מטלון מציג את הנוף הגאוגרפי, החברתי והפוליטי בישראל מחד ומאידך חוקר כיצד צילום מוצג ונצפה. בין היתר התפרסם בסדרת עבודות המתעדת הווי החיים בשוליים של מדינת ישראל צילומים המתארים את הווי עיירות פיתוח, אזורי ספר ואוכלוסיות ישראליות שלא תמיד זוכות לקדמת הבמה וסדרת צילומים העוסקת בחקר הצילום באמצעות טכניקה מעורבת של טקסט, מיצג וצילומים.
במסגרת תערוכת הגמר של לימודי האמנויות הציג ב-2007 את היצירות "מלחמת העצמאות" ו"המתרחצים עמק הירדן" שהיו בולטות בנוכחותם אך בהשוואה לעבודות קודמות שלו היה בהם משהו בלתי משכנע. ביצירה "מלחמת העצמאות" מקיים מטלון סצנות של כיבוש שגיבוריהן הם חיילים ופלסטינים והתוצאה צבעוניות חאקי, תאורה דרמטית והדפסות גדולות הנראות כהכלאה מוכרת מידי בין עדי נס למיקי קרצמן. לעומתה ב"מתרחצים" הצילום חורג מהתקדימים ההדוקים מידי. צילום מתאר גברים ערומים למחצה שעומדים על חוף מחזיקים ביד את בגדיהם. הם עומדים בצפיפות, חלקם נושאים את ידיהם למעלה בתנועה של ספק כניעה ספק הצהרת מלחמה. הגבר שבמרכז הדבוקה הגברית מניף לאוויר אגרוף קמוץ. אלימות כבושה וארוטיות עמומה. סיפור לא מפוענח שיש בו עוצמה צילומית רבה. מטלון כאן הוא במיטבו. לא קרוב מידי לאף צד מניף יד מתוך רצון לשחרור והכרה בעצמאות.[1]
בשנת 2009 הציג מטלון את היצירה "היום" במסגרת הביאנלה השנייה לאמנות הרצליה באוצרות משותפת של עדי אנגלמן, מאיר קורדבני והילה טוני נבוק. בכל יום במשך שבוע הסתובב מטלון במיקומים שונים בארץ, צילם ושלח את התמונות באינטרנט לעוזרת שלו שישבה בחלל התצוגה. היא הדפיסה את התמונות, מסגרה ותלתה אותן על הקירות על פי הנחיותיו. בסוף היום חולקו התמונות בין המבקרים בתערוכה. כך נוצר מצב בלתי שגרתי שחלל התצוגה נותר ריק, פרט למדפסת. המבקרים הסקרנים נהיו שותפים בתהליך התצוגה: הם נאלצו לחכות לצילום שצילם, לעוזרת שתדפיס ולתליית העבודות. מטלון תיאר חוויה זו כמטלטלת. מבחינתו שיטת עבודה זו טומנת בחובה סוג של ניסיון לגרום לצופים לחשוב על האופן שבו הם רואים את הדברים ולהיות במתח ביחס לדימויים מהמדפסת. אחד הדברים המטרידים מבחינתו הוא הניתוק בחוויה שאמנות מציעה בן האמן לצופה למעט בפרפורמנס. לכן, דרך זו מציעה להכניס את הצופה לעבודה והופכת את העבודה ככזו שלא תלויה רק באמן אלא גם בצופה.[2] התערוכה מדגישה את הדינמיקה בין הצופה לתצלום, תוך טשטוש ההיררכיות של הזמן והאוצרות המתקיימות בתהליך רגיל של בניית תערוכה. בראיון שנתן מטלון לערמון טען כי הסיכוי לכישלון מלווה באמונה גדולה בכוחו של הצילום ובחתירה תחת מוסכמות מסחריות. אם בתערוכה רגילה התהליך בין רגע הצילום לבין תלייתו ממוסגר על הקיר עשוי להמשך שנה ומחירו של האובייקט עשרות אלפי שקלים, כאן מוזמן הצופה - גם אם הפרוטה לא מצויה בכיסו, לחזור עם דימוי הביתה מה שנראה למטלון כטריוויאלי ביותר.
