PROFILBARU.COM

אלטאיר אבן לא-אחד
Altair Ibn-La'Ahad
דמות Assassin's Creed
הופעה ראשונה	Assassin's Creed
הופעה אחרונה	Assassin's Creed: The Secret Crusade
יוצרים	יוביסופט
דיבוב	פיליפ שאבאז (Assassin's Creed; אואן תומאס (Assassin's Creed: Bloodlines); קאס אנוור (Assassin's Creed: Revelations)
מידע
תאריך לידה	11 בינואר 1165
מקום לידה	מסיאף, מדינת הניזאריים
מקצוע	היסטוריון, פילוסוף, מנטור, סייף, מחבר, חוקר ארצות, מתנקש, לוחם צדק
מומחיות	מתנקש
חבר בקבוצה	אחוות המתנקשים בלבנט
אזרחות	סוריה
תאריך פטירה	12 באוגוסט 1257
מקום פטירה	מסיאף, הסולטנות הממלוכית
דמויות קשורות
משפחה	דזמונד מיילס (צאצא)

אלטאיר אבן לא-אחד (ערבית: الطائر ابن لا أحد, בתרגום לעברית: "הציפור, בנו של אף אחד", 1165–1257) הוא דמות בדיונית בסדרת המשחקים Assassin's Creed. הוא מופיע לראשונה כדמות הפרוטגוניסט הראשי במשחק Assassin's Creed המקורי, שעלילתו מתרחשת בתקופת מסע הצלב השלישי. הופעותיו המאוחרות יותר כוללות השתתפות במשחקי הספין אוף Assassin's Creed: Altaïr's Chronicles ו-Assassin's Creed: Bloodlines ובמשחקי ההמשך Assassin's Creed II ו-Assassin's Creed: Revelations. פיליפ שאבאז דיבב את הדמות במשחק המקורי, בעוד אואן תומאס דיבב אותו במשחק Bloodlines וקאס אנוור במשחק Revelations.

חייו

שנותיו הראשונות

אלטאיר נולד ב-1165 להורים מתנקשים: אם נוצרייה, מואד, ואב מוסלמי, עומאר אבן לא-אחד. בעוד שאימו מתה בזמן הלידה, אביו הוצא להורג על ידי הסרצנים במצור על מסיאף ב-1176. אלטאיר קרא בטירוף לאביו לפני ההוצאה להורג, אך אחמד סופיאן, המתנקש שמסר את שמו של עומאר לסרצנים לאחר שעבר עינויים, מנע מאלטאיר לראות את מותו של אביו. מרוסק מאשמה על מותו של עומאר, אחמד הסתנן מאוחר יותר למגוריו של אלטאיר, התנצל על חולשתו, והתאבד באמצעות פגיון. אלטאיר רץ אל מגוריו של אל מועלים בחיפזון, והודיע לו על מה שהתרחש. אל מועלים אמר לאלטאיר לא לחשוף שום דבר על התקרית לאיש, אפילו לא לבנו של אחמד, עבאס, אשר יתבייש מהאמת על מותו של אביו. אלטאיר ראה באל מועלים יותר דמות אב מאשר אביו הביולוגי, אם כי היה מודע לכך שאהבתו של אל מועלים היא "חלשה ולא ישרה", והסכים לעשות כמצוות המנטור. אלטאיר ועבאס הצטרפו למסדר כטירונים זמן קצר לאחר מכן, גדלו יחד והפכו לחברים טובים.

יום אחד, לאחר שהבחין בצער המתמשך של עבאס על מות אביו, אמר לו אלטאיר את האמת במאמץ לנחמו. לאחר ששמע זאת, עבאס התהפך במיטתו, מבלי לומר מילה. למחרת, השניים לא דיברו זה עם זה עד שעבאס שאל את מדריך הלחימה שלהם, לאביב, אם הם יכולים להילחם בחרבות אמיתיות, במקום עם חרבות עץ. אז עבאס חשף את שנאתו לאלטאיר, מתוך אמונה ששיקר לגבי אחמד, ואז תקף את אלטאיר בזעם. במהלך הקרב של השניים, עבאס הצמיד את הסכין שלו לגרונו של אלטאיר וצעק שאלטאיר שיקר לגבי אביו של עבאס כדי לבייש אותו. המהומה משכה את תשומת לבם של המתנקשים האחרים, תושבי הכפר ואל מועלים עצמו. בניסיון להרגיע את כעסו של עבאס, אלטאיר אמר ששיקר, והשניים נלקחו לצינוק של מסיאף. שם הם בילו חודש במאסר לפני שחזרו להתאמן. מאחר שפשעיו נחשבו חמורים יותר, עבאס הוכרח על ידי אל מועלים לבלות שנה נוספת באימונים, בעוד אלטאיר סיים את אימונם ועבר לדרגת מתנקש.

