אוליגרכים רוסים הוא שם מקובל לקבוצה של אנשי עסקים, יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, שצברו עושר רב אחרי התמוטטות ברית המועצות ב-1991, בתקופת שלטונו ונשיאותו של בוריס ילצין ברוסיה. על אף שמם, האוליגרכים הם בני עמים שונים ולא רוסים בלבד.
היסטוריה
עלייתם של האוליגרכים
האוליגרכים הראשונים הופיעו כאשר החל מיכאיל גורבצ'וב לבצע הליכים של ליברליזציה בשוק הסובייטי בשנות השמונים. רבים מהם היו אנשים שעסקו בהברחתם של מוצרים מבוקשים שהיו אסורים או מוגבלים ביבוא תחת השלטון הסובייטי, כמו מחשבים ומכנסי ג'ינס.
פריחתם הגדולה של האוליגרכים הגיעה בתקופת שלטונו של בוריס ילצין, שבה בוצעה הפרטה בהובלת אנטולי צ'ובאיס ויגור גאידר, שניים מ"הרפורמטורים הצעירים". במסגרת ההפרטה נמכרו נכסי מדינה רבים, ובמיוחד משאבי טבע וחברות האמונות על הפקתם, במהירות רבה ובמחיר נמוך יחסית. בהתאם לטענת דייוויד סאטר, מחבר הספר "חשיכה עם שחר", עמדה מאחרי ההפרטה המהירה שאיפה ליצור מערכת כלכלית המבוססת על בעלות פרטית. אולם, בהיעדר שלטון חוק ברוסיה, "נפתחה הדרך לרדיפה פושעת אחר כסף וכוח". עליזה דולגובה טוענת כי ההפרטה המהירה נועדה "ליצור בכל מחיר מעמד שיתמוך ברפורמה.... כל סוג של הון כובס והוכנס למחזור. לא ננקטו צעדים למנוע לגליזציה של הכנסה פלילית.... סכומים עצומים הושקעו ברכוש בלי רישום בעלים. לא הייתה מדיניות דומה לזו באף מדינה תרבותית אחרת."[1]
בעיני מגיני ההפרטה המהירה, המזוהים לעיתים קרובות עם מפלגתו של צ'ובאיס, ברית כוחות הימין, הייתה המכירה המהירה והלא בררנית בבחינת הכרח. החברות שנמכרו נוהלו על-בסיס עקרונות סובייטיים, ללא בקרות על המניות, עם מספר עצום של מועסקים, ללא דוחות כספיים או התייחסות כלשהי לרווחיות. הקונים הימרו כאן כאשר קנו חברות מפסידות, בתקווה שיצליחו להפוך אותן לרווחיות במהירות גדולה יחסית.
בניגוד למדיניות האיטית והמודרגת יחסית שנקטו מספר מדינות קומוניסטיות לשעבר במזרח אירופה, שכוונתה הייתה להניח לשוק לצמוח בהדרגה, מלמטה, סברו הרפורמיסטים ברוסיה כי ניתן ליצור "קפיטליזם סובייטי" — שוק חופשי המופעל באופן מיידי והחלטי בהתאם להוראה מגבוה. לכן, הם תמכו במכירה מהירה של נכסים ממשלתיים, שעיקרם חברות נפט ומחצבים. זאת, כדי ליצור כהרף עין מעמד בינוני שיתמוך ברפורמות.
האוליגרכים צברו השפעה רבה על המערכת הפוליטית ברוסיה, במיוחד לקראת מערכת הבחירות לבחירתו מחדש של ילצין בשנת 1996, שבה שיחקו המימון והתמיכה של "האוליגרכים" תפקיד חשוב. בתקופה זו המונח נכנס לשפה הרוסית. למימון של מערכת הבחירות של ילצין התגבשה קבוצה של 7 בעלי הון:
רבים מן היזמים האוליגרכים נמנו עם קבוצות באוכלוסייה שלא הצליחו לתפוש את מקומן בתוך הממסד הסובייטי, כמו בתוך הק.ג.ב. שממנו בא פוטין.
ירידת כוחם של האוליגרכים
כוחם שקע במידת מה בעת המשבר הפיננסי באסיה ב-1997, שהכה קשות בחלק מהאוליגרכים כמו גם משבר הרובל ב-1998.
