בתחילת שנות ה-60 המצב הכלכלי בברית המועצות היה גרוע. ב-1 בינואר1961 בוצעה רפורמה מוניטרית. בעקבות טעויות ניהוליות של ראשי השלטון היו קשיים באספקת מזון לתושבי הערים. באביב 1961 המחסור היה כה חמור שניקיטה חרושצ'וב לראשונה נתן אישור לרכישות דגנים ממדינות אחרות. בסוף מאי 1962 הוכרז על עליית מחירי בשר ומצרכים נלווים בכ-30% ושל חמאה בכ-25%. בעיתונות הסובייטית צוין שעליית המחירים בוצעה בעקבות בקשות הפועלים.
לצד אירועים אלו, הנהלת מפעל לייצור קטרים שהיה המפעל העיקרי בעיר נובוצ'רקסק הכריזה על הגדלת היקפי תפוקה נורמטיביים. כתוצאה מכך ירדו משכורות העובדים. באחר מאולמות הייצור התרחשה תאונת עבודה שבמהלכה כ-200 עובדים ספגו הרעלה.
1 ביוני
בשעה 10 בבוקר כ-200 פועלים של אחד מאולמות הייצור הפסיקו את עבודתם ודרשו עליית התשלומים. בשעה 11 הם החלו להתקרב לבניין הנהלת המפעל ולאחר הצטרפות עובדים מאולמי ייצור נוספות התווספו כ-1000 עובדים. מנהל המפעל בוריס קורוצ'קין התחיל לדבר עם המפגינים, אך כאשר הוא ראה מוכרת עוגיות הוא אמר "נאכל את העוגיות ביחד". ביטוי זה התפרש כמתנשא וגרם להתלקחות. לעובדי המפעל הצטרפו פועלים ממפעלים סמוכים ויחד הם חסמו מסילת ברזל ראשית שחצתה את העיר.
ניקיטה חרושצ'וב קיבל דיווח על המתרחש ויצר קשר עם ראשי המפלגה באזור, שר ההגנה רודיון מלינובסקי, ראשי הק.ג.ב ומשרד הפנים. הוא דרש לעצור את ההפגנות. לעיר נשלחה משלחת רמת דרג שכללה חברי פוליטביורו: פרול קוזלוב, אנסטס מיקויאן, אנדריי קירילנקו, לאוניד איליצ'וב ודמיטרי פוליאנסקי. לצוות הצטרף גם ראש ק.ג.ב לשעבר אלכסנדר שלפין.
לקראת שעה 16:00 בעיר התווספו ראשי השלטון ממחוז רוסטוב. בשעה 16:30 ראשי השלטון המחוזי החלו לדבר עם המפגינים. תחילה הקהל נרגע אך כאשר האנשים הבינו שבמקום שיחה פתוחה ועניינית ראש המחוז מקריא הודעה רשמית של המפלגה הם לא נתנו לו להמשיך וניסו להשתלט על בניין הנהלת המפעל. בשלב זה אנשי משטרה וק.ג.ב לא התערבו והסתפקו בצילומים.
לקראת שעה 19:00 באזור היה כוח משטרתי משמעותי. הוא ניסה לסלק את המפגינים משטח המפעל אך ללא הצלחה.
במשך כל היום יחידות הצבא הסובייטי לא התערבו בנעשה. אמנם ראשי השלטון המקומי דרשו מראשי צבא באזור להתערב אך לא קיבלו שום מענה. בשעה 19:00 רודיון מלינובסקי שהיה שר ההגנה נתן הוראה לעזור בהשבת הסדר אך ללא שימוש בטנקים.
בשעה 20:00 מספר מכוניות צבאיות ומשורייניות הגיעו לאזור בניין הנהלת המפעל. ההמון הצטופף סביב המכוניות ותוך זמן קצר הבין שחיילים לא מתכוונים לקחת חלק פעיל במערכה. בהמשך התברר שהמטרה העיקרית של הגעת הצבא היה למשוך את הקהל ולנצל את הזמן לצורך פינוי ראשי המחוז מבניין הנהלת המפעל.
לקראת הערב המפגינים הבינו שראשי השלטון לא מתכוונים לעשות מעשה. בערב הפועלים המפגינים הורידו דיוקן של חרושצ'וב מחזית בניין הנהלת המפעל ושרפו אותו. כמן כן הוחלט שמחר יש להתקדם לכיוון מרכז העיר ובמיוחד לבניין סניף עירוני של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
2 ביוני
במהלך הלילה לשטח המפעל הגיעו מספר טנקים והם ניסו לסלק את המפגינים ללא שימוש בנשק. בין המפגינים התפזרה שמועה שכמה אזרחים נדרסו והחלו מהומות, אולם בסופו של דבר הצבא הצליח לנקות את שטח המפעל ממפגינים.