בשנת 1189, מסיאף הותקפה והוכרעה על ידי הטמפלרים, בסיוע סוכנם הכפול חראס. רכוב על סוסו, דהר אלטאיר לתוך הכפר והציל את המתנקש הפצוע פייסל, והוביל אותו לספסל לפני שנפגש עם עבאס. עבאס טען שהמתנקשים נאלצו לסגת לאחור ולא יכלו לעשות דבר למען אל מועלים, שנעצר במבצר יחד עם עוד כמה בני ערובה מתנקשים. אולם אלטאיר נתן פקודות לעבאס לאגף את הטמפלרים ולהוביל אותם לתוך עמק צר, בעוד אלטאיר עצמו הציל את אל מועלים.

אלטאיר עשה את דרכו אל המצודה, הרג חיילים טמפלרים והציל כפריים בדרך. בהגיעו לשערי המצודה, קיבל את פני אלטאיר חראס. חראס, תוך שהוא מתגרה במתנקש, סגר את השערים מאחוריו והלך להוציא להורג את המתנקשים שנתפסו בתוך החצר באמצעות חץ וקשת. נעול בחוץ, אלטאיר טיפס על כמה פיגומים והגיע לראש חומות המבצר. משם הוא רץ לאורך החומות, קפץ לגג הרעפים של מרפסת ורצח את חראס מלמעלה. במילותיו הגוססות הביע חראס את התפכחותו מהאמונה, מתוך אמונה שהמתנקשים מאמינים יותר מדי באנושות. אלטאיר ניסה לשכנע אותו אחרת, אך נכשל. חראס מת מפצעיו, ואמונותיו לא השתנו.

לאחר שהציל את אל מועלים בהצלחה, זכה אלטאיר בכבודו והצטרף אליו לטיול, במהלכו הביע המנטור את הגאווה שחש על מעשיו של אלטאיר ואמר עד כמה המתנקש דומה לאביו המנוח. כשנשאל אם הוא מתחרט על חייו כמתנקש, טען אלטאיר כי אינו יכול להתחרט על החיים היחידים שהכיר אי פעם, אך אל מועלים יעץ שייתכן שימצא דרך לעשות זאת בזמן ושזה יהיה תלוי בו לבחור את הדרך המועדפת עליו.

לאחר שהדף את הטמפלרים הנותרים במסיאף, הועלה אלטאיר לדרגת רב-מתנקש, והפך לחבר המסדר הצעיר ביותר שהגיע לדרגה כזאת. לאחר ששמע זאת, עבאס ירק לרגליו של אלטאיר, בעוד אלטאיר רק גיחך.

החיפוש אחר פיסות גן העדן

בשנת 1191, אלטאיר ושני מתנקשים אחרים, מאליק אל-סייף ואחיו, נשלחים למקדש שלמה כדי לקחת פיסת גן עדן, התפוח, מהטמפלרים. אלטאיר מחבל בלי משים במשימה כאשר הוא קופץ ביהירות על ההזדמנות להרוג את המאסטר הגדול של הטמפלרים, רוברט דה סאבלה, שמתגבר עליו. אף על פי שאלטאיר ומאליק מצליחים להימלט עם התפוח, האחרון מאבד את אחיו ואת זרועו השמאלית, מה שמוביל אותו להתרעם על אלטאיר. לאחר שהדף מתקפה טמפלרית על בסיס המתנקשים של מסיאף, אלטאיר מורד בדרגה לטירון ומוטלת עליו, על ידי המנטור שלו, אל מועלים, המשימה להתנקש בחיי תשע מטרות ברחבי ארץ הקודש כדי לגאול את עצמו ולהחזיר את דרגתו הקודמת.