כאשר עלה ולדימיר פוטין לשלטון בסוף שנת 1999, הוא החל פועל בהדרגה לכינון משטר אוטוקרטי, כשהוא מחסל בהדרגה את אמצעי התקשורת העצמאיים (כמו רשתות TV-6, TVS ו-NTV), ומעביר חברות בבעלות האוליגרכים לבעלות המדינה או לבעלות מקורביו. ולדימיר גוסינסקי, בעל חברת התקשורת "מדיה מוסט" שלא תמכה בפוטין בבחירות ב-1999, הוגלה למעשה. בוריס ברזובסקי שהואשם בכוונה להדיח את פוטין, קיבל מקלט מדיני בבריטניה שסירבה שוב באמצע 2006 להסגירו לרוסיה. מיכאיל חודורקובסקי, בעל חברת הנפט יוקוס, נאסר באוקטובר 2003 ונידון לשמונה שנות מאסר בעוון אי–תשלום מיסים. רומן אברמוביץ' עזב למעשה את רוסיה, והועלו תביעות להסגיר לרוסיה אוליגרכים אחרים שנמלטו.
בינואר 2018 פרסמה מחלקת האוצר של ארצות הברית רשימה עם שמות אנשי מפתח ברוסיה, הכוללת שמות 96 אוליגרכים רוסים.[2]
בין האוליגרכים יש מקורבים אישיים של פוטין: סרגיי רולדוגין הוא חבר ילדות של הנשיא והסנדק של בתו הבכורה מריה, קיריל שמאלוב היה נשוי לבתו של פוטין, וארקדי רוטנברג הכיר אותו בגיל 13 בחוג ג'ודו. אוליגרכים נוספים הם אלישר אוסמנוב, פיוטר אוון ואלכסנדר פונומרנקו.[3]
במרץ 2022, בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, הודיעו ארצות הברית, האיחוד האירופי ובריטניה על שורה של סנקציות אישיות נגד אוליגרכים רוסים המקורבים לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, בניסיון לפגוע בכלכלה הרוסית ולשבש את מאמצי המלחמה של פוטין. הסנקציות כוללות בין השאר הקפאת נכסים ומגבלות תנועה.[4][5] בנובמבר 2022 השתלטה ממשלת אוקראינה על מניות של חמש חברות בעלות חשיבות אסטרטגית למלחמה – כולן בעלות קשרים לאוליגרכים אוקראינים.[6]
אוליגרכים רוסים
להלן רשימת האנשים העשירים ברוסיה. הון במיליארדי דולרים (נכון לפברואר 2024):
טטיאנה בקלצ׳וק היא האישה העשירה ברוסיה עם 13.1 מיליארד דולר.
אוליגרכים אוקראינים
בשנת 2008, שווי האנשים העשירים ביותר באוקראינה היה שווה ל-85% מהתמ"ג של אוקראינה. בנובמבר 2013, מספר זה עמד על 45% מהתמ"ג. עד שנת 2015, עקב הסכסוך האוקראיני-רוסי, ירד השווי הכולל של חמשת האוקראינים העשירים והמשפיעים ביותר באותה תקופה (רינט אחמטוב, ויקטור פינצ'וק, איגור קולומויסקי, גנאדי בוגוליובוב ויורי קויסוק) מ-21.6 מיליארד דולר ב-2014 ל-11.85 מיליארד דולר ביוני 2015.
מתוך "פורבס" נובמבר 2021. הון במיליארדי דולרים:
אוליגרכים ישראלים
אוליגרכים נודעים בעלי אזרחות ישראלית שברובם המכריע נולדו בברית המועצות. לרוב הם בעלי אזרחות נוספת, ורקע יהודי מסוים.
אוליגרכים אמריקאים ובריטים
אוליגרכים נודעים בעלי אזרחות אמריקאית או בריטית, שברובם המכריע נולדו בברית המועצות.
- לן בלווטניק – אזרחות כפולה בריטית ואמריקאית, ממוצא יהודי
ראו גם
לקריאה נוספת
- דייוויד א. הופמן, האוליגרכים - המיליארדרים החדשים של רוסיה, ספריית מעריב, 2005.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
