אהרון מנצ'ר (26 באפריל 1917–1943) היה מנהל עליית הנוער בווינה בין השנים 1939–1941.
קורות חיים
מנצ'ר נולד בווינה למשפחה יהודית מסורתית מגליציה, רביעי מבין שישה ילדים. בשנת 1932 עלתה משפחתו לארץ ישראל, בעוד מנצ'ר עצמו נשאר בווינה ופעל בה כמדריך בתנועת "גורדוניה".
לאחר האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית במרץ 1938) ריכז מנצ'ר את פעילות תנועות הנוער הציוניות. כ-130 אלף מיהודי אוסטריה עזבו את המדינה בעקבות הרדיפות ונותרו בה כ-60 אלף, מרביתם חסרי אמצעים וחלקם חסרי אזרחות. רבים ממנהיגי התנועות עזבו את וינה במועד מוקדם יותר וארגוניהם נעדרו מנהיגות מנוסה. מנצ'ר לקח חלק מרכזי בארגון מוסדות ההשכלה, תגבורם במורים, וכן קיום פעילות ציונית. בתקופה זו הוא ארגן הברחת נוער יהודי, בעיקר חסרי אזרחות, ליוגוסלביה. פעילות זו בוצעה בשיתוף עם רחה פריאר וניצלו בה מאות ילדים.
בפברואר 1939 ליווה מנצ'ר קבוצת עולים לארץ ישראל. על אף שהיה לו סרטיפיקט לעלייה, הוא סירב להישאר על אף הפצרות בני משפחתו, וטען כי "כל עוד יש ילדים יהודים בווינה, מקומי איתם". כעבור כחודש שב לווינה ונותר בה.
מנצ'ר הוביל את ארגון עליית הנוער בווינה כארגון גג אידאולוגי לתנועות נוער מכל הקשת האידאולוגית. תחת הנהגתו, תנועות מקצוות שונים של הקשת הצליחו להתקיים זו לצד זו באחדות, ולהדגיש את המשותף ביניהן על פני השוני. מנצ'ר שם לו למטרה להעניק תחושת שייכות לכל בני הנוער בווינה, והקפיד על כך גם כאשר הגיעו לעליית הנוער יתומים שגדלו במשפחות מתבוללות ללא חינוך יהודי או ציוני. הם חשו שייכים, והתחברו מהר להווי התוסס של הארגון סביב ערכי התנועה. תחת הנהגתו הארגון קיים פעילות חינוכית ענפה, כדוגמת חינוך החקלאי. הפעילויות מילאו את ימי הנוער בעניין ומשמעות, בניגוד בולט לאווירת הימים הקשים שחוותה הקהילה היהודית באותם הימים. ניגוד זה יכול להסביר כיצד גדל הארגון באופן ניכר דווקא באותן השנים שבהן רוב הממסדים היהודיים נחלשו או חדלו מלהתקיים.
בספטמבר 1940 התקיימה בווינה תערוכה שהוצגו בה תוצרים שיצרו חניכי עליית הנוער. לכבוד המאורע כתב מנצ'ר מאמר מקיף על עליית הנוער ותיאר בו גם את משנתו החינוכית. מעדויות שורדי השואה שהיו חברים בארגון עליית הנוער בווינה, מצטיירת דמותו של מנצ'ר כדמות נערצת על כל פעילי התנועה - הן על המדריכים והן על החניכים מהתנועות השונות. מעדויות של שורדי המלחמה ניכר שערכי השותפות והסיוע ההדדי חיזקו את חניכי התנועה גם כאשר נשלחו כקבוצות לעבודות כפייה בתנאים קשים על ידי הנאצים. ערך נוסף שהוביל את התנועה בהנהגתו של מנצ'ר, היה החזון לעתיד משותף בארץ ישראל[1].
ב-24 בספטמבר 1942 הועבר מנצ'ר עם חניכיו אל טרזיינשטט, שבה נמשכה פעילותו החינוכית. באוגוסט 1943 הובאה אל המחנה קבוצה בת 1,260 ילדים יתומים מגטו ביאליסטוק. ילדים אלו, שחוו את אימי המלחמה, היו מוזנחים וסירבו להיכנס למקלחות בשל השמועות שנפוצו בגטו. מנצ'ר התנדב לטפל בקבוצה זו וטיפל בה. שישה שבועות לאחר מכן ביקש להצטרף למסעם לאושוויץ. קבוצת הילדים נרצחה בתאי הגזים ומנצ'ר עמם.
קישורים חיצוניים
- מנצ'ר באנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
- למרות הכל ... אהרן מנצ'ר ונוער יהודי וינה-טרזיינשטאט בעריכת: יעקב (קובי) מצר למרות הכול... : אהרן מנצ'ר ונוער יהודי וינה-טרזיינשטאט: 978-965-7008-73-7 : magnespress.co.il : Books, באתר www.magnespress.co.il הוצאת מאגנס
- סרט תיעודי (שודר ב-yes דוקו) הילדים מרחוב מרק אורל המעון אשר הציל את ילדי רחוב מארק אורל הילדים של אז, היום כבני 80, חוזרים לרחוב מארק אורל 5 ולמעון שהיה עבורם מקלט בטוח מהרדיפות שבחוץ. המעון נוהל על ידי אהרון מנצ'ר, שהצליח להציל ילדים רבים בטרם נלקח לתאי הגזים באושוויץ. בסרט שבים עזרא פרי (אריך פרופסורסקי), אורה קדם וליאו לוסטר לוינה, אל המעון שבו הם שהו בזמן המלחמה.
- תמונת אהרון מנצ'ר בווינה, אוסף יד ושם
- תמונות שונות של אהרון מנצ'ר, חניכיו וכו', אוסף יד ושם
אהרון מנצ'ר (1917-1943), דף שער בספרייה הלאומית
לקריאה נוספת
- חנה ויינר, נוער ציוני באוסטריה בשנים 1942-1940, בתוך דפים לחקר השואה י', תשנ"ג, 1993, ע' 144-129
הערות שוליים
- ^ חנה ויינר, חיי יומיום בתקופת השואה, בית לוחמי הגטאות: אוניברסיטת חיפה, תשנ"ג, עמ' 129-140
