ולדימיר פוטנין

ולדימיר פוטנין
Владимир Потанин

לידה	3 בינואר 1961 (בן 63) מוסקבה, ברה"מ
מדינה	רוסיה
השכלה	המכון הממלכתי ליחסים בין-לאומיים של מוסקבה
תפקיד	סגן ראש ממשלת רוסיה (14 באוגוסט 1996–17 במרץ 1997)
פרסים והוקרה	קצין מסדר האמנויות והספרות מסדר הנסיך הקדוש דניאל של מוסקבה, דרגה 2 מסדר הנסיך ולדימיר הקדוש מדליה על הישגים למען המולדת דרגה שנייה תעודת כבוד נשיאותית של הפדרציה הרוסית העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז' עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז', דרגה 2 עיטור אלכסנדר נבסקי מדליה להנצחת 300 שנים לייסוד סנקט פטרבורג העיטור סרגיי הקדוש מראדונז', דרגה שלישית מדליה על הישגים למען המולדת דרגה ראשונה מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
www.interros.ru/eng/

ולדימיר פּוֹטָנִין (ברוסית: Владимир Олегович Потанин; נולד ב-3 בינואר 1961 במוסקבה) הוא מגדולי האוליגרכים ברוסיה שלאחר התפרקות ברית המועצות. מחזיק בבעלות על חברת ההשקעות "אינטרוס", המחזיקה בין השאר בנורילסק-ניקל, החברה הגדולה בעולם להפקת פלטינה, פלדיום, וניקל. "אינטרוס" מחזיקה גם בקבוצת הכדורסל צסק"א מוסקבה^[1]. נכון למרץ 2022, פוטנין הוא האיש השני בעושרו ברוסיה, והונו מוערך ב-22.3 מיליארד דולר. לפי מדד המיליארדרים של מגזין בלומברג, הוא האיש ה-62 בעושרו בעולם^[2].

בינואר 2018 הופיע פוטנין ב"רשימת פוטין" של מחלקת האוצר של ארצות הברית^[3], רשימה של 210 אנשים הקשורים קשר הדוק לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין^[4].

ביוגרפיה

פוטנין נולד במוסקבה, בברית המועצות, למשפחה קומוניסטית בעלת תפקיד בכיר בממשל. בשנת 1978 הוא החל ללמוד במכון הממלכתי ליחסים בינלאומיים של מוסקבה עם סיים לימודיו בשנת 1983, הוא הלך בדרכו של אביו והלך לעבוד ב-FTO Soyuzpromexport" - משרד סחר החוץ של ברית המועצות, שם עבד עד 1990.

החל משנת 1990, עם פירוק ברית המועצות, החל לעבוד במגזר הפרטי. בשנת 1991 הקים את חברת "אינטרוס" ("Interros") של בשותפות עם מיכאיל פרוחורוב^[5], תוך שימוש בידע שצבר במשרד סחר החוץ וברשת המקצועית הקודמת שלו. בשנת 1993 הפך פוטנין לנשיא בנק היבוא המאוחד ליצוא החדש (ONEKSIMbank) (ברוסית: "ОНЭКСИМ-банк") (המכונה בנק "אונקסים" או "אונקסימבנק").

פוטנין היה מקורב של אנטולי צ'ובאיס, ששימש כיושב ראש הסוכנות הפדרלית לניהול רכוש המדינה וניהל את תוכנית ההפרטה של רוסיה, דרכו פוטנין יצר קשרים עם ראש ממשלת רוסיה ויקטור צ'רנומירדין.

