינה נאסרה.
ברית המועצות דרשה שאוסטריה תכריז על נייטרליות על מנת להבטיח שהמדינה לא תצטרף לארגון נאט"ו לאחר נסיגת הצבא הסובייטי ממנה. הצהרת נייטרליות לא נכללה בהסכם עצמו. עם זאת, הפרלמנט האוסטרי הכריז על נייטרליות ב-26 באוקטובר 1955, יום אחד לאחר שהסתיים פינוי כוחות בעלות הברית מהמדינה בהתאם להוראות ההסכם.
