אהרן אשמן נולד בכ"א בניסןתרנ"ו ליעקב ישראל וללאה בת שלמה אידליק בבאלין שבפודוליה, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו היה חזן. הוא התחנך ב"חדר" ולאחר מכן ב"חדר מתוקן" ציוני. אביו נפטר בהיותו בן חמש. לימים, כדי שלא להקשות כלכלית על אמו ושני הילדים הנוספים, עזב אהרן את הבית ועבד בעבודה גופנית ובהוראה בבית ספר עברי של רשת "תרבות". הוא סיים לימודיו התיכוניים ושמע הרצאות בלשון וספרות באוניברסיטת קמניץ פודולסקי.
בשנת 1921 נישא לשפרה לבית ריפונצר, ובאותה שנה השניים עלו לארץ ישראל עם אמו.
לאחר עלייתו החל לעסוק בהוראה והצטרף ל"גדוד מגיני השפה העברית", שבגלל פעילותו בו פוטר לאחר כשנתיים ממשרתו כמורה בבית הספר של כי"ח. בו-זמנית החלה יצירתו הספרותית, בעיקר שירים ומחזות וכן תרגומי מחזות.
אחת מטרילוגיית המחזות שלו, "מיכל בת שאול" הוצגה בהצלחה ב"הבימה", בשנת 1941. שני המחזות הנוספים בטרילוגיה הם: "אהבת נעורים" ו"המודחת".
מחזה ידוע אחר של אשמן הוא "האדמה הזאת", שהוצג בתיאטרון "הבימה" בשנת 1942, לרגל יובל שנים לחדרה. גיבורי המחזה הם מייסדיה והמחזה מתאר את סבלם בעת הקמת המושבה, בין היתר בגלל מחלת הקדחת, ואת שמחתם הגדולה על מציאת מים. למחזה נכתב השיר "ושאבתם מים" לפי מילים מהמקורות ולחן מאת עמנואל עמירן.
בשנת תרצ"ו-1936 יצא לאור ספרו "חברי", ספר לימוד הקריאה והכתיבה לשנת הלימודים הראשונה. הספר שימש כספר הלימוד הבסיסי והנפוץ במערכת החינוך בארץ בשנות הארבעים של המאה ה-20. הוא הודפס במהדורות רבות כשהאחרונה בהן הייתה ב-1965. בשנת תש"ט-1948 יצא לאור ספרו "עלה ! מחדש", במשותף עם א. רוזנצויג, ספר למוד השפה העברית למתחילים בהוצאת יבנה.
שיריו מוכרים היטב לשוחרי הזמר העברי, בין היתר "שירת הנודד" המוכרת בפתיחה "הי ציוניוני הדרך" למנגינת מרדכי זעירא, (כותרת לתוכנית שירים עבריים בקול ישראל בזמנו), "הביתה" בלחנו של ידידיה אדמון, "עד אור הבוקר", "איל איל בן קרניים" ועוד. בין שיריו גם שירי ילדים מוכרים, ובהם "חבל, חבל שנפל" ("בפרדס נפל תפוח"),[4] וכן שירי חגים, כגון "כד קטן" ו"עוגה עוגה".
באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 כתב את הלברית לאופרה העברית "אלכסנדרה החשמונאית" של מנחם אבידום. בפברואר 1957 הועלתה ההצגה לראשונה בגרסה קונצרטנטית (ללא תלבושות וללא תפאורה) כיוון שהאופרה הישראלית לא הופיעה באותה עת.[5] באוגוסט 1959 הועלתה הצגת הבכורה באופרה הישראלית.[6]
זכה בפרס צמח בשנת 1956,[7] בפרס הבימה ב-1962 ובפרס עיריית חיפה ב-1975.[8]
היה מראשוני הפעילים באקו"ם, אחד מעמודי התווך שלה ושימש במשך למעלה מ-25 שנים יושב-ראש ההנהלה ולאחר מכן חבר-כבוד עד יום מותו.
לאשמן ולאשתו נולדו שלוש בנות: שושנה, קרניה וטלילה. בתו, שושנה אשמן-שגב, נהרגה בתאונת דרכים בדרך לאילת, בסתיו 1965.[9]
אחיינו יעקב אשמן שימש כעורך השבועון "הארץ שלנו". רעייתו, שפרה אשמן, נפטרה במרץ 1956.[10]
.svg){kind=logo}