תושבי העיר לא אהבו את הופעת השריון ובלילה החלו לפזר כרזות נגד ניקיטה חרושצ'וב אישית. במהלך הלילה כל בנייני מוסדות השלטון, התקשורת ותשתיות אחרות קיבלו הגנה של הצבא. הופעת חיילים במפעלים בתחילת משמרת הבוקר הביאה לכך שפועלים בכל מפעלי העיר סירבו לעבוד "תחת איום הרובה". ההמון התווסף והחל להתקדם לכיוון מרכז העיר. החיילים ניסו למנוע זאת אך ללא הצלחה.
חברי המשלחת שהגיע ממוסקבה נכנסו ללחץ כאשר נודע להם שהצבא לא מצליח לעצור את תנועת המפגינים והם נמלטו למחנה צבאי בקרבת העיר. ראשי העיר ניסו להרגיע את הרוחות ממרפסת בניין העירייה, אך ללא הצלחה. חלק מהמפגינים הצליח להיכנס לבניין העירייה וגרמו נזק משמועתי לרכוש.
לקרבת בניין העירייה הגיעו כ-50 חיילים שהיו תחת פיקודו של מפקד חיל מצב העירוני. הם נעמדו לאורך הבניין בשתי שורות. ממרפסת בניין העירייה מפקד החיילים קרא למפגינים לעזוב את השטח. כאשר קריאתו לא קיבלה מענה הוא נתן לחיילים פקודה לפתוח בירי. ההמון החל לברוח תוך השארת הרוגים ופצועים. לפי המניין הרשמי מהירי נהרגו 26 מפגינים וכמה עשרות נפצעו. חלק מהמפגינים דיווחו על ילדים בני 8-10 הרוגים אך לפי המניין הרשמי בין ההרוגים לא היו ילדים. כמו כן, קיימות עדויות לפיהם בנוסף לירי חיילים בוצע ירי מהקומה השנייה ומגג הבניין והוא זה שגרם לרוב ההרוגים והפצועים. לפי הדעה הרווחת היורים היו אנשי ק.ג.ב שהובאו לעיר במיוחד.
עד היום לא ברור מי נתן פקודה לצבא להתחיל בירי. ככל הנראה היה זה מפקד פיקוד צבאי הגנרל איסה פלייב, בידיעת חברי המשלחת שהגיעו ממוסקבה. אחד מראשי הצבא באזור, גנרל שפושניקוב סירב לבצע פקודה למתקפת שריון. זמן קצר לאחר האירועים הוא פוטר מהצבא והואשם בבגידה. בשנת 1988 הוא טוהר מכול אשמה.
לאחר הירי
לבתי החולים של העיר פנו 45 אנשים עם פגיעות ירי, אך ככל הנראה מספר נפגעים היה רב יותר וחלק משמעותי של הפצועים העדיף לא לפנות לבית חולים ממשלתי. במהלך הלילה גופות ההרוגים פונו מהעיר ופוזרו בין בתי הקברות השונים במחוז רוסטוב. רק בשנת 1992 כאשר בוטלו ההצהרות הסודיות של העדים, נמצאו וזוהו קברים של 20 הרוגים והועברו לקבורה בעיר.
למרות הירי, אי הסדר בעיר נמשך עוד מספר ימים. במהלך 3-4 ביוני נעצרו כ-240 מתושבי העיר. מנגד, תנאי התעסוקה במפעלי העיר שופרו והחלה תוכנית מסיבית לבניית בנייני מגורים לשיפור איכות החיים של תושבי העיר. בהתאם להחלטת ראשי ברית המועצות כל המידע על האירוע הוכרז כסודי ביותר. במהלך חקירות שבוצעו בסוף שנות ה-80 התברר שמספר מסמכים נעלמו כולל תעודות מחלה של הנפגעים. חלק ממסמכי הק.ג.ב בנושא נחשבים כסודיים עד היום.
על בסיס צילומים שבוצעו במהלך ימי המהומות נעצרו אזרחים רבים. בעיר נערך משפט כנגד המפגינים. בהתאם להחלטתו 7 ממשתתפי ההפגנות הוצאו להורג ו-105 קיבלו עונשי מאסר של 10-15 שנים. בהתאם לצו נשיאותי משנת 1996 כולם קיבלו חנינה. בשנת 1992 היה ניסיון להתחיל חקירה פלילית בנושא הירי אך חקירה נפסקה בעקבות פטירת רוב המעורבים בניהול המשבר מצד הממשלתי.