בנסיעה בין הערים דמשק, עכו וירושלים, אלטאיר מזהה והורג את מטרותיו, שכולם מתגלים כטמפלרים שחדרו לשני הצדדים של מלחמת הקודש כדי לקדם את מטרות המסדר. אלטאיר מתבגר במהלך המסע שלו, הופך להיות יותר צנוע וחכם ומתקן את יחסיו עם מאליק. בסופו של דבר, אלטאיר מנסה להתנקש במטרתו הסופית, רוברט, אך הוא הולך שולל אחרי מפתה: מריה ת'ורפ. אלטאיר חס על מריה לאחר שהיא מגלה שרוברט נפגש עם המלך ריצ'רד הראשון כדי לנהל משא ומתן על ברית בין הצלבנים לסרצנים נגד המתנקשים, ובסופו של דבר הורג את רוברט, ומסכל את תוכניתו. לפני מותו, רוברט מגלה שאל מועלים בגד במתנקשים בכך שעזר לטמפלרים למצוא את התפוח, רק כדי שמאוחר יותר יוכל לבגוד גם בהם כדי שיוכל לשמור את החפץ לעצמו. אלטאיר חוזר למסיאף כדי להתעמת עם אל מועלים, שהשתמש בתפוח כדי לשטוף את המוח של התושבים ורוב מסדר המתנקשים כחלק מתוכניתו למגר את הרצון החופשי בשם השלום. אלטאיר הורג את אל מועלים, אבל כשהוא מנסה להשמיד את התפוח, הוא פותח בטעות מפה המציגה את המיקומים של עוד פיסות גן העדן.

אל-טאיר הופך למנטור

מיד לאחר שהרג את אל מועלים, אלטאיר נשא את גופת המנטור לשעבר דרך המבצר תוך שהוא חולף על פני קהל מזועזע. בחשד שהתפוח עשוי איכשהו להחזיר את אל מועלים לחיים, אלטאיר החליט לשרוף את הגופה, והרגיז בכך את מי שצפה במעשה. אף על פי שהוא ניסה להסביר את מעשיו, רבים מהמתנקשים, כולל עבאס, האמינו שהוא ביצע הפיכה כדי לגזול את עמדת המנטור. כמה תקפו את אלטאיר בתגובה, ובתוך הבלבול, עבאס גנב את התפוח ונמלט. כשעבאס טיפס על מגדל השמירה והשתמש בתפוח, זה היה עוצמתי מדי עבורו והוא לא הצליח לשלוט בו, והתפוח החל לנקז את החיים מעבאס ומכמה מתנקשים אחרים. אלטאיר התעמת במהירות עם עבאס, הביס אותו ולקח חזרה את התפוח. בזמן שעבאס התחנן למחילה, אלטאיר בהה בתפוח, ושאל את החפץ אם הוא יעניק לאנשים ידע או יוביל אותם להרס. לאחר ההתכתשות, אלטאיר נשאר נאמן לאמונה, והבטיח שאף אחד מאחיו המורדים לא ייהרג או ייפגע. לאחר שהכניע את המורדים, הוא שכנע אותם באשמתו של אל מועלים וביכולת שלו להנהיג את המסדר. הוא הצליח בניסיונותיו, וכבש את לבם ומוחותיהם של אחיו המתנקשים.

לאחר שזכה לנאמנות, כבוד ואמונה של כמעט כל המסדר, אלטאיר רצה לספר את סיפור חייו, והחל לכתוב את הקודקס שלו. בתור מנטור, הוא החל לשנות באופן דרסטי את השיטות והטקסים הנהוגים על ידי המסדר, תוך עידוד טכניקות בעלות פרופיל נמוך כדי להילחם ביעילות ביריביהם הטמפלרים. מכיוון שהמטרה העיקרית של המתנקשים הייתה להגן על האנשים, אלטאיר הסיק שהסרת הטקס של הסרת קמיצותיהם של המתנקשים הוא "הבטחת שווא של גן עדן" ושהאיסור על רעל היה חסר תועלת. הוא עיצב מחדש את הלהב הנסתר כך שלא ידרוש את הסרת האצבע כדי לתפקד, ויוכל להפיץ רעל. בסיועו של מאליק כיד ימינו, אלטאיר עיצב גם שיטות התנקשות חדשות^[1].

