היא ניהלה בביתה שבברלין סלון ספרותי וזכתה להערכה רבה הן מצד יהודי העיר והן מצד התושבים הנוצרים. בין אורחיה בסלון היו פרידריך וילהלם הרביעי שהיה בהמשך למלך פרוסיה ואחיו וילהלם שהיה לקיסר גרמניה הראשון. גם השר הפרוסי קרל אוגוסט פון הרדנברג (אנ') נהג במשך תקופה ארוכה לסעוד בביתה מדי שבוע. היא הייתה בקשר עם רחל ורנהגן אך בניגוד אליה וליהודים רבים במעמדה באותה תקופה – אמליה לא המירה את דתה.
החל משנת 1815, במשך מספר שנים התנהל בבית משפחת בר בית הכנסת שהקים ישראל יעקבסון בביתו ועבר משם מפאת חוסר מקום. בני הזוג הוציאו סכום עצום של כ-7,000 טאלר על מנת לשפץ את ביתם ולהתאימו להמונים שבאו להתפלל בו. למעלה משליש מיהודי ברלין נטלו חלק בתפילות שבת שנערכו בבית כנסת זה, ביניהם היינריך היינה לפני שהמיר את דתו. מלחינים מפורסמים כמו קרל פרידריך צלטר וברנהרד אנסלם ובר (גר') הלחינו מוזיקה במיוחד עבור בית הכנסת, וגם התאולוג הנוצרי פרידריך שליירמאכר השתתף לפחות פעם אחת בתפילות בבית הכנסת. ישראל קליי שימש כדרשן בית הכנסת עד שעבר להמבורג ב-1817. בהמשך שימש כדרשן יום-טוב ליפמן צונץ. ב-1823 נסגר בית הכנסת בהוראת השלטונות.
