מרוץ האוויר של רד בול הוקם בשנת 2003 על ידי חברת רד בול בע"מ, והוא סדרה של מרוצי אוויר בינלאומיים בה המתחרים צריכים לעבור מסלול מכשולים מאתגר בזמן המהיר ביותר. הטייסים טסים באופן אישי נגד השעון, ועליהם להשלים פניות חדות דרך סלאלום ולטוס בין עמודי אוויר המכונים "שערי אוויר". האליפות מחולקת לשתי קבוצות: קבוצה עליונה (מאסטר קלאס), בה טסים 14 טייסים שמתחרים בקבוצות שונות האחד נגד השני, והקבוצה השנייה (צ'לנג'ר קלאס), בה מתחרים 10 טייסים שאינם מתחרים בשם קבוצה מסוימת אלא טסים על מטוסים שמסופקים להם על ידי רד-בול. קבוצה זו מהווה מעיין "בית-ספר" לטייסי מרוץ ומתוך קבוצה זו עתידים לצמוח טייסי העתיד של הספורט.
המרוצים בדרך כלל מתקיימים מעל מים ובקרבת ערים גדולות, אך גם מעל שדות תעופה או אתרי טבע. יש כשמונה מרוצים בשנה (נכון ל-2018) כשהכוונה היא להגדיל את כמות המרוצים בסדרה ל-15. המרוצים מתקיימים בסופי שבוע (ימים שבת וראשון) כאשר ביום שבת יש סדרת "העפלה" שקובעת את הסדר בו הטייסים יתחרו זה בזה ב"נוקאאוט" ביום שלאחר מכן. האירועים מושכים קהל רב ומשודרים בשידור חי בהרבה מדינות בעולם. בין הערים שאירחו בעבר את אליפות העולם בטיסה של רד-בול ניתן למצוא ערים כמו ניו יורק, ברצלונה, בודפשט, לונדון, לאס וגאס ופורטו.
אליפות העולם בטיסה של רד-בול הומצאה על ידי חברת רד-בול בשנת 2001 בדומה לתחומי ספורט נוספים שהומצאו על ידי רד-בול. המטרה העיקרית של האליפות הייתה ליצור אתגר טיסתי חדש שיאתגר את הטייסים הטובים בעולם. האתגר באליפות העולם בטיסה או רק המהירות אלא גם הדיוק בו הטייסים עוברים את מסלול המכשולים.
פיתוח של אב-טיפוס של מה שכיום ידוע בשם "שערי אוויר" החל בשנת 2002 על ידי הטייס ההונגרי הנודע פטר בנסייה, והוא השלים בהצלחה את המבחן טיסה הראשון דרכם. אחרי שנתיים של תכנון ופיתוח, המירוץ הרשמי הראשון של רד בול היה מוכן להמריא ב-"זלטווג", אוסטריה בשנת 2003.
בשנת 2004 התקיימו שלושה מרוצים, בקמבל (אנגליה), בודפשט (הונגריה) ורינו (ארצות הברית).
הסדרה הורחבה אף יותר בשנת 2005 ורד-בול עבדה בשיתוף עם איגוד התעופה העולמי (FAI) על-מנת לתקנן את הסדרה כאליפות העולם בטיסה.
בשנת 2005 עשרה טייסים התחרו בשבעה מרוצים ברחבי העולם – מייק מנגולד האמריקאי ניצח והוכתר לאלוף העולם, יחד עם פטר בנסייה במקום השני, וקירבי צ'מבלייס במקום השלישי .
בשנת 2007 העונה הורחבה והמירוץ הראשון על אדמת דרום אמריקה התרחב בריו דה ז ' ניירו. מייק מנגולד הוכתר כאלוף העולם ב-2007.[3] 12 טייסים לקחו חלק ב-2008, עם שמונה מרוצים ברחבי הגלובוס, כאשר האוסטרי האנס ארק הפך לאירופי הראשון שזוכה באליפות. המספר הגדול ביותר של טייסים עד כה שלקחו חלק בעונה אחת, היה בשנת 2009, בה היו שישה מרוצים ולא פחות מ-15 טייסים מ-12 מדינות שונות התחרו על העולם אליפות. הפעם היה זה פול בונהאם מאנגליה, שסיים את העונה כשידנו על העליונה, אחרי שהיה קרוב כל-כך בשנתיים הקודמות.[4]
בשנת 2010, במהלך אימון הקפות לפני המירוץ, הטייס הברזילאי אדילון קינדלמן ריסק את המטוס לתוך נהר סוואן בפרת', אוסטרליה. הוא חולץ תוך פחות מדקה על ידי צוות ההצלה שהיה בכוננות במקום, והובהל לבית החולים המלכותי פרת'. לאחר שנקבע כי הוא אינו סובל מפגיעות משמעותיות, הוא שוחרר ביום שלאחר מכן. זוהי התאונה היחידה בהיסטוריה של רד-בול אייר רייס שנחשב באופן מפתיע לבטוח למדי בהשוואה לתחומי ספורט אקסטרים אחרים.