בשנת 1995, לפוטנין היה חלק מרכזי ביצירת מכרזי "הלוואות למניות", שהפכו לעמוד היסוד של הרפורמה הכלכלית הפוסט-סובייטית של רוסיה. המכירות הפומביות אפשרו למכור נכסים של חברות רוסיות במחירים נמוכים ממחירי השוק ונחשבים לרגע המכונן של האוליגרכיה של רוסיה^[6]. על פי "הניו יורק טיימס", בדיעבד תוכנית המכרזים הייתה מעשה מובהק של עבריינות עצומה^[7]. בין השאר נמכרה השליטה בחברת "נורילסק-ניקל", שהייתה בחובות כבדים, והפסידה כשני מיליון דולר ביום על רקע ירידת מחירי הניקל, לחברת "אינטרוס" של פוטנין. בנק "אוקיסים" הלוואה כספים לחברה. וב-1997 ערכה ממשלת רוסיה מכרז להפרטת מניות החברה. קבוצת הבנקאות של פוטנין רכשה במכרז, באוגוסט 1997, 38% מנורילסק, תמורת 50 מיליון דולר, בנוסף לנטילת חובות החברה והתחייבות להשקיע 300 מיליון דולר במודרניזציה^[8]. המכרז התבצע למרות התנגדותו של ראש ממשלת רוסיה, ויקטור צ'רנומירדין^[9]. קבוצת הבנקאות של פוטנין, שזכתה בהתמודדות הייתה גם אחראית לארגון המכרז, ורוכשים פוטנציאליים התלוננו כי הופלו לרעה, מאחר זכו לארכה של חודש בלבד לערוך בדיקת נאותות של מצב החברה. ביוני 2000 הודיעה התביעה הכללית במוסקבה שתפעל לביטול המכרז^[10], אך נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נתן הוראה לבטל את החקירה^[11].

חברה נוספת בה רכש פוטנין את השליטה, כחלק מתהליך ההפרטה של ממשלת רוסיה, הייתה חברת הנפט "סידנקו". בנק "אוקיסים" ניהל את מכרז ההפרטה וחברת "אינטרוס" רכשה את השליטה בדצמבר 1995 תמורת 130 מיליון דולר. שנתיים אחר כך מכר לחברת הנפט הבריטית BP, נתח של 10% בסידנקו תמורת 571 מיליון דולר^[12]. אף על פי שהחברה נקלעה לקשיים כספיים הצליח למכור את יתרת מניותיו עד 2001 תמורת סכום כולל של 1.1 מיליארד דולר^[13].

מ-14 באוגוסט 1996 עד 17 במרץ 1997, כיהן כסגנו הראשון של ראש ממשלת רוסיה.

בשנת 1997, איש העסקים בוריס ג'ורדן הכיר את ג'ורג' סורוס לפוטנין, מה שהוביל את קבוצת סורוס להשתתף במכרז לרכישת השליטה בחברת החזקות הטלקום הרוסית סיאזאינווסט (Syazinvest). סורוס אמר אחר כך שזו הייתה "ההשקעה הגרועה ביותר בקריירה שלי". סורוס שילם ב-1997 980 מיליון דולר על החזקתו בחברה, וראה את שווייה צונח ביותר מ-80% תוך שנים ספורות^[14].

בשנת 1999, בעקבות משבר הרובל ב-1998, היה הבנק של פוטנין על סף פשיטת רגל, אך עסקיו האחרים, בעיקר חברת "נורילסק-ניקל", נהנו מעליית מחירי הסחורות בעולם^[15].

בשנים 2006 ו-2007 היה פוטנין חבר במושב הראשון של הלשכה הציבורית של רוסיה, גוף ממשלתי הממונה על ידי הנשיא, שמטרתו לבחון את החקיקה ודרכי פעולות הממשלה בסובייקטים הפדרליים המרכיבים את הפדרציה הרוסית.

בשנת 2008 חברת "רוסאל" שבשליטת אולג דריפסקה רכשה 25% מחברת "נורילסק" שבשליטתו^[16], זאת לאחר שניסיון מיזוג שלה עם חברת מטאלואינווסט של אלישר אוסמנוב נכשל^[17]. באותה העת גם פירק את השותפות שלו עם מיכאיל פרוכורוב, איתו הסתכסך. פרוכורוב פנה אחר כך לפוליטיקה והתמודד לתפקיד נשיא רוסיה מול ולדימיר פוטין בדצמבר 2011^[18].

