אירווינג מקניל אייבס (באנגלית: Irving McNeil Ives; 24 בינואר1896 – 24 בפברואר1962) היה פוליטיקאי אמריקאי ודיקן מייסד של בית הספר ליחסי תעשייה ועבודה באוניברסיטת קורנל. כרפובליקני, כיהן כסנאטור ארצות הברית מניו יורק בין השנים 1947 ל-1959. הוא היה בעבר חבר באספת מדינת ניו יורק במשך שש עשרה שנים, וכיהן כמנהיג המיעוט (1935), יושב ראש (1936) ומנהיג הרוב (1937–1946). כרפובליקני ליברלי, הוא נודע כמומחה בחקיקת חוקי עבודה וזכויות אזרח.[1] אייבס הצביע בעד חוק זכויות האזרח משנת 1957. [2]
ביוגרפיה
ראשית חייו והשכלה
אירווינג אייבס נולד בביינברידג', ניו יורק, לג'ורג' אלברט ולוסי האו (לבית קילר) אייבס. אבותיו הגיעו מאנגליה לארצות הברית, שם התיישבו בבוסטון, מסצ'וסטס ב-1635; מאוחר יותר הם עזרו לייסד את מושבת קוויניפיאק ב-1638, וחיו בוורמונט לפני שעברו לניו יורק ב-1795.[3] אביו עבד בעסקי הפחם והזנות. הוא קיבל את השכלתו המוקדמת בבתי ספר ציבוריים בביינברידג' ובאוונטה, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון אווננטה ב-1914.[1]
אייבס למד במכללת המילטון במשך שנתיים לפני שהתגייס לצבא ארצות הברית בעקבות כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה ב-1917.[4] במהלך המלחמה שירת עם הדיוויזיה ה-5 בצרפת ובגרמניה, בעיקר כחלק מרגימנט הרגלים ה-61. [5] הוא השתתף במתקפות מז-ארגון וסן-מייל והשתחרר בכבוד כלוטננט ראשון ב-1919.[3] לאחר מכן הוא חידש את לימודיו בהמילטון, שם קיבל תואר ראשון באמנויות ב-1920 וסיים את לימודיו כחבר באגודת פי בטא קפא.[1]
קריירה מוקדמת
אייבס עבד כפקיד בנק בחברת Guaranty Trust Company בניו יורק מ-1920 עד 1923, והרוויח 25 דולר לשבוע. ב-1920 נישא לאליזבת מינטה סקינר, לה נשאר נשוי עד שמתה ב-1947; לבני הזוג היה בן אחד, ג'ורג'.[1] בשנת 1923 הצטרף לחברת Manufacturers Trust Company, והופקד כאחראי על הפעילות העסקית של הבנק באפסטייט ניו יורק ולאחר מכן עבר לנוריץ'.[3] הוא נשאר ב-Manufacturers Trust עד 1930, אז נכנס לעסקי הביטוח הכללי בנוריץ'.
ב-18 בפברואר1930, נבחר אייבס לאספת מדינת ניו יורק כדי למלא את המשרה הפנויה שנגרמה מהתפטרותו של ברט לורד. הוא נבחר שוב פעמים רבות ונשאר באספה עד 1946.
אייבס היה מנהיג המיעוט ב-1935 ויושב הראש ב-1936. בחירתו מחדש ליושב ראש נתקלה בהתנגדות חבריו הרפובליקנים הליברלים, שלא הסכימו עם התנגדותו לתוכנית הרווחה החברתית המוצעת של המושל הרברט ה. ליהמן.[6] אייבס זז הצידה לטובת אוסוולד ד.הק, אשר מינה לאחר מכן את אייבס למנהיג הרוב.[7] הוא כיהן בתפקיד זה מ-1937 עד 1946.