קפריסין ושינוי המסדר

בהמשך, אלטאיר נוסע לקפריסין כדי לחסל את השרידים האחרונים של מסדר הטמפלרים בארץ הקודש. במסע הזה, הוא שוב נתקל במריה ת'ורפ, והשניים מתחילים לפתח רגשות אחד כלפי השני, והם עובדים יחד כדי ללמוד עוד על תפוח גן העדן והארכיון הטמפלרי המסתורי באי, שבו הם מאמינים שיש עוד פיסות עדן מוסתרות.

לאחר שחזר מקפריסין, אלטאיר החל להשתמש בתפוח, הציץ בו לעיתים קרובות וצבר ידע נרחב על העולם. בשנת 1195, הוא ומריה התחתנו בלימסול עם מרקוס כאורח כבוד, מתוך כבוד לקפריסאים שהציעו את האי למתנקשים כבסיס. לאחר מכן חזרו למסיאף, שם נולד בנם הראשון דרים. שנתיים לאחר מכן, לאחר ביקור בעכו, נולד לבני הזוג בן שני, סף.

בסופו של דבר החל אלטאיר לקדם את דרכי מסדר המתנקשים על ידי נסיעות לערים ואזורים שונים ברחבי העולם הישן. מסעות אלו היו מוצלחים במידה רבה, ללא ניסיון מוצלח להפיץ את האמונה לקונסטנטינופול. בשנת 1204 נסע אלטאיר לעיר, אך מצא אותה נצורה על ידי צלבנים לאחר תקופה של תסיסה אזרחית. הוא חזר למסיאף באכזבה מרה.

באמצעות שימוש בתפוח "במינונים קטנים, ובמוח ממוקד", צבר אלטאיר ידע על צורת מתכת שהייתה קלה וחזקה יותר מכל הידוע עד לאותו רגע, ויצר ממנה סט שריון. כשהוא ראה את הסכנה שחסינות כזו עלולה להוות, הוא מחק את הנוסחה כדי למנוע ממנה ליפול לידיים הלא נכונות. הוא גם השתמש בתפוח כדי לעזור לו לעצב מחדש את הלהב הנסתר כך שיוכל להכיל מכשיר המסוגל לשגר קליעים קטנים.

בניגוד למה שהמנטור שלו לשעבר שאף אליו, אלטאיר גם התיר לחברי המסדר להביע אהבה לילדיהם. בעוד שאל מועלים האמין שאהבה תהפוך אותם לחלשים יותר, אלטאיר חשב שהיא תגרום להם להיות בעלי רוח הקרבה גדולה יותר למען המטרה הנכונה^[2].

המסע למונגוליה והחזרה למסיאף

בשנת 1217, התקדמותו של ג'ינגיס חאן ממזרח עצרה את התפשטות המסדר, ואלטאיר חשד שהתקדמותו של חאן הייתה בעזרת פיסת עדן. כך, אלטאיר, מריה ודרים, שהפך לקשת מוכשר, יצאו למונגוליה כדי להתנקש בחייו של איש המלחמה בעוד סף נותר מאחור לטפל באשתו ובשתי בנותיו. במקומו של אלטאיר מונה מאליק לראש המסדר הזמני. לאחר שהם התנקשו בחאן, הם חזרו למסיאף. כשהגיעו למסיאף ב-1228, קיבל את פניהם סוואמי, חניך לשעבר שלא אהבו. אלטאיר שאל מדוע לא קיבל את פניהם של ראוף כפי שביקש במכתביו, וסוואמי טען כי ראוף מת מחום במהלך היעדרותם. הוא הוביל את השלושה אל המצודה הנטושה למחצה, מתנקשים התרווחו שם בעצלות במקום להתאמן, אלה שאליהם פנה התייחסו אליו בבוז ותושבי הכפר לא פגשו את עיניהם אלא הסיטו את מבטיהם בפחד. במקום להיות מופנים למגדל המאסטר כפי שציפה אלטאיר, הם הודרכו לחדר קטן יותר באגף הימני של הטירה. כשמריה שאלה על סף, סוואמי השיב שהוא נסע לאלמות עם משפחתו. סוואמי הסביר עוד כי מאליק הושלך לכלא, ובהיעדר מנטור, הוקמה מועצה שתוביל את המסדר עם עבאס סופיאן בראשו. אלטאיר ומריה, שלא סמכו על המצב, ביקשו מדרים לנסוע לאלמות, והוא עזב כדי להביא את אחיו.

