ציור קיר ברח' שמשמעות שמו "רחוב החתול הדג" (Rue du Chat-qui-Pêche) בפריז, הציור מתייחס לשם הרחוב ולחלל בו הוא ממוקם
אמנות רחוב היא אמנות חזותית שנוצרת במקומות ציבוריים לצורך נראות ציבורית. היא נקשרת למונחים "אמנות עצמאית", "פוסט-גרפיטי", "נאו-גרפיטי" ואומנות גרילה (אנ').
אמנות הרחוב התפתחה מהצורות המוקדמות של גרפיטי מתריס לצורה מסחרית יותר של אמנות. אחד ההבדלים העיקריים נעוץ במסרים. אמנות רחוב נועדה לרוב לעורר מחשבה ולא דחייה בקרב הקהל הרחב באמצעות הפיכת מטרתה ברורה יותר מזו של גרפיטי. נושא ההרשאה הוא אחד השנויים המרכזיים באמנות הרחוב, שכן גרפיטי נעשה בדרך כלל באופן בלתי חוקי, ואילו אמנות רחוב יכולה כיום להיות תוצר של הסכם, או אפילו לפעמים הזמנה תמורת תשלום. עם זאת, היא נותרה שונה מאמנות מסורתית הנחשפת במרחבים ציבוריים על ידי השימוש המפורש שלה בחלל האמור בשלב היצירה.
אמני רחוב מאתגרים את תפיסת האמנות המסורתית על ידי הצבת יצירות בהקשרים שאינם אמנותיים. הם אינם מבקשים לשנות את הגדרת יצירת האמנות, אלא לבחון את הסביבה הקיימת בשפה שלה. הם מבקשים לתקשר עם הצופים בנושאים חברתיים רלוונטיים באמצעות אמנותם, בדרך בה הם מודעים לערכים האסתטיים מבלי להיות כבולים על ידם[1]. ג'ון פקנר מגדיר את אמנות הרחוב ככל אמנות שאינה גרפיטי[2].
גרפיטי אומץ, בין היתר, כשיטת פרסום. הדבר אף הוביל במקרים מסוימים לעבודה של אמני הגרפיטי עם חוזה מול תאגידים[4] התווית "אמנות רחוב" לרוב מאומצת על ידי אמנים המבקשים לשמור על עבודתם לא מסונפת תחת תאגיד או חברה כלשהי, וכך להשאירה פוליטית. אמני רחוב אלה יוצרים במרחב הציבורי ללא אישור רשמי. מסיבות אלה אמנות הרחוב נחשבת לעיתים ל"פוסט גרפיטי" וגם ל"ניאו גרפיטי"[5]. ניתן למצוא אותה ברחבי עולם ומעצבי רחוב נוסעים לעיתים קרובות למדינות אחרות כדי להפיץ את העיצובים שלהם.
רקע
אמנות רחוב היא אמנות המוצגת בפומבי במרחב הציבורי על מבנים, ברחובות, ברכבות ובשטחים אחרים החשופים לציבור. במקרים רבים זו צורה של אמנות גרילה, שנועדה להצהיר אמירה אישית על החברה שבתוכה חי האמן. אמנות הרחוב התפתחה והשתנתה מיצירת גרפיטי שנתפס בתחילה כוונדליזם לאמנות "מבויתת" יותר שזוכה בחלקה להכרה ממסדית, דרכה אמנים פועלים כדי להעביר מסרים, או סתם איכות דקורטיבית לקהל.
חלק מהאמנים הפעילים בתחום כגון בנקסי עושים שימוש ב"וונדליזם חכם" כדרך להעלות את המודעות לנושאים חברתיים ופוליטיים, בעוד שאמנים אחרים עושים שימוש במרחב העירוני כהזדמנות להציג יצירות אמנות אישיות. יצירת אמנות בפורמט המנצל את המרחב הציבורי מאפשרת לאמנים שאחרת לא היו נחשפים - להגיע לקהל רחב הרבה יותר ממה שעולם האמנות הממוסד או גלריות מאפשרים.
טכניקות
בעוד שאמני גרפיטי מסורתיים השתמשו בעיקר בצבעי ספריי בצורה חופשית להפקת עבודתם, "אמנות רחוב" כיום כוללת מדיות רבות אחרות, כגון אמנות לד (אנ') (תאורה), פסיפס, ציור תוך שימוש בשבלונות (אנ'), אמנות מדבקות (אנ'), גרפיטי הפוך (אנ'), "פסלים נעולים" (אנ'), הדבקת דבק קמח (אנ'), ציורים על דיקט (Woodblock Graffiti), עצים סרוגים (אנ') ואיזון סלעים (אנ').
גם צורות מדיה חדשות כמו הקרנות וידאו על בניינים גדולים הן כלי פופולרי יותר ויותר באמנות רחוב - והזמינות של חומרה ותוכנה זולות מאפשרת ליצירות אמנות כאלה להיות תחרותיות מול פרסומות מסחריות.
^.As just one example of the potential overlap between the worlds of graffiti and advertising, note the Bronx-based group Tats Cru, whose members began as a subway graffiti crew, but whose work covered traditional neighborhood memorial walls, public schools, hospitals, representation at the Smithsonian Institution's 35th Folklife Festival, and included logo and advertising design for such corporations as Snapple and McDonald's. Some of their work can be found on their website, www.tatscru.com.
^"Neo-graffiti" is a term coined by Tokion Magazine in the title of its Neo-Graffiti Project 2000, which featured "classic" subway graffiti artists working in new media; others have called this phenomenon "urban art." A discussion by the Wooster Collective on terminology can be found at WoosterCollective.com.