מ-1938 עד 1946, אייבס היה יושב ראש הוועדה המחוקקת המשותפת של המדינה לתנאי תעשייה ועבודה.[3] בתפקיד זה הוא זכה לתשומת לב ארצית על חסות לחוק איבס-קווין משנת 1945, החוק הראשון במדינה שאוסר על אפליה בעבודה על בסיס גזע, אמונה, צבע או מוצא לאומי.[8] אייבס גם הציג חקיקה להקמת מחלקת המסחר של המדינה ולהקמת בית הספר של מדינת ניו יורק ליחסי תעשייה ועבודה באוניברסיטת קורנל, שבו שימש כדקאן מ-1945 עד 1947.[4] הוא גם כיהן כחבר במועצת המלחמה של מדינת ניו יורק (1942–1946), יו"ר הוועדה הזמנית של מדינת ניו יורק נגד אפליה (1944–1945), ויו"ר הוועדה הזמנית של מדינת ניו יורק לחקלאות (1945–1946).
הסנאט האמריקאי
בשנת 1946, כאשר ג'יימס מ. מידהדמוקרטי החליט לרוץ למשרת מושל ניו יורק, אייבס התמודד בהצלחה על מושב מיד בסנאט של ארצות הברית.[4] הוא התמודד מול המושל לשעבר ליהמן בבחירות הכלליות, שבמהלכן הפך לרפובליקני הראשון שאושר על ידי פדרציית העבודה האמריקאית של ניו יורק.[1] אייבס היה הרפובליקני הראשון שייצג את ניו יורק בסנאט מאז ג'יימס וו. וודסוורת' הבן, שהובס בניסיון לבחירה מחדש ב-1926.
למרות המוניטין המתון שלו, אייבס תמך בחוק טאפט-הארטלי ב-1947 והצביע בעד לעקוף את הווטו של הנשיאהארי ס. טרומן עליו; לאחר מכן הוא איבד את תמיכתו ארוכת השנים מאיגודי עובדים.[1] הוא שימש כציר לוועידה הלאומית הרפובליקנית ב-1948 בפילדלפיה, פנסילבניה, אשר מינתה את ידידו ועמיתו הליברלי הניו יורקי תומאס א. דיואי. באותה שנה הוא התחתן עם מזכירתו הוותיקה, מריון מיד קריין.[3]
אייבס נבחר לכהונה שנייה ב-1952, והביס את נשיא רובע ברוקלין, ג'ון קשמור, ב-55% מול 36%.[9] הוא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר שזכה עד כה מועמד בניו יורק, עם כל 62 המחוזות של המדינה פרט לשלושה.[1] כתומך נלהב של הגנרל דווייט ד' אייזנהאואר, הוא שימש כציר בוועידה הלאומית הרפובליקנית ב-1952 בשיקגו, אילינוי.
בשנת 1954, אייבס רץ בניסיון כושל לרשת את דיואי כמושל ניו יורק. באחת הבחירות הקרובות ביותר בתולדות המדינה, הוא הפסיד לדמוקרט וו. אברל הרימן ב-11,125 קולות.[1] אייבס היה נציג בוועידה הלאומית הרפובליקנית ב-1956 בסן פרנסיסקו, קליפורניה. בשנת 1958, הוא היה שותף בחסות הצעת חוק עם הסנאטור ג'ון פ. קנדי לתיקון התעללות בעבודה מאורגנת כפי שנחשף בדיונים בפני ועדת המחבטים.[1]
אחרית חייו ומותו
בשנת 1958, סירב אייבס לבקש כהונה שלישית בסנאט.[4] הוא מת בבית החולים צ'ננגו ממוריאל ב-24 בפברואר1962 בנוריץ', ניו יורק בגיל 66.[1] הוא נקבר בבית הקברות גרינלאון בביינברידג', ניו יורק.[4]
מורשת
אייבס זכור עם שולחן העבודה שלו באוספים הקבועים של החברה ההיסטורית של מחוז צ'ננגו. אייבס הול באוניברסיטת קורנל נקרא על שמו.
^ 12345678910"Irving Ives Dead. Ex-U.S. Senator, 66". The New York Times. Associated Press. 25 בפברואר 1962. New York Republican Was a Specialist in Civil Rights and Labor Legislation. Defeated Lehman In '46. Co-Author of State's Fair Employment Practices Act. Former Cornell Dean. State Legislator 16 Years. Was Educated at Hamilton. Opposed Lehman Early Eisenhower. Backer Bill Became Campaign Issue. Former United States Senator Irving M. Ives, a specialist in labor and civil rights legislation and co-author of New York's Fair Employment Practices Act, died today after a long illness. He was 66 years old. ...{{cite news}}: (עזרה)
.svg){kind=small}