למחרת, אלטאיר ומריה הלכו למגדל המאסטר לפגוש את המועצה, וגילו שהיא מורכבת מהאנשים חלשי הנפש במסדר. אלטאיר סיפר להם על מסעות משפחתו במונגוליה, ולאחר מכן הסביר עבאס מה קרה לסף, הוא נהרג על ידי מאליק מספר שבועות לפני כן, לאחר שסף גילה שמאליק מתכוון לקחת בכוח את תפקיד המנטור. אלטאיר, זועם, דרש להחזיר לו את השליטה במסדר, כפי שקבעו זאת חוקי האחים. בגיבוי המועצה המנוהלת, עבאס השיב שהם כבר לא עושים זאת^[3].

אלטאיר מגלה את האמת

אלטאיר ומריה חזרו למגוריהם, שם התאבלו על מות בנם. אלטאיר החל להרהר בכאב שגרם למאליק בחייו, תוהה אם מאליק באמת שונא אותו, ומריה נזפה בו על אמונתו המתנודדת. היא שכנעה את אלטאיר שמאליק לעולם לא יבגוד בו, והוא החליט להסתנן לצינוק מסיאף ולהציל את חברו. אלטאיר התחמק מסיורים ומשמרים ישנים, התגנב לכלא ומצא את מאליק באחד התאים, צנום עד העצם, שיער ארוך וזקן מגודל. אלטאיר החזיר את מאליק למקום מגוריהם, שם חשף האיש כי עבאס ביצע הפיכה שנתיים קודם לכן, הרג את סף והפליל את מאליק ברצח. מאליק הצטער על כך שלא היה מנהיג טוב יותר, וטען שאלטאיר לא היה מאפשר לכל זה לקרות. לאחר מכן המתינו אלטאיר ומריה עד שהוא ישן לפני שעזבו להתעמת עם עבאס.

בהגיעם למצודה, עמדו השניים מול עבאס, שאליו הצטרף במהרה סוואמי נושא שק. עבאס מסר את החבילה לאלטאיר, שהכילה את ראשו של מאליק, שסוואמי הוציא להורג לאחר שעזבו את המגורים שלהם. עבאס שאל את אלטאיר מדוע הסתנן לכלא, מה שגרם לשאר המתנקשים הנוכחים לפקפק במניעיו של אלטאיר. לאחר שיחה סוערת, עבאס דרש מאלטאיר למסור את תפוח העדן, בתמורה, לאלטאיר יגידו את הנסיבות האמיתיות של מותו של סף. להפתעתה של מריה, אלטאיר הסכים, וחילץ את התפוח מגלימותיו. כשסוואמי התקרב לקחת אותו, הוא לחש בטיפשות שסיפר לסף לפני הוצאתו להורג שאלטאיר הורה על הריגתו. היוודע דבר רצח בנו האהוב בצורה כזו גרמה לאלטאיר לזעום, וזעמו וכאבו נשלחו אל התפוח, כוחו הקפיא את סוואמי והביא את האיש לפצוע את עצמו. מריה, שניסתה להתערב, נפצעה אנושות על ידי סוואמי. לאחר שהרג את המתנקש עם הלהב הנסתר שלו, אלטאיר לקח את מריה בזרועותיו, והיא אמרה לו להיות חזק לפני שהיא נפטרה.

אף על פי שעבאס הורה לאנשיו לתקוף את אלטאיר ולקחת את התפוח, הם לא מיהרו לעשות זאת, מחשש מכוחו של החפץ. בהתחלה אלטאיר חשב להשתמש בתפוח כדי להשמיד את עצמו ואת כל הסובבים אותו, אך בחר במקום זאת לברוח, להימלט ממסיאף עם דרים. השניים נסעו לאלמות, שם התגורר אלטאיר עם בנו, כלתו האלמנה ונכדיו. כאוב על אובדן אשתו ובנו ומוצף משנאת התפוח, אלטאיר נכנס לדיכאון שבסופו של דבר הבריח את כלתו ונכדותיו, שהתיישבו באלכסנדריה שבמצרים. כמו כן, לאחר שהוא לא היה מסוגל לשאת את האובססיה של אביו, דרים עזב לצרפת ואנגליה שנה לאחר מכן כדי להזהיר אותם מפני האיום המונגולי המתהווה.