בשנת 2010 הציג מטלון תערוכת יחיד בשם "צפון אמיתית דרום בהירה" בגלריה גולקונדה לאמנות עכשווית בתל אביב באוצרות של עירית כרמן פפר. סדרת הצילומים של מטלון עסקה ביצירת עולם חלומי אטונומי, הזוי ומרומז המשתמש בדימויים חיצוניים ומעבד אותם לצרכיו על מנת לספר סיפור שעוסק בהתהוות וביש ובו בזמן גם באין ובריק. מסע החיפוש מתגבש וצומח באינוונטר פרטי של דימויים שצבר במסעות צילום מסביב לעולם. האינוונטר כולל דימויים ארכיטקטוניים, פני שטח של בטון, עזובה, מבנים פיסוליים, פרטים של צמחייה, קרעים של כרזות חלקי וחזיתות בתים הרוסים. המצלמה מתעכבת על מה שחי את חייו מעבר לפונקציונליות הברורה שלו. כך נוצרת קרינה פנימית של הדימויים הגוררת אותם הרחק מנקודת המוצא שלהם. הפונקציונלית שלהם התפוגגה והותירה אותם במעמד עירום וחשוף שאינו יכול לתבוע לעצמו דבר. המעמד הקריטי של מבנים אילו הוא בקו התפר שבין מטפיזי לבין אסתטי בין מחוה גאומטרית מופשטת ושרירותית לבין מטען היסטורי ופוליטי. למטלון אין עניין משי בנרטיב ההיסטורי פוליטי המסורתי והוא אינו עוסק בצילום פוליטי במובן המקובל הטוען טענה נגד הממסד או הכח. מטלון עוסק באפשרות להתבונן דרך המסך הפוליטי ומבע לעבר ההיסטורי בהוויה אחרת. בהמשך לשיטת חשיבה זו מטלון וויתר על המימד החפצי של הצילום כאובייקט המכין עצמו לרכישה. הוא מציע במקום 10 דימויי סטילס מוקרנים בחלל הגלריה החבים נשמתם לקרני האור החשמלי בטרם יוחשכו כליל.[3] בעבודתו של מטלון יש טון מדוד של דרמה הנוצרת על ידי ריצוד דק בהקרנה המזכיר קולנוע ומעורר מתח מרומז ש משהו שעומד לזוז ולהשתנות אך בעצם נותר קפוא. בעבודות של מטלון אין יצורים אנושים הדימויים שצולמו במקומות שונים בעולם נהפכו לאחד, חסרי זהות או שפה, מקומות אוטופיים של דיסאוטופיה, של גילוי בלי ההכרה של ההיסטוריה. מטלון טורף את הדימויים ודורש מהצופה להתבוננות מעמיקה ולא מבט חטוף. על ידי כך הוא לוקח את הצופה למקום של תעתוע ובעיקר ספק. העבודה היפה בתערוכה THE SCHOOL מציגה הכפלה של דימוי של מדרגות מתפתלות שהיו פעם מלכותיות ובארוקיות וכעט הן מצבה בבנין רפאים. הצופה מנסה לחפש אחיזה אך מוצא רק הרס והתמוטטות וניתוץ החיפוש אחר סיבה לאופטימיות בים השברים מעלה חרס. בהגד כולל התערוכה היא הרהור על תקוות, חלומות ואשליות של הדימוי הצילומי בשלב שעדין נתפס במעגלים רחבים כדימוי "אמיתי".[4]