בשנת 2010 הוא נכנס להשקעה בחברת Ivi.ru.

בשנת 2013 הודיע שיצטרף ליוזמת התחייבות הנתינה, מיזם הפונה למיליארדרים ומבקש מהם להתחייב לתרום את רוב הונם (מעל 50%) למטרות צדקה^[19].

לקראת אולימפיאדת סוצ'י (2014) מימן פוטנין את הקמתם של חלק מהמתקנים, בהוראת פוטין^[20].

ב-2019 הכריזה חברת נורילסק-ניקל שבבעלותו, כי התחילה לערוך ניסוי בפלטפורמת בלוקצ'יין חדשה, שתשמש למסחר במטבעות קריפטוגרפיים מגובים במתכות. המערכת הניסיונית, לדברי החברה, נועדה להבטיח שהמסחר במתכות ברוסיה יתנהל ביעילות מרבית^[21].

בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה הוטלו על ולדימיר פוטנין סנקציות בידי אירופה וארצות הברית, עקב קרבתו לנשיא רוסיה פוטין, והוא נאלץ להעביר את היאכטה המפוארת שלו לאיים המלדיביים, מחשש שתוחרם^[22]. עם זאת, יצא בהצהרה פומבית, בה קרא לא להלאים עסקים בבעלות זרה ברוסיה. לטענתו, החרמת הנכסים של חברות שעזבו את רוסיה עקב פלישתה לאוקראינה תרסק את אמון המשקיעים למשך עשורים, ותחזיר את רוסיה לימי המהפכה הבולשביקית של 1917^[23].

במאי 2022 אמר אולג טינקוב שהוא נאלץ למכור לפוטנין את מניותיו בבנק טינקוף בהפסד ענק לאחר שמתח ביקורת על הפלישה הרוסית לאוקראינה^[24].

חיים אישיים

היה נשוי לנטליה פוטנינה במשך 31 שנים, ונולדו להם שלושה ילדים - אחת הבנות היא ספורטאית מצטיינת, שלוש פעמים אלופת עולם בספורט מוטורי על המים. פוטנין ואשתו התגרשו ב-2013 והתנהל מאבק משפטי על הרכוש המשותף^[25]. לאחר שקיבלה ממנו פחות משבעה מיליון דולר במשפט גרושין ברוסיה, הגישה תביעת גירושין חדשה, בסכום של כ-7 מיליארד דולר ב-2017^[26]. את התביעה הגישה בבית משפט בלונדון^[27].

ב-2014 התחתן שנית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ולדימיר פוטנין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ולדימיר פוטנין

