נולד בברסלאו לרבי נפתלי הרץ המבורגר (הרטוויג מוזס הארט). נשא לאישה את בתו של רבי שמואל מפיורדא.[2] בסביבות שנת ה'תס"ה החל לכהן כרבה של הקהילה האשכנזית בלונדון, על מקומו של רבי יהודה לייב הכהן בן אפרים אשר אנשיל מליסא שעבר קודם לכן לרוטרדם עקב סכסוכים עם ראשי הקהילה, וכיהן כרב הראשי לבריטניה בין השנים 1704–1756.[3] בלונדון ייסד את בית הכנסת הגדול.
אחיו משה (מוזס) (אנ') (מייסד בית הכנסת האשכנזי הגדול) שהיה איש עסקים עשיר ומנהיג הקהילה האשכנזית, הביא את אחיו לאנגליה (ב-1704 בערך) ובאמצעות קשריו מונה לרב הראשי,[4] למרות רוחם של כמה מבני הקהילה. כיהן בתפקיד זה עד למותו.
בשנת תס"ז נקלע לפולמוס חריף עם כמה מגדולי הרבנים בדורו, לאחר שהחרים את ר' מרדכי בן ר' משה בן לייבוש מהמבורג (חתנה של גליקל מהאמלן) שהיה איש עשיר ועסק בעסקי היהלומים, לאחר שהוציא לעז על גט. בכדי להצדיק את שיטתו הוציא קונטרס קצר בשם "אורים ותומים" ובו שטח את טענותיו. הספר הוא הספר השלם העברי הראשון שיצא בבריטניה.
היה זה גט על תנאי שסידר רבי אורי פייבוש ז' באלול תס"ו לכהן בשם ענזיל כ"ץ שהסתבך בחובות ורצה לעזוב את המדינה. הגט סודר בחיפזון ונכתב על ידי חזן הקהילה, בשל העובדה שחתנו של הסופר הקבוע הפסיד כסף בהימורים מול המגרש, וזה חשש שיעכב את בריחתו.
מרדכי העלה תהיות על אופן כתיבת הגט ללא נוכחות רבנים נוספים ולמדנים מהקהילה ובעקבות זאת נידהו הרב, כפי תקנתו של רבינו תם על המוציא לעז על הגט.[5]
בעקבות זאת התפלגה הקהילה, ומרדכי הקים בית כנסת עצמאי שכונה "קהל האמבורג לונדון", בראשות הדיין רבי יוחנן מהלישוי.
הסכסוך חרג מתחומי לונדון, ורבי פייבוש גייס לעזרתו כמה רבנים מאירופה שהטילו על הפורשים חרם חמור, ואף הורו כי על רבי יוחנן לעקור מלונדון. בין המחרימים היו: רבי גבריאל עשקלש, רבי אברהם נפתלי הירש שפיץ מוורמייזא. רבי יהודה ליב קאליש רבה של אמסטרדם, אף הורה לשרוף את הקונטרס שהוציא רבי יוחנן לאור (חוץ מהשמות הקדושים שבו).[6] רבי פייבוש תבע את הפורשים לדין תורה בפני רבי נפתלי כ"ץ רבה של פרנקפורט, שצידד בעמדתו, אך אלו העדיפו להופיע בפני רבי דוד ניטו רבה הספרדי של לונדון, או בפני החכם צבי רבן של קהילות אה"ו שהסתייג מהחרם, ואיימו על התובעים בפנייה למלכה.[7] רבי יוחנן ותומכיו העלו טענות כי אישיותו של רבי פייבוש אינה הולמת את המשרה, ונתמכו בעמדתו של החכם צבי שהטיל את כובד משקלו לצד מרדכי שבני משפחתו היו מקורבי החכם צבי, והחרם על הפורשים שקע לבסוף[8].
ניסה להוציא את ספרו של חמיו על יורה דעה.[9]
נדפס פסק שלו בסוגיית הכשר הטורבוט (אנ') בו טען שהדג אסור לאכילה, בפסק כותב שהיה ידיד קרוב של רבי דוד ניטו במשך שלושים שנה. מספר רבנים חלקו על דבריו ונתעורר פולמוס זוטא בנושא.[10]
נפטר בלונדון בשנת תקט"ז, את מקומו מילא רבי צבי הירש לוין.
דיוקן של הרב, שצויר בשנת תקי"א על ידי ג'יימס מקארדל (אנ'), בעקבות דיוקן אחר שצייר בארתולומיאו דנדרידג' (אנ'), תלוי בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון.
^בחתימת מכתב כותב "בלשונם ובכתבם ... אהרן הַארט ראבי אַ לאנדאן" (כתב יד, בקטלוג הספרייה הלאומית; מועתק בקובץ עץ חיים, יב (תשע"א), עמ' רלה).
^בחתימתו לעיתים כינה את עצמו "חרש אבן" ראשי תיבות של - חתן רבי שמואל אורי בן נפתלי. ראו: חיים מנחם מנדל גוטמן, פולמוס כשרות דג הטרבוט, קובץ עץ חיים (באבוב), גיליון יב, אלול תש"ע, עמ' רכט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
_-_Google_Art_Project.jpg)