לאחר מספר שנים, אלטאיר חזר לעצמו והחל ללמוד שוב את התפוח, תוך שימוש בידע שצבר ממנו כדי ליצור ולעצב דברים חדשים. במהלך המחקר שלו, הוא גילה שמבצר אלמות נבנה על שרידי מקדש הציוויליזציה הראשונה ונכנס פנימה. שם הוא חשף סדרה של חותמי זיכרון, חפצים עתיקים המסוגלים לתעד זיכרון גנטי. הוא לקח שישה מהחותמות הללו ורשם את הזיכרונות המשמעותיים ביותר שלו על חמישה מהם, ושמר את האחרון לשימוש עתידי^[4].

ב-1247, עזב אלטאיר את אלמות וחזר למסיאף, שם הוא נלחם בעבאס ואנשיו, הרג את עבאס, וקיבל בחזרה את השליטה במסדר המתנקשים.

שנותיו האחרונות ופטירה

בעשור שלאחר שהשיב לעצמו את המסדר, החל אלטאיר לבנות ספרייה מתחת למבצר מסיאף, שם אחסן אלפי ספרים המכילים ידע שרכש מהתפוח. חמשת החותמים שהקליט בזמן שהתגורר באלמות שימשו כמפתחות לספרייה זו. לאחר השלמתה, שלח אלטאיר את דרים להזמין את מגלי הארצות הוונציאניים ניקולו ומפאו פולו למסיאף. כשהם הגיעו, אלטאיר סיפר לניקולו סיפורים על חייו, אותם יעביר ניקולו מאוחר יותר לבנו, מרקו, בצורה של יומן.

בנוסף, אלטאיר החל לפזר את המסדר, וקבע כי יש להפיץ אותו ברחבי העולם ולא לרכז אותו במסיאף. הוא התכוון להקים גילדות מתנקשים במדינות חדשות, משימה שעבורה האמין שהפולואים יכולים להתאים. בסיועו של דרים, הוא גם הוריד את ספריו מספריית מסיאף, נתן חלק לפולואים ושלח את השאר לאלכסנדריה.

באוגוסט 1257 נקלעה מסיאף למצור על ידי המונגולים, וניקולו ומפאו נאלצו לעזוב. לפני שעשו זאת, נתן אלטאיר את הקודקס שלו למגלי הארצות, מתוך אמונה שהם יפיצו את תורתו של מסדר המתנקשים. לאחר מכן, אלטאיר ליווה את השניים ממסיאף, ונלחם במונגולים עם תפוח העדן שלו. בעמידה מול שעריה של מסיף, אלטאיר הושיט לניקולו חמישה מתוך ששת חותמות הזיכרון שהקליט בעבר, וביקש להחביאם כדי שלא יפלו לידיים הלא נכונות.

לאחר עזיבתם של משפחת פולו, חזר אלטאיר לטירה של מסיאף, ולאחר שהיה בטוח שפונתה, נפגש עם בנו מחוץ לספרייה. בתחילה מבולבל לגבי מעשיו של אביו, דרים הסיק בסופו של דבר שהספרייה נועדה להיות כספת, אלטאיר אישר מסקנה זו, וחשף כי בכוונתו לאטום בתוכו גם את התפוח וגם את עצמו.

לאחר שביקש ממנו לחזור למשפחתם ולחיות ברווחה ונפרד ממנו, אלטאיר נכנס לספרייה ונעל את עצמו בתוכה, ואז הסתיר את התפוח מאחורי מאחורי אחד הקירות. לאחר מכן התיישב על כיסא במרכז הספרייה, הטביע את זיכרון הפרידה מדרים ועד לאותו רגע ממש על החותם השישי והאחרון שלו. לאחר שעשה זאת, הניח אלטאיר אבן לא-אחד את החותם על ברכו, הניח עליו את היד, הטה את ראשו לצד, ונפטר, בגיל 92^[5].