2011-2013 השהיית הסדרה
בחודש יולי 2010, התקבלה החלטה על ידי הנהלת חברת רד-בול העולמית להשהות את קיום האליפות לשלוש שנים. מטרת ההשהייה הייתה להקים מחדש את כל המבנה הארגוני של חברת הבת "רד-בול אייר רייס" על מנת לאפשר לאליפות לגדול ולהתפתח בצורה בריאה ותקינה. מטרה נוספת של ההשהייה הייתה לבחון הטמעת נוהלי בטיחות חדשים כדי להבטיח שהסדרה תהיה בטוחה ככל הניתן.
העונה מורכבת מ-8 מרוצים (נכון ל-2018, בשנים 2019–2020 הסדרה מתוכננת להתרחב ל-10 ועד 15 מרוצים בשנה בהתאמה), אשר מתרחשים לאורך החודשים פברואר עד אוקטובר. בין החודשים אוקטובר לפברואר בשנה העוקבת יש זמן מנוחה לטייסים על מנת להתאמן ולהטמיע שיפורים במטוסי המירוץ.
כל מרוץ מתחיל ביום חמישי ושישי, בהם הטייסים מקבלים זמן אימון במסלול המירוץ עצמו. ביום שבת בצהריים הטייסים מתחרים בשלב ה"מוקדמות" בו כל אחד טס פעמיים במסלול והזמן הטוב ביותר שלו קובע את הסדר בו הטייסים מתחרים ביום שלאחר מכן (ראשון).
ביום ראשון הטייסים מתחרים בשלב "סיבוב של 14", בו נקבעים 7 תחרויות דו-קרב על סמך התוצאות של שלב ההעפלה. מקום ראשון מתמודד מול מקום 14, מקום שני מול מקום 13 וכך הלאה. בסיום שלב זה, שבעת הטייסים שניצחו בדו-קרב, והמהיר ביותר מבין שבעת המפסידים, עולים לשלב הבא - "הטוב משמונה". בשלב זה ישנם 4 דו-קרב בין מקום ראשון לשמיני, שני לשביעי וכך הלאה. לאחר שלב זה ארבעת המנצחים עולים לגמר התחרות - הפיינל פור. בשלב הפיינל פור כל ארבעת הטייסים מתמודדים זה מול זה, כנגד השעון. השלושה הראשונים זוכים למקום על הפודיום הנכסף. כאשר מנצח הפיינל פול מוכתר כזוכה במירוץ, ומקבל 15 נקודות אליפות שיעזרו לו מאוד להתקדם בטבלת האליפות השנתית.
האמריקאי קירבי צ'בלייס חוצה את שער ה"קוואטרו" בסן-דייגו, 2006
נקודות באליפות העולם
בהתבסס על המיקום בו סיים כל טייס במירוץ מסוים, הוא מקבל "נקודות אליפות" אשר מצטברות בטבלה של כל העונה. לאחר שמונה מרוצים מוכתר "אלוף העולם בטיסה" - המנצח של העונה הנוכחית. מקום ראשון בכל מרוץ מקבל 15 נקודות אליפות, מקום שני 12, וכך הלאה ע"פ הטבלה.
מיקום במירוץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
נקודות
15
12
9
7
6
5
4
3
2
1
0
0
0
0
החוקים
אליפות העולם בטיסה של רד בול, באה לבדוק את הטייסים בתנאי הטיסה הקיצוניים ביותר האפשריים. הם נמדדים על המהירות בה הם מצליחים לחצות את מסלול המרוצים באורך 5–6 קילומטר, ועל הדיוק בו הם עושים את זה בעת שהם עוברים בין שערי האוויר השונים.
המטרה של כל טייס היא לסיים את המירוץ בזמן המהיר ביותר האפשרי, מבלי לקבל עונש על טיסה לא מדויקת, כמו מעבר בשער אוויר בכנפיים שאינן מיושרות לקרקע. הטייסים נמדדים על מהירות הטיסה, אך באותה מידה גם על הדיוק שלהם והיכולת שלהם להתמודד עם לחץ. הטייסים מקבלים עונשים שונים לאורך המירוץ אם הם טסים בצורה לא מדויקת או חלילה מסוכנת, ולכן הטקטיקה הנכונה לניצחון היא לא תמיד לטוס הכי מהר ואגרסיבי שאפשר, אלא לפעמים לטוס בצורה נבונה ובטוחה על מנת לא לצבור עונשים לאורך המירוץ.