הערות שוליים

1. מערכת גלובס ספורט, ‏חברת השקעות רוסית מקימה חברת ספורט, באתר גלובס, 13 בפברואר 2006
2. Christopher Cannon וDean Halford וBrittany Harris וJulian Burgess, The Bloomberg Billionaires Index is a daily ranking of the world’s richest people. Details about the net worth calculations are provided for transparency in the net worth analysis on each billionaire’s individual profile page. The figures are updated at the close of every trading day in New York., Bloomberg, ‏3 בפברואר 2017
3. דפנה מאור, המפה המלאה: אלה האוליגרכים המקורבים לפוטין, באתר TheMarker‏, 30 בינואר 2018
4. רויטרס, ארה"ב פרסמה את רשימת האוליגרכים המקורבים לפוטין, אך לא תטיל סנקציות חדשות על רוסיה, באתר הארץ, 30 בינואר 2018
5. נחום טרדאי ופייננשל טיימס, ‏גוסינסקי כבר לא לבד, באתר גלובס, 13 ביולי 2000
6. Belton, Catherine; Clover, Charles (2 בפברואר 2010). Written at Moscow. "Potanin plans charitable legacy". Financial Times (באנגלית בריטית). London: Nikkei, Inc. נבדק ב-13 במאי 2021.
7. Lloyd, John (15 באוגוסט 1999). "The Russian Devolution". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-26 במרץ 2018.
8. אין הלנות שכר בקוטב, באתר גלובס, 3 בדצמבר 1998
9. בלומברג, מוסקבה, ‏ראש ממשלת רוסיה הורה על דחיית הפרטתה של מפיקת הניקל הגדולה בעולם, באתר גלובס, 6 באוגוסט 1997
10. אליהו חסין, ‏חלוקת נכסי המדינה ברוסיה בעידן הפוסט-קומוניסטי נבחנת מחדש, באתר גלובס, 21 ביוני 2000
11. פייננשל טיימס, ‏הסכם שלום עם פוטין, באתר גלובס, 25 ביולי 2000
12. אליהו חסין, ‏שלב נוסף בקריסת "אוליגרכיות העסקים" ברוסיה, אחרי התמוטטות הבנקים מפיקת הנפט הרוסית סידנקו, מקבוצת ולדימיר פוטאנין, בהליכי פשיטת רגל, באתר גלובס, 2 בפברואר 1999
13. אליהו חסין, ‏פרישה ראשונה של 'אוליגרך' ברוסיה: פוטאנין מכר יתרת אחזקותיו בסידנקו, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2001
14. אליהו חסין, ‏סורוס מעלה ההימור על חברת אחזקות טלקום רוסית שהוא מכנה "השקעתי הגרועה ביותר", באתר גלובס, 15 באוגוסט 2001
15. אונקסימבנק, הבנק המסחרי הגדול ברוסיה - חדל פרעון של יורובונדס, באתר גלובס, 4 בפברואר 1999
16. נמרוד הלפרן, ענקיות הכרייה הרוסיות נורילסק ורוסאל יתמזגו לחברה אחת בשווי 100 מיליארד דולר, באתר הארץ, 7 ביולי 2008
17. הארץ, האוליגרכים הרוסים פוטאנין ואוסמנוב ימזגו את חברותיהם - וייצרו את קונצרן הכרייה הגדול בעולם, באתר TheMarker‏, 2 ביוני 2008
18. גרדיאן, מועמדות פרוחורוב עשויה להיות תרגיל של הקרמלין, באתר TheMarker‏, 14 בדצמבר 2011
19. שירות בלומברג, ‏גם האוליגרכים רוצים להיות ביל גייטס, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2013
20. שירות רויטרס, ‏אוליגרכים קוראים תיגר על הקרמלין: דורשים סיוע במימון בניית האתר לאולימפיאדת החורף, באתר גלובס, 21 בפברואר 2013
21. רועי קצירי, ‏ענקית המתכות הרוסית נורניקל התחילה ניסוי בפלטפורמת בלוקצ'יין, באתר גלובס, 9 בדצמבר 2019
22. נמרוד הלפרן, מנסים לחמוק מהסנקציות? אלה המקומות שבהם מתחבאות היאכטות של האוליגרכים, באתר TheMarker‏, 2 במרץ 2022
23. Don't take Russia back to 1917, Russian metals king Potanin warns, Reuters, ‏5 בפברואר 2022
24. אסף אוני, ‏אוליגרך ביקר את השלטון במוסקבה ונאלץ למכור בזול את כל אחזקותיו, באתר גלובס, 2 במאי 2022
25. גילי איזיקוביץ, למצוא נסיך עשיר במוסקבה, באתר הארץ, 20 בינואר 2016
26. סוכנויות הידיעות, נישואין 20 שנה; גירושין 15 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 23 במאי 2017
27. בלומברג, 7 מיליארד דולר: אחרי בזוס וגייטס, אלה הגירושים היקרים בעולם, באתר TheMarker‏, 8 בדצמבר 2021