בשנת 2012 הציג מטלון בגלריה PODBIELSKI CONREMPORARY BERLIN את התערוכה THE ZONE ובמקביל לה פורסם ספר הנושא אותו שם.[5] בעבודות שהוצגו בתערוכה הוכיח מטלון יכולת ייחודית לחבר באופן סימולטני מספר מרכיבים שלכולם מעמד שווה ויוצרים דימוי רב שכבתי. כך בעבודות "שרון ורועי קריית מלאכי" ו"משפחת הופמן בית שמש" בשתי העבודות לרקע ולדמויות מעמד שווה. רק במבט מדוקדק ניתן להבחין שחלק מהאלמנטים נשתלו או טופלו על מנת ליצור את האשליה של המעמד השווה שמשכנע את הדמיון בצורה כה חדה.[6] מטלון באמצעות המצלמה חושף את כל המרחב הגאוגרפי, חברתי ופוליטי של ישראל ועל ידי כך חושף גם את הצדדים המיוחדים והאישיים של מושאי הצילום שלו. מושאי הצילום שלו הם אנשים אך גם גזרי עיתונים, בתים וטקסים. האוסף המוצג צולם כולו בישראל אך יש לו מעמד אוניברסלי בכך שהוא מאתגר את המסרים החזותיים הפורמליים של הממשלות. שפת התקשורת החזותית היא אל מקומית ותקפה לכל מקום. כך ניתן בעצם לכנס את העבודות תחת שלוש קבוצות נושא: פורטרט קבוצתי, מזרח ומערב, סמליות מקומית.[7] בראיון סיפר מטלון על השימוש שלו בסימבולים בסדרת הצילומים שחלקם נוטים לקילשאות. לטענתו בפרויקט זה הוא אימץ את השפה של צילום ישיר אשר מתאר את האובייקטים בצורה ריאליסטית שלטענתו זה בדיוק מה שהוא כצלם רואה אין שום מחיצה בין המצלמה לפרינט עד כדי דוקומנטציה ולכן הגישה הייתה אם זה שם אקח את זה ואם לא אז אצור את זה. העובדה שמציגה 70 שנות היסטוריה של צילום בתוספת החוויות האישות שלו מהמקום בו הוא גדל. באותו ראיון פירט מטלון את טכניקת ההצגה של הצילומים באמצעות מקרן וידאו היוצר אשליה של התבוננות בצילומים כאילו נמצאים בסרט או בהצגה. הרעיון לכך בה מהחשיבה שלו על השינוי שעבר עולם הצילום מאנלוגי לדיגיטלי והצורך שלו לפתח פורמט שישקף שינוי זה.
בשנים 2014–2015 הוצגה תערוכת היחיד של מטלון, "POP UP", במוזאון תל אביב באוצרות של נילי גורן. התערוכה מתמקדת בתנאי האפשרויות של הצילום ומבקשת לבודד אותם מנסיבות היומיום ומתזמונן, להתבסס עליהם כמקורות היצירה ולהעמידם במרכז עיסוקה בתבנת מעגלית שחוקרת ובו בזמן מייצרת את עצמה.[8]
השכלה
2007-2005 לימודים לתואר שני בצילום ואמנות בצלאל
2003-2005 לימודים לתואר שני בפילוסופיה אוניברסיטת תל אביב
1997-2001 תואר ראשון בהצטיינות מחלקה לצילום בצלאל
פרסים
2008 מלגת אמן בקהילה משרד החינוך והתרבות
2007 מלגת יצירה מפעל הפיס
2006 פרס אמן צעיר משרד החינוך והתרבות
2005 ציון לשבח פרס צלם צעיר מוזאון חיפה
2002 מלגת יצירה, דיוקן ראשון, מפעל הפיס
תערוכות יחיד
2014
“פוטו אפ" תערוכה במוזאון תל אביב אמנויות
“Across a Dark Land” Podbielski Contemporary Gallery, Berlin
“Ghost House” TamTam Gallery, Taipei
2012
“The Zone” Podbielski Contemporary Gallery Berlin
עבודות מ THR ZONE טאבי גלריה לאמנות תל אביב
2010
“North True South Bright”, Contemporary by Golconda Gallery, Tel Aviv
2009
“Today”, Herzliya Biennial of Art, Herzliya
2005
מיצב צילום מוזאון חיפה לאמנות
2002
תערוכת צילום בגלריה דביר
תערוכות קבוצתיות
2017
“The Wall” Podbielski Contemporary Gallery, Berlin