הטייסים צריכים לעבור את שערי האוויר הכפולים (דאבל גייט) בכנפיים מאוזנות לקרקע, עם סטייה של עד 10 מעלות גלגול ימינה או שמאלה. ואם בשער זה הם מתכננים פנייה לאחור, עליהם לעבור את השער כאשר ראשו של הטייס אינו מטפס או שוקע ברגע חציית שער האוויר. בנוסף, הטייסים צריכים לטוס תמיד בחלק האדום של השער (נמדד אל מול ראשו של הטייס), ומעבר גבוה או נמוך מידי יכול לזכות בעונש זמן או אף לפסול מהתחרות.
אם הטייסים עוברים על אחד החוקים, הם מקבלים עונשים, כלדקמן:
עונש של הוספת 3 שניות
פגיעה בעמוד אוויר (פיילון)
פגיעה שנייה בעמוד אוויר (פיילון)
(פגיעה שלישית פוסלת מהמירוץ)
עונש של הוספת 2 שניות
טיסה גבוהה מידי מעל העמוד (מעל ראש העמוד)
מעבר בשער אוויר (שני עמודים) בטיסה שאינה מאוזנת (עד 10 מעלות הטיה)
עונש של הוספת 1 שניות
אין מספיק עשן לאורך הטיסה במסלול / נגמר העשן
פסילה מהטיסה הנוכחית
יציאה מקווי הבטיחות המוגדרים למסלול
כניסה למירוץ במהירות העולה על 200 קשרים (370.4 קמ"ש)
מטוסים עם משקל של מתחת ל-698 קילוגרם (1,539 ליברות) אחרי המירוץ
מעבר של 10 ג'י מעל ל-0.6 שניות.
כל מעבר של מעל 12 ג'י
פגיעה שלישית בעמוד אוויר באותה טיסה
פסילה מכל אותו מרוץ
טיסה בחוסר שליטה
הנמכה לא מבוקרת כלפי הקרקע
חציית קו בטיחות
טיסה בג'י שלילי
טיסה מתחת ל-15 מטר (49 רגל) בקרבת שערי האוויר
כניסה לתוך עננים
כניסה למסלול בזווית העולה על 45 מעלות
התעלמות מהוראות מנהל המירוץ
מטוסים
המטוס - זיבקו אדג' 540
הצוותים טסים על מטוסים אווירובטיים מתקדמים ביותר מסוגים שונים, כמו זיבקו אדג' 540, ו-MXS-R. למטוסים חובה שיהיה את אותו המנוע והפרופלור בדיוק (על מנת להגביר את התחרותיות בסדרה), וכולם משתמשים במנוע AEIO540 של חברת לייקומינג, ופורפלור מדגם CLAW של חברת הרצל. למטוס יש מוטת כנף של בערך 8 מטרים, הוא שוקל בסביבות ה-550 קילו (ללא הטייס), ומגיע למהירות מקסימלית של 425 קמ"ש. מהירות הכניסה למסלול המרוצים מוגבלת בכוונה ל-370 קמ"ש, מה שהופך את רד-בול אייר אייס לספורט המוטורי המהיר ביותר בעולם.
בכל מטוס מותקנת מערכת טלמטריה מתקדמת שמנטרת את כל נתוני הטיסה, ומשדרת אותם בזמן אמיתי למגדל הפיקוח של המירוץ. בצורה זו יכול מחשב המירוץ לזהות חריגות בביצועי המטוסים ולקבוע האם הטייס צריך לקבל עונש על טיסה לא מדויקת. בנוסף, בעזרת מערכת זו המחשב מייצר את מטוס ה"צל" שמשודר בטלוויזיה ויכול להראות בזמן אמת את מיקום הטייס בעל הזמן המהיר ביותר, ברגע שבו הטייס הבא נכנס למירוץ.
שערי האוויר - אייר גייטס
ההונגרי פטר בסניי עובר בין שער הסיום/התחלה של המרוץ
שערי האוויר בנוים מחומר פלסטי עדין, ומתנשאים לגובה מרשים של 25 מטר. המרחק בין שני עמודי אוויר סמוכים הוא 13 מטר, מה שמשאיר כ-2.5 מטר רווח מצד כל כנף בעת שהטייס עובר דרך עמודי האוויר.
שערי האוויר מהווים חלק משמעותי ביותר ממירוץ הטיסה של רד-בול ולכן יש מהם דרישות גבוהות מאוד. הם צריכים להיות חסונים ויציבים מספיק על מנת להישאר עומדים בכל מזג אוויר מצד אחד, אך גם להתפוצץ ולהיקרע בקלות יתרה כאשר כנף אחד המטוסים פוגעת בהם בטעות, כדי לא לגרום נזק למטוס.
אם מטוס פוגע בעמוד אוויר (פיילון) במהלך טיסה, הוא מתוכנן להתפרק ולא לגרום נזק למטוס או לטייס. העמוד הקרוע מוחלף על ידי צוות הקרקע של התחרות, הידועים בשמם "אנשי שערי האוויר" (אייר-גייטורס). בדרך כלל לוקח להם כמה דקות להחליף עמוד קרוע, כאשר השיא הנוכחי הוא 56 שניות